"ההתפתחות היא בקצב שהמין האנושי לא הכיר עד כה"

פורסם במגזין קפה www.cafemedia.co.il

על ידי שרית זהבי סוזי

25/10/2012

זן חדש של אדם ייוולד, בני האדם יפעלו וייצרו על ידי כוח המחשבה, תוחלת החיים תגיע ל-130 שנה, אנשים ישודרו בשבריר שניה ממקום למקום ומדינת ישראל תתמודד עם מלחמות ואתגרים קשים ב-50 השנים הקרובות. פרופ' דוד פסיג, מבכירי חוקרי העתיד בארץ, העומד בראש החוג לטכנולוגיות תקשורת והמעבדה למציאות מדומה באוניברסיטת "בר אילן", בריאיון מדעי מרתק על פריצת גבולות היכולות האנושיות, על עתיד בו המציאות תעלה על כל מדע בדיוני ועל האדם שעושה דרכו אל עבר השלמות הקוסמית: "אנחנו נהיה טיפה מתחת לאלוהים". שבו היטב, חגרו חגורות, אנחנו ממריאים לעתיד (והוא קרוב)

זן חדש של בן אדם נוצר בכדור הארץ, שייצר ויפעל על פי כוח המחשבה, יחיה עד גיל 130 וינפץ את מושגי המרחב והזמן המקובלים היום. לגבי מדינת ישראל? היא הולכת ומתחזקת אך לא לפני שתעמוד בפני מלחמות ואתגרים לא פשוטים במהלך 50 השנים הקרובות. כל אלה ועוד שתקראו פה בהמשך אינן תחזיות של מגדי עתידות או ספקולציות שנשענות על סרטי המדע הבדיוני אלא ממצאי חקר המדע בכבודו ובעצמו.

את הממצאים המרתקים אליהם תחשפו, שאולי אף יותירו אתכם פעורי פה בשל השפעתם ומשמעותם המרחיקות לכת ואולי כי במידה מסוימת יהיה קשה במקצת לעכל אותן בקריאה ראשונה, אנחנו מקבלים מפי אחד מראשי חוקרי העתיד במדינת ישראל, פרופ' דוד פסיג.

פרופ' פסיג, עתידן, הינו ראש החוג לטכנולוגיות תקשורת וראש המעבדה למציאות מדומה באוניברסיטת "בר אילן". את הדוקטורט שלו עשה באוניברסיטת מינסוטה בארה"ב, וכיום הוא האדם היחיד במדינת ישראל שמחזיק בדוקטורט בחקר העתיד. הוא חבר באיגוד האמריקאי לחקר העתיד המונה כ-35 אלף אנשי מקצוע העוסקים בתחום, חבר במועצה הלאומית למחקר ופיתוח ובעבר גם שימש כיועץ לנציב הדורות הבאים בכנסת ישראל (עד לפני ארבע שנים היה תפקיד כזה בכנסת, שמטרתו הייתה לתת חוות דעת על ההשלכות העתידיות של הצעות חוק-ש.ז.ס).

הוא הוציא לאור שני ספרים החושפים את מגמות העתיד, "צופן העתיד" ו-"2048" (הוצאת "ידיעות ספרים"), ובקרוב עומד לצאת לאור ספר נוסף שלו.

איך המדע חוקר את העתיד? פרופ' פסיג מסביר: "אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שיש היגיון במערכות. לא תמיד אנחנו מבינים את ההיגיון אבל אנחנו מחפשים את הדפוסים. דפוס והיגיון הם שני דברים שונים. ברגע שאנחנו מוצאים היגיון שמתאר מערכת כלשהיא אנחנו מתקפים את ההיגיון הזה ומכניסים אותו לתוך מודל. בעזרת המודלים אנחנו מנסים להבין את השלב הבא בכל תחום שהוא. אין כמעט נושא שאין עליו ספרות בלתי רגילה בחקר העתיד. יש אנשים העוסקים בכלכלה עתידית, בדתות עתידיות, בסגנונות חיים וערכים עתידיים ועוד. אני בעיקר עוסק בטכנולוגיות עתידיות וההשלכות שלהן על מגוון מעגלים, ממעגלים של קוגניציה, דרך כלכלה וכלה ביחסים בינלאומיים ומלחמות עתידיות".

