אין כפתור מחיקה – ספטמבר 2020
מפי קריון באמצעות לי קרול
תרגום ועריכה: תמר גנישר
ברכות יקרים, אני קריון מהשירות המגנטי.
זהו מסר קצר של ברכות לאלה שהגיעו לפגישה שכזו.
רבים שאלו כיצד זה ומה באמת רואה הצד השני של המעטה/צעיף כאשר הם מתבוננים באנושות, כאשר הם מתבוננים בבני האדם היחידניים.
זה מה שאתם הייתם רואים, יקרים, אם הבטתם בילד יפה. אנחנו רואים את הילד היפה בתוככם. אנחנו רואים אהבה טהורה, אנחנו רואים אתכם כטוהר. אולם אנחנו גם רואים אתכם מכוסים בדברים שיצרתם בעצמכם, של מעשיכם שלכם.
ולכן נוצר המסר המסוים הזה ביום הזה ובשעות האלו.
לפני שאמשיך, ברצוני לתת לכם הדמייה לרגע.
אתם מאוד אהובים, הרבה יותר מכפי שאתם חושבים, על ידי בורא יוצר שאין לו דבר מעבר לאהבה וחמלה כלפי נשמתכם. על ידי בורא יוצר שאינו שופט אתכם על דבר.
יקרים ברצוני שתחגגו במסר זה האומר שאתם ראויים להיות כאן. זו אינה טעות שאתם נמצאים כאן על הפלנטה, או אפילו קוראים את המסר הזה.
לו יכולתם שתהיה לכם הדמייה לגבי כיצד זה עשוי להיראות, ברצוני שתרגישו את הזרועות של אל אוהב מסביבכם. זרועות שיאמרו שהגיע זמן שתגלו אמת גדולה יותר. ולכן אתם נמצאים כאן.
לאמת גדולה זו יש קושי בלפרוץ דרך מה שיצרתם עבור עצמכם. מכיוון שהישרדותכם נסמכת על פעולות מסוג מסוים שאתם עושים בחברה, בחיים, על מנת להתקיים.
והנה ההדמייה שברצוני לתת לכם לרגע, וברצוני להניח הנחת יסוד:
התודעה האנושית אינה לינארית. בדרכים מסוימות יתכן וזה היה אפילו טוב יותר עבורכם לו יכלה להיות כזו, אולם היא אינה, וכוונתי היא זו:
במצב לינארי, העמידו פנים שהחיים היו חדר. חדר אחד. יש לחיות את כל החיים בחדר הזה, וחלק מקיום לינארי עבור כולכם, יהיה שאתם מנקים את החדר מדברים רבים. בשעה שאתם חיים בחדר כמובן שיש אשפה שנאספת, אתם משתמשים בדברים, ובחדר מודע אין 'כפתור מחיקה' כמו במחשב או במצב לינארי בו אתם פשוט יכולים ללחוץ על כפתור ודברים ייעלמו.
הדברים נשארים בחדר.
מה תעשו עם הדברים האלה שבאופן נורמלי אתם דוחפים אותם לפינה? מה לגבי הדברים שסיפרו לכם כילדים, שאתם עשויים לדעת טוב יותר עכשיו – מה אתם עושים עם הדברים האלה?
בחדר לינארי, אתם פותחים את הדלת ומטאטאים אותם החוצה ואומרים שזה היה כאשר הייתם ילדים ועתה אתם יכולים לחשוב עבור עצמכם – אולם אינכם באמת יכולים לעשות זאת עם תודעה מכיוון שהכל נשאר שם, אין כפתור מחיקה במוחכם… [קריון מצחקק בהנאה..]
כך שחייבת להיות מערכת בה אתם מניחים דברים במקום ההולם שלהם ואתם מפנימים ומבינים מה נועד למטרה ומה אינו כזה, מה מלא משמעות ומה אינו כזה, מה אמיתי ומה אינו כזה, מה מלא כוונה, במה עליכם לאחוז עדיין – מכיוון שהכל נמצא שם. אין כפתור מחיקה במוחכם.
דיברנו שוב ושוב ב'ימי רביעי של הריפוי' אודות קילוף הבצל. זוהי מטפורה לקילוף אותם דברים שלמדתם. מעולם לא דיברנו על כך, אולם אתם חושבים על בצל כעל משהו בעל צבע בהיר, אולם הבצל של בני האדם הוא לעתים קרובות מלוכלך, מכוער, חלק מהבצלים אפילו שחורים.
מכיוון שהדברים שאתם מנסים לקלף אותם הם מכוערים. מה סיפרו לכם אודות עצמכם כאשר הייתם ילדים, האם הייתם ראויים או שלא ראויים? מה סיפרו לכם על הבורא היוצר היפה הזה, שהרכיב את נשמתכם בחמלה ואהבה ויופי? האם יתכן וסיפרו לכם שאינכם יכולים אפילו לדבר אליו עם אותו בורא יוצר, מאחר שנולדתם טמאים ולא ראויים.
אתם מתחילים לצבוע בשחור את הבצל הזה שאתם מקלפים, מכיוון שאינכם ראויים.
מה סיפרו לכם על אופן פעולתם של הדברים על הפלנטה? כיצד אתם מתקדמים בעודכם מביטים סביב בהישרדות? האם סיפרו לכם שככל שתהיו חזקים ובעלי יותר כוח במצבים, כך יותר אנשים יזוזו בפחד ואתם תוכלו לנוע קדימה? האם אמרו לכם שזה נחוץ מכיוון שעליכם להידחף קדימה על מנת להתקיים בג'ונגל הזה של החברה שסיפרו לכם עליו?
