מסר של אהבה – נובמבר 2022
מפי קריון באמצעות לי קרול

תרגום ועריכה: תמר גנישר

 
 

 
 

ברכות יקרים, אני קריון מהשרות המגנטי.

 

זה מסר קצר, אולם זה מסר של אהבה.

ברצוני להחזיר אתכם לרגע, לאחור בזמן, כחלק מהיזכרות, תזכורת, ויתכן וזה משהו שטרם שמעתם אותו.

 

מהיכן הגיעו החיים?

שמעתם את כל הסיפורים, את התורות הרוחניות, אולם לא על כך אנחנו מדברים כעת. הסיפורים הרוחניים הם אודות מהיכן התחיל סוג חיים בסיפור של אדם וחוה, עבור כל תרבות. אפילו לילידים יש סוג של סיפור 'אדם וחוה', כאשר המקור הבורא היוצר ירד ועשה משהו.

אולם אפילו בעולמכם המודרני העכשווי, כאשר האל ירד בסיפור 'אדם וחוה' – 'אדם' כבר נוצר. הוא אמר שהוא יצר את 'חוה' – זו מטפורה לקיומם של בני אדם שכבר נראו כפי שהם נראים כיום.

 

כל המטפורות, כאשר מתבוננים במדע – זה מה שאני מבקש.

חיים – לא בני אדם – היכן התחילו חיים, שהפכו לבני אדם לאחר מיליונים בשנים? היכן זה התחיל? כיצד זה קרה?

והמדע אומר שזה התרחש כך:

היסודות של האדמה, הכימיה, שכוללת את האויר שכעת יש בו פחמן דו חמצני וכל היסודות במערכה המחזורית ואת אלה שטרם גיליתם – הכל היה כאן במערכת סגורה שאנחנו מכנים, גאיה. שום דבר לא הגיע על מנת לשפר זאת – הכל היה כאן.

והמערכת הזו נוצרה בדרכים מסוימות, מכיוון שקיימות כמעט אינסוף דרכים שכל הכימיה הזו תתאחד שוב ושוב.

והמדע טוען שכאשר כדור הארץ התקרר מספיק, במהלך ביליונים של שנים שהוא היה כאן – היסודות התחברו. וזה כלל, דרך אגב, את יסוד החשמל, ברקים, סערות, המרכיבים שהיה עליהם להיות מעוצבים ולקבל צורה, ולהיות מופעלים – זה התחיל את החיים.

זה גם מספר לכם שזה לא היה די נכון, אפילו לאחר שזה התחיל, המדענים ראו את ההתחלות השונות של חיים על הפלנטה הזו באמצעות התבוננות בדגימות הליבה וראייה של מה שהיה שם וכיצד זה נראה, והניתוח של זה. הם מספרים לכם על ארבע פעמים, ואז היתה פוטוסינתזה.

 

האדמה יצרה את כל זה במהלך זמן רב מאוד על מנת לעשות זאת כהלכה.

חלק מתהליך כדור הארץ עצמו, הצעד הבא, יצירת החיים. בעלי חיים חד תאיים, מיקרובים וכל הדברים שהתחלתם לראות וללמוד – מהיכן הם באמת הגיעו?

ואתם תאמרו שלימדו אתכם שזה הגיע מהאל, המקור הבורא היוצר – אכן, אולם אתם מבינים שהמקור הבורא היוצר ברא את כדור הארץ, ולאחר האדמה יצרה חיים.

זה מה שהמדענים יראו ויספרו. אם תחשבו על כך, יש עוד כל הרבה יותר מהסיפור הזה. מה אתם רואים כאשר אתם מביטים בכוכבים? האם אתם רואים את אותה הכימיה שקיימת כאן? הדברים האלה אושרו ואומתו. הם מביטים לכוכבים ומודדים בדרכים מסוימות שיש להם, ומגלים אותה אטמוספירה ואותה כימיה – זה בכל מקום.

 

מה אם מה שקרה כאן קרה גם במקומות אחרים? זה סיפור אחר.

הילידים שאלו את אותה השאלה. לפעמים היתה להם הוכחה שהיו שם חיים 'בחוץ'. זה סיפור אחר.

אם ברצונכם לדעת אם היו מבקרים ממקומות אחרים – הרי שהיו כאלה. מהכוכבים האחרים האלה. ותוכלו לראות זאת בכתבים של הילידים.

הם היו נדיבים, הם עזרו, והם לא הגיעו בדרך מרושעת. זה סיפור אחר.

אולם מה שברצוני לספר לכם כעת הוא שהאדמה אחראית לחיים.

והחיים גדלו וגדלו במהלך תקופת זמן ארוכה מאוד. יקרים, בני האדם הם תוצאה של תחילת החיים. אולם התרחש הרבה בין ההתחלה לתוצאה. חלק יאמרו שהיו התערבויות במהלך הזמן, כך שההתפתחות לבני אדם היתה למעשה די מהירה מאשר אי פעם היתה יכולה לקרות. אתם תשמעו זאת, דרך אגב, מהילידים [ קריון מצחקק בהנאה..]

 

שותפי (לי קרול, ת.ג.) היה בפרו ושוחח עם שמאן, ושאל אותו כיצד הוא מאמין שהגענו לכאן, מה היה סיפור הבריאה שלו. השמאן היה משבט הק'רו, למד לדבר ספרדית, והיה מסוגל לדבר עם שותפי באמצעות ספרדית. והוא השתמש במילה אחת – שותפי לעולם לא ישכח זאת, האדם שיושב כאן, שותפי. והמילה שהשמאן השתמש בה היתה 'התערבות'.