אז מה צופן לנו העתיד? זוהי שאלה גדולה שהתשובה המדעית עליה גדולה עוד יותר, שכן היא נושאת עשרות ומאות שנות מחקר שבדקו את התפתחות האנושות כולה, ודי בסדר גודל כזה כדי להבין את מורכבות השינויים, התמורות והמגמות המתרחשות בקרב בני האדם.

"נגיע ליצירה ובריאה ברמה הכי גבוהה שיש"

"אנחנו היום מסוגלים למדוד את הקצב בו השינויים מתרחשים. יש לנו נוסחאות מתמטיות בעזרתן אנחנו מודדים את הקצב של ההתפתחות הטכנולוגית, המדעית והתמורות החברתיות. ברור לכולם שנכנסנו לעקומה מעריכית, כלומר הקצב נעשה יותר ויותר מואץ. לדוגמה, בתחילת המאה הקודמת קצב ההכפלה של המידע שהמין האנושי הפיק היה כל 80 שנה, כלומר – כל 80 שנה הכפלנו את המידע שהמין האנושי הפיק: מדע, כלכלה, חברה, היסטוריה ועוד. לפני 20 שנה הוא ירד ל-15 – כל 15 שנה הכפלנו את המידע, לפני עשר שנים – כל 7 שנים הכפלנו את המידע ונכון לעכשיו – כל שנה וחצי מוכפל המידע שהמין האנושי שמייצר. בעוד עשרים שנה – כל 3 שבועות עד חודש וחצי. זה הקצב".

לקצב המואץ העצום הזה בהפקת המידע יש השלכות רבות. "לפני מאה שנה, כשגילו תרופה למחלה כלשהיא לקח 80 שנה להבין שהתרופה הזו לא טובה. כיום, כל שנה וחצי אנחנו משפרים את המידע שלנו בצורה מהותית ומשמעותית. זו, אגב, התחושה שאנשים מתהלכים בה שכל שני וחמישי יש מחקר שסותר את קודמו. ההמון לא מבין שזה הדבר היפה, שאנחנו משפרים את המידע שלנו בקצב מטורף. עד כדי כך ההמון לא מבין שהוא מאבד את האמון במדע עצמו, וזו תחושה שמלווה את האדם היום – שהעסק עולה גדותיו ויש בלאגן. זה לא נכון. זו פשוט התפתחות בקצב שהמין האנושי לא הכיר עד כה. מי שיחיה פה בעוד 100 שנה, כשהוא יסתכל אחורה, עלינו כיום, התחושה שלו תהיה כמו שאנחנו היום מסתכלים על ה'הומו ספיאנס' לפני 20 אלף שנה, וחשוב לציין ש-100 שנה זה לא הרבה".

ממצא מדהים, שאולי לא ממש יפתיע, אך בהחלט עשוי לעזור להבין כמה וכמה היבטים באשר לחינוך ילדינו העכשווי והעתידי כאחד, הוא מנת המשכל ההולכת וגדלה בקרב האנושות.

"בחמישים השנים האחרונות האיי קיו בעולם עלה בממוצע ב-17 אחוז, והוא הולך וגדל. כלומר, זוג הורים שמביא היום ילד לעולם, הילד הזה אוטומטית בעל מנת משכל גבוהה ב-17 אחוז מזו של הוריו, לכן לא מומלץ שההורים יריבו ביניהם על מהיכן שאב הילד את חכמתו. מי שגילה את הנתון הזה הוא פרופ' ג'יימס פלין מניו זילנד, מומחה לחקר האינטליגנציה, שלקח לו חמישים שנה להוכיח את הנתון הזה מדעית. זה נקרא: 'Flynn Effect' (אפקט פלין). במעבדה שלי אני משתמש בטכנולוגיות כדי להאיץ את תהליך שיפור האיי קיו בקרב אוכלוסיות שונות, כי אני טוען שאפשר לשפר ולהאיץ, לא צריך לחכות חמישים שנה".