והבצל הופך להיות שחור אף יותר. והחדר מתחיל להתמלא בדברים שמסתירים את האור.
עד מהרה החדר שלכם מלא באשפה של דברים שלמדתם, מילדותכם או מהשרדותכם, והכל נמצא שם.
ואפילו אם אתם מתחילים להתעורר, יקרים, הבה נאמר שמכיוון שאתם מאזינים לדברים האלה או קוראים אותם אתם עשויים אפילו להאמין למה שאתם שומעים – לקול מצידו השני של המעטה/צעיף שאוהב אתכם מאוד – אולם אפילו אז, החדר הזה עשוי להיות מלא בדברים שאינם הולמים, והנה אתם יושבים ואומרים לעצמכם שברצונכם כל כך שלא לפחד, שהדברים האלה לא יהיו מסביבכם, ויסגרו עליכם כפי שהם עושים, והפחד. ברצונכם להיות חופשים מכל זה, ושיהיה נס בחייכם ושתשירו בקולי קולות [קריון מצחקק בהנאה..] אפילו כאשר תהיו בצרות.
אתם רואים את העתיד ואינכם אוהבים זאת מכיוון שאינכם מבינים זאת ואינכם יודעים מה עתיד להגיע ומה יהיה בהמשך.
וכאן מוצאים את עצמם כיום חלק מעובדי האור הקוראים דברים אלה.
זה כמעט כמו שאתם יושבים על כסא בחדר ההוא, יש אור על הכסא, אתם יודעים שהאל נמצא שם, ושישנה אהבה, אתם מרגישים את עצמכם כעובדי אור, אולם מסביבכם ישנו החדר החשוך הזה. אינכם יודעים מה לעשות על מנת לנקות ולהרחיק דברים – אין כפתור מחיקה במוחכם.
באופן לינארי אתם מחפשים אחר דברים על מנת לנקות את החדר. אתם אומרים לעצמכם שלו רק יכולתם להוציא את הדברים האלה אל מחוץ למוחכם, לו רק יכולתם, לו רק יכולתם… והדברים הלינאריים האלה שברצונכם לעשות על מנת לטאטא החוצה את מה שמטריד אתכם, אינם קלים. אולם הם אפשריים.
סיפרנו לכם שאתם רב מימדיים, נשמתכם היא רב מימדית, אהבה היא רב מימדית, הרוח האנושית אינה לינארית, וזהו המפתח.
מכיוון שכאשר אתם מתחילים לצאת אל מחוץ למה שאתם מאמינים שאתם יכולים או שאינכם יכולים לעשות, או מה שסיפרו לכם לגבי מי שאתם ומי שאינכם, כאשר אתם מתחילים לצאת אל מחוץ לזה לעבר הבנה והגשמה רב מימדית – לא אמונה – אתם מתחילים להבין ולראות את הבצל!
ואתם אומרים לעצמכם שביכולתכם לקלף אותו ולהגיע לליבה. מה אם תוכלו לקלף אותו עד למידה שתוכלו לחזור למקום ללא סדר יום, להיות כה טהורים עד ששום דבר שסיפרו לכם מעודכם ישפיע עליכם, מה אם תוכלו לבנות חיים בהם הדברים אלה עדיין יהיו שם, אולם שאתם יכולים לסדר את חשיבותם כעת. מה אם תוכלו לארגן את מה שחשוב עד כדי כך שזה אינו חשוב אם הם עדיין נמצאים בחדר … הם חסרי חשיבות.
האין זה מעניין שאם תעשו זאת, תגלו שהדברים האלה יהפכו להיות קטנים יותר ויותר, החדר יהפוך להיות גדול יותר וגדול יותר, והאור מתחיל לזרוח בבהירות.
זוהי תשובה סודית רב מימדית להיעדרו של כפתור מחיקה במוחכם. כל הדברים האלה אפשריים.
סיפרתי לכם שישנם רגשות מסויימים שעלו על אחרים, כמובן. ותלוי באופן בו אתם רואים אותם ומשתמשים בהם, ומה לימדו אתכם אודותיהם לגבי עד כמה הם עוצמתיים.
הידעתם שפחד יתכווץ כאשר האור נדלק? הידעתם שאמת תזרח את האור כל כך חזק עד שכל הדברים שפחדתם מהם ישקעו מכיוון שהאמת תראה אותם כמזויפים?
כך שהיום אני אומר שתאפשרו לאמת שתשמעו בהמשך שתתחיל לכווץ את הדברים שאינם אמיתיים שאומרים שאינכם ראויים להיות כאן, שאתם נמצאים כאן בטעות ושעליכם לשרוד ולפלס את דרככם.
מה אם אמרתי לכם שלפלס את דרככם זה קל, מכיוון שחמלה ואהבה ימיסו את כל הדברים בנתיבכם ולפתע תראו תפישה שלמה שאיש לא סיפר לכם אודותיה באנרגיה הישנה.
וכך הוא הדבר.
** הארה **
ניתן להשתמש באהבה בחומרים המתומללים אותם אני מתרגמת – כהוויתם, כסיכום או כהרחבה – תוך ציון והפנייה של קישור למקור השלם והמלא, כפי שמופיע בדף זה.
© כל הזכויות שמורות לתמר גנישר