כל זה מגיע מהילידים שהיתה להם החוכמה, ההבנה, האינטואיציה לדעת שיתכן והגענו מהכוכבים בדרכים מסוימות, אולם החוכמה להבין ולדעת שהשותף, הבורא היוצר של ניצוץ החיים על פני גאיה – היתה גאיה.

 

הנה להיכן שברצוני להתקדם עם זה:

אתם הגעתם מהאדמה, מעפר האדמה – אפילו הכתובים שלכם אומרים זאת – ואומרים שתשובו לעפר האדמה כאשר יתרחש המעבר.

זה יותר מכך, יקרים, זה הרבה יותר מכך. אני אכנה זאת 'סיפור אהבה'.

אינכם רק מגאיה, אתם גאיה. האם חשבתם על כך אי פעם?

כיצד זה אפשרי שתפרידו את כוח החיים שלכם מכוח החיים של הפלנטה? כיצד אתם יכולים לעשות זאת? ועם זאת, כאלה הם פני הדברים כיום. החברה המודרנית שלכם עשתה זאת.

 

אשאל שוב את השאלה הזו ששאלתי בפעם הקודמת, ואומר זאת:

האם אתם מודעים לכך ששום דת עיקרית עכשווית על הפלנטה הזו – מיליארדים של אנשים שמאמינים בהן – גאיה אינה נכללת באף אחת מהן. האם חשבתם על כך? הגיע הזמן לשנות חלק מן הדברים האלה ולהבין שגאיה היא 'אתם'.

קיים סיפור אהבה עם הפלנטה הזו, מכיוון שהיא השותפה שלכם ב ה כ ל!

 

האם אתם יודעים מה עומד להתגלות שאין לכם כעת? תרופות מהותיות למחלות עיקריות מממלכת החי והצומח בפלנטה הזו. זה תמיד היה כך. האיזון למחלה הוא תרופה מגאיה, לא מחברות התרופות, יקרים. זה יגיע מגאיה.

חלק כבר יודעים על כך, ישנם עשבים שהתגלו ופותחו כך שתוכלו שהם יהיו ברשותכם, שמאריכים חיים. כמה תרבויות כבר נמצאות על הנתיב הזה ויודעים זאת, ועם זאת אנחנו מתעלמים מכך, ואני מתכוון לתרבות כאן שאני מדבר ממנה.

 

אולם יש יותר מכך. זה סיפור אהבה.

לילידים לא היתה דת. ללא כל קשר למה שאתם חושבים שהם עשו, והריקודים שהיו להם, וכל זה – זו לא היתה דת. אם היתה להם בכלל דת, היא היתה גאיה. גאיה היתה חייהם. החיים היו הדת שלהם. בכל יום הם צעדו על ישות entity שהם היו מאוהבים בה, המכונה 'אדמה' earth שהעניקה להם את כל מה שהיה להם. וממשיכה להעניק לכם את כל מה שיש לכם. כל שאיפה שאתם שואפים הגיעה מהיער – האם חשבתם על כך?

 

הנה המסר, ואסיים בכך:

גאיה העניקה לכם חיים, אמא שילדה את הניצוץ הזה שהתחיל חיים על הפלנטה. זה שופר באמצעות התערבות מהכוכבים – כפי שילידים כה רבים יודעים ומאמינים בכך – ויש לכם כעת מודעות רבה יותר לגבי הבורא היוצר, אולם אל תאבדו את המודעות לגבי אמכם, משפחתכם, ויש לכם סיכוי להצית מחדש את סיפור האהבה עם האם, שאוהבת אתכם, שיש לה חישה, ולכן אתם מכנים אותה – אפילו בחברה המודרנית הזו, 'אמא אדמה'.

יש כאן הרבה יותר ממה שגלוי, הציתו מחדש את סיפור האהבה הזה, וכאשר תעשו זאת – תאריכו את חייכם מכיוון שיש לאם שהתעלמתם ממנה במשך זמן כה רב – הרבה מה להעניק לכם.

 

איני מדבר כעת לילידים, אני מדבר לאלה שצופים בכך או קוראים זאת, שיתכן ולא חשבו על הדברים האלה. ישנם דרכים כה רבות להתחבר מחדש, וכמה מהן ניתנו לכם אפילו היום.

 

זה המסר שלי, זה היה המסר שלי לפני שנים רבות באומות המאוחדות, החוכמה, סיפור האהבה, הציתו זאת מחדש ויהיה לכם כדור ארץ טוב יותר. ויתכן שכאשר תעשו זאת, תלמדו הרבה אודות שלווה, אדיבות, חמלה, יופי – זה מה שיש לאדמה, זה המרכז של היחס והעמדה שלה.

ומה לגביכם?

 

אני קריון המאוהב באנושות,

 

וכך הוא הדבר.

 

 

 

** הארה **

ניתן להשתמש באהבה בחומרים המתומללים אותם אני מתרגמת – כהוויתם, כסיכום או כהרחבה – תוך ציון והפנייה של קישור למקור השלם והמלא, כפי שמופיע בדף זה.

 

© כל הזכויות שמורות לתמר גנישר