לעובדה שלילדים שלנו יש מנת משכל גבוהה משלנו יש השלכות באשר לדמויות הסמכות בעולמם

"יש לכך משמעויות מרחיקות לכת מבחינה חברתית: הסמכות של המבוגר התעררה. היום הילדים יכולים לדעת ולהסביר למבוגרים דברים שהם אינם יודעים. בהיסטוריה, ככל הידוע לנו, לא היה מצב כזה, תמיד המבוגרים ידעו והבינו יותר. קיימות היום דילמות: מה מלמדים במסגרות החינוך וההשכלה, מהגיל הרך ועד לאוניברסיטה? משהו פה צריך להשתנות. אנחנו בדיסוננס טוטאלי. זו תחושה של חוסר אונים וחוסר כבוד מול מערכות".

לדברי פרופ' פסיג, הטכנולוגיה הפכה לכלי רב עוצמה עד כדי כך שחיינו תלויים בה. "הטכנולוגיות מאפשרות לנו בפעם הראשונה לאגור את המידע של הקולקטיב, לעבד אותו בלעדינו, לארגן אותו בלעדינו ולייצר ממנו תבונה חדשה בלעדינו. כלומר, הכלים שלנו הופכים להיות לא כלים בידינו אלא כלים שיש להם חיות עצמאית, שזה הדבר המשמעותי. כבר היום, ללא המכשירים שפיתחנו, אנחנו יכולים להיכחד. כלומר, אם לכלים הטכנולוגיים האלה יקרה משהו, אנחנו עלולים להיכחד".

עד כדי הכחדה?

"למשל, העובדה שכל אחד יכול ללכת לסופר ולקנות מה שבא לו זו תוצאה של מערכות ניהול מידע גדולות ומורכבות מאוד, חובקות עולם. התוצאה של המערכות הללו היא שעל המדף יש מכל טוב כל הזמן. אם משהו יקרה למערכות הללו, השרשרת הזו תפסק ורבים ימותו מרעב בעולם.

"אלו מערכות ניהול מידע: מחשבים שיודעים מה קנית, באיזו שעה, היכן נקנה המוצר, מתי הוא נקנה, כמה זמן לקח לאכול אותו, באיזה בית…כל המידע מעובד כדי שאפשר יהיה לגדל חיטה בצורה יעילה, לקצור אותה נכון, להפיק ממנה את המזון הנכון כדי שאף פעם על המדף לא יהיה חסר. אם שרשרת עיבוד המידע הזו תישבר – מיליונים אם לא מיליארדים ימותו מרעב.צילום: הוצאת "ידיעות ספרים"

"יצרנו מערכות שמנהלות אותנו כדי לייעל לנו את החיים, לחסוך באנרגיה, להיות אפקטיביים, זמינים, כדי שנוכל לקום בבוקר ולא לדאוג אם ירד גשם באותו יום או לא וכל זה כדי להתפנות להמשיך ולהתפתח בחיים. המין האנושי מפתח כלים שמשנים את מהותו מהיסוד, וזה קורה בקצב מטורף, בתקופת חייו של אדם, בעודו בחיים".

למה זה קורה בקצב המטורף הזה?

"סיבה אחת היא כמות האנשים בעולם, שגדלה בקצב מעריכי. לפני 2,000 שנה היו 250 מיליון איש בעולם, לפני 200 שנה – מיליארד איש בעולם, היום – 7 מיליארד איש בעולם ובעוד 40 שנה – 10  מיליארד איש. בסוף המאה ה-21 כמות האנשים תרד ל-5 – 6 מיליארד אנשים, כי שיעורי הפיריון הולכים ויורדים. מדובר ב-10 מיליארד איש שיש ביניהם כמות אדירה של אנשים חכמים, יזמים, וכמות אדירה של כספים שהולכת לפיתוח ומחקר. לגודל יש משמעות בלתי רגילה על קצב ההתפתחות. הפוטנציאל האנושי גדל.

"כמות הכסף בעולם היא סיבה נוספת. במאה האחרונה המין האנושי פיתח שיטות כלכליות גאוניות כגון: השיטה המוניטרית – שיטת 'החוב'. היא הפכה אותנו אמנם לעבדים אבל היא גאונית כי היא יצרה משאבים זמינים לכמויות גדולות מאוד של אנשים, בעזרתן יכלו לייצר משאבים עוד יותר גדולים, והכל על בסיס פיקציה, על בסיס חוב. יש לזה באגים אבל במאה האחרונה זו אחת הסיבות לקצב המואץ. לבן אדם יש היום כרטיס קטן מפלסטיק שבאמצעותו הוא יכול לקנות דברים, מבלי שיש לו משאבים, על סמך החוב העתידי. זה נקרא 'מכפיל כוח'. כמויות גדולות של בני אדם, יזמות בלתי רגילה, תחרות, גלובליזציה, מערכות הכסף – כל אלה חברו יחד כדי להגביר את קצב ההתפתחות".

"אנחנו פורצים את המרחב והזמן"

האנושות כבר השתנתה ומשתנה בכל רגע נתון, אך על פי המדע, זו רק ההתחלה. למעשה, נוצר פה זן חדש של אדם, כזה שיעמדו לרשותו יכולות אנושיות שנכון לעכשיו עשויות להיות בגדר בלתי נתפסות. אותן יכולות שמוגדרות בפינו כיום כ"על טבעיות", בעתיד יהיו חלק מטבע האדם.

"יש הטוענים שזן בני האדם, ה'הומו ספיאנס', נמצא בסוף דרכו באבולוציה, שזה אומר שנוצר זן חדש של בני אדם: הרבה יותר חכם, בעל פיזיולוגיה שונה ותוחלת חייו הרבה יותר גדולה. לילדים שלנו יש סיכוי לחיות עד גיל 120 ואף 130, כלומר לחיות עד אמצע המאה הבאה.

"זה בן אדם שונה – חיי הזוגיות שלו יהיו שונים, חיי החברה שלו, מרכיבי האישיות שלו. אנחנו היום מתהלכים עם זיכרון פעיל של 40 – 50 שנה בממוצע. הרי, עד גיל 20 אנחנו לא זוכרים כלום ומגיל 70 אנחנו מפסיקים לזכור, כלומר חמישים השנים הקיימות מעצבות את האישיות, את הגישות הפוליטיות, הזיכרון הארגוני והאישי ועוד. 'אנחנו' זה חמישים שנה. אם ה'אנחנו' יהפוך להיות 100 שנה – נחסוך אחרת, נשמור על קשרים אחרת, נייצר רשתות חברתיות אחרות,. אם היום לאדם הממוצע יש 300 – 500 חברים בהקצנה, כשאדם יחיה 130 שנה יהיו לו 1,000 חברים, כשהמשמעות של זה היא: קשרים כלכליים, תבונה, התפתחות ועוד".

לדברי פרופ' פסיג זן האדם החדש כבר נושא שם בספרות המקצועית: "הומו יוניברסליס".

"זה כמו שהאדם 'הניאנדרתלי' לא היה מסוגל לדמיין את האדם ה'הומו ספיאנס', כך היום אנחנו לא מסוגלים לדמיין את סוג האדם הבא: ה'הומו יוניברסליס', האדם האוניברסאלי. האדם האוניברסאלי הוא לא בודד אלא שייך לקבוצות. כמו המחשב שפעם היה בודד והיום הוא חלק ממערכת גדולה, כך האדם – הוא יהיה חלק מקבוצות גדולות, מורכבות ושונות שיש להן מטרות שונות. לפני חמישים שנה אדם היה נולד במקום מסוים ומת באותו מקום. כולם היו לוקאליים. כבר היום אנחנו חיים ומתנהלים בקהילות שונות: מקצועיות, חברתיות ועוד. הקהילות האלה הופכות להיות גלובליות ובכמויות גדולות ומכנים משותפים חדשים כל הזמן נוצרים. לכן, אנחנו הופכים להיות פחות מקומיים ויותר וירטואליים".

המדע הבדיוני יהפוך למציאות?

"המציאות תעבור את המדע הבדיוני. למשל, יש לנו כבר היום מכשירים שבעזרתם אנחנו יכולים לשדר את המחשבה למחשב בלי לעשות קליקים, זומים ושום פעולה פיזית, רק מחשבה. זה מה שאנחנו עושים במעבדה שלי ב'בר אילן'. אנחנו נפעל על פי כוח המחשבה, נהיה בני אדם מתקשרים. זה נשמע מטורף אבל אנחנו כבר עושים זאת החל מטלפון סלולארי באמצעותו אנחנו יכולים לדבר מקצה אחד של עולם לקצה השני שלו וכלה ב- 'Brain machine interface' – כובעים שאנחנו חובשים על הראש ובעזרתם משדרים פעולות למחשב בלי לגעת בדבר. היום זה כובעים, בעוד כמה שנים זה צ'יפים קטנים על האוזן. אנחנו מדברים על בין 20 עד 40 שנה, זה לא הרבה זמן.

"יהיו מכשירים שמשדרים אותנו, את בני האדם, ממקום למקום. היום אנחנו משדרים מידע והקצה העליון של הסקאלה זה לשדר אטומים. בעתיד נשדר גם בני אדם ממקום למקום. אנחנו כרגע משדרים אפליקציות של המציאות. אנחנו מעבירים תמונה של כוס, לא את הכוס עצמה. אנחנו שואפים לשדר כוס ממש – שתהיה בחדר הזה ותוך שבריר שניה בחדר אחר בעולם. למה? כי אנחנו לא מקבלים כמובן מאליו את המרחב והזמן. אנחנו כל הזמן כבני אדם מחפשים דרכים כדי לפרוץ את המרחב והזמן. כבר לפני שנתיים הצליחו לשדר אטומים במרחק של מטר, ולאט לאט זה הולך וגדל עד שנגיע לשדר בני אדם".

מבחינה רוחנית, לאן פנינו מועדות כבני אדם? הרי, מדובר בהתפתחות שאין לה תקדים

"בבראשית כתוב: 'ותחסרהו מעט מאלוהים'. המשמעות לכך היא שאנחנו נהיה אלוהים מינוס טיפה. כלומר, אנחנו שואפים לחזור לרמה אלוהית שבה אין מוות, אין מרחב וזמן, והיצירה והבריאה הן ברמה הכי גבוהה שיכולה להיות. זה מסע של מיליוני שנים, ואנחנו כרגע בצעד קטנטן, ממש מזערי, בתוך מסע ארוך מאוד אל עבר שלמות קוסמית: פתיחות מחשבתית, גוף אחר, מימדי זמן, אחדות".המעבדה למציאות מדומה ב"בר אילן"

האדם אמנם התפתח בקצב מטורף אבל היום הוא מוצא את עצמו מול מסגרות חיצוניות בלתי מתפתחות: שלטון, כלכלה, חינוך ועוד. איך המדע מסביר את זה?

"יש חוסר סינכרון בין ההתפתחות האנושית לבין ההתפתחות של המערכות האנושיות. כל המערכות – הפוליטיות, החברתיות, הגיאופוליטיות – מתקשות לעמוד בקצב ההתפתחות. המסגרות כיום מארגנות אותנו אך הן גם מעכבות את ההתפתחות שלנו.

"תמיד יש שלב של אבולוציה, של מהפכה, כנגד המסגרות: מסגרות דתיות, פוליטיות, קהילתיות וכו'. באבולוציה כל הזמן המערכות מאחרות את ההתפתחות, מלבד כמה מנגנונים שהחברה האנושית פיתחה שמקדמים אותה כמו האומנות והמדע. המנגנונים הפוליטיים, החברתיים והכלכליים תמיד שואפים לשמר את האיזון הקיים. המנגנונים של מוסדות המדינה מאבדים את היכולת שלהם להבין את המתרחש ולתת את הפתרונות, לכן נוצרת מחאה".

ומה באשר להוון-שלטון המנהל מגבוה את התנהלות בני האדם?

"הון-שלטון זה מנגנון שעשה דברים טובים, כמו פיתוח. הון זה אומר יזמים. בשלב הראשון הוא מייצר הון בשלב הבא הוא מנסה לשמר אותו. כשהוא בשלב השימור הוא מתחיל להשתמש בשחיתות כמנגנון, וזה השלב שאנחנו נמצאים בו היום. המבנה הארגוני שנקרא 'מדינת לאום' סך הכל קיים כ-200 שנה. המבנה הזה כבר לא מספק תשובות לאתגרים".

"ישראל עדיין בתקופת התאוששות מהשואה"

פרופ' פסיג, בין היתר, חוקר את עתידה של מדינת ישראל והתרחישים המורכבים המצפים לה. הבשורה הרעה – המלחמות הקשות עוד לפנינו. הבשורה הטובה – ישראל מתחזקת.

"מאז ומתמיד האדם נלחם והוא ימשיך להלחם עוד אלפי שנים, כי הוא עדיין תקוע במרחב ובזמן. הוא חייב לשמור על הטריטוריה שלו, על המשאבים שלו, על הזהות שלו. גם למדינת ישראל מחכים עוד מספר סיבובים של מלחמות. לפני חמש שנים גדולי המומחים בארץ טענו שלא יהיו יותר מלחמות, רק בעצימות נמוכה. זה לא נכון. מצפים לנו עדיין סיבובים גדולים של מאבקים. כל המדינות שעוטפות את מדינת ישראל נכנסו לשלב של קריסה, זה אומר שהממשל, הכלכלה, כלומר הדבק בין הקבוצות – קורס, וכשיש קריסה יש בלאגן וזה אומר שאנחנו צריכים לשמור על גבולות.

הצילום באדיבות "בר אילן"

"מדינות העימות כגון: סוריה, לבנון, מצרים וערב הסעודית הן לא מדינות מתפתחות, הן נכנסו לשלב של מדינות כושלות. אנחנו ב'ווקטור' הפוך – 'וקטור' של מדינות מתפתחות. שני ה'ווקטורים' הללו מתנגשים, ותמיד זה מתחיל בגלישה של אוכלוסיות לטריטוריות אחרות. כלומר, כאמור, אנחנו צריכים לשמור על הגבולות שלנו".

ומה עם איראן?

"איראן מנסה בכוחות בלתי רגילים להיות כנגד הזרם של הקריסה, וחלק מזה באמצעות ייצור מנגנוני הגנה שיעזרו למשטר להחזיק מעמד. הם חושבים שנשק גרעיני יספק להם את הביטחון הזה. אנחנו לא הסיבה האמיתית, הסיבה האמיתית היא השיעים נגד הסונים".

האם זה נכון שאנחנו מתקרבים יותר ויותר למלחמה?

"זו תקופה של כאוס, ואנחנו כבר בתוך הכאוס הזה. יהיו לכאוס הזה כל מיני תקופות של שיאים במהלך ה-50 השנים הבאות. ישראל נמצאת ב'ווקטור' של התפתחות והתחזקות שזה מושך אש, תרתי משמע. אף אחד לא אוהב מצליחים. ישראל המדינה היחידה בעולם שב-40 השנים הבאות הולכת להכפיל את האוכלוסיה שלה – כלומר לחזק עצמה כלכלית, טכנולוגית, מדעית ועוד".

יש חששות כבדים ותחושת פחד בקרב הציבור הישראלי

"הישראלים מתהלכים בתחושת ה'אוי ואבוי'. הישראלי הוא האדם היחיד בעולם שקם בבוקר ושואל את עצמו אם המדינה שלו תהיה קיימת עוד 50 שנה. הסיבה העיקרית לכך היא שאנחנו עדיין בתקופת התאוששות של המשבר הגדול ביותר שקרה לנו בהיסטוריה – השואה, ואנחנו עדיין בפחד שזה יקרה שוב".

כלומר, הישראלי חי עדיין את העבר?

"הישראלי מונע בראש ובראשונה על ידי המוטיבציה שהעבר לא יחזור על עצמו, ולכן הוא 'חיה פצועה' שלא כדאי לאף אחד להתעסק איתה. אנחנו עדיין בשלב של התאוששות שצפוי להסתיים רק ב-2050, כאשר העולם ימנה כ-18 מיליון יהודים, כפי שהיינו לפני מלחמת העולם השנייה. לוקח לנו כ-100 שנה להתאושש, ואנחנו עכשיו באמצע הדרך.

"העם הישראלי עדיין לא עשה את הפריצה הגדולה שלו. יש לי בשורה לבשר לישראלים: למדינה הזו מצפה גדולות, אמנם תוך כדי מאבקים ואתגרים גדולים מאוד שלא מבטיחים דבר, אבל בבירור מצפה לה גדולות".