חומת העבר – אוגוסט 2020
מפי קריון באמצעות לי קרול

תרגום ועריכה: תמר גנישר

ברכות יקרים, אני הוא קריון מהשרות המגנטי.

בתכנית של הדברים מבחינה עולמית כללית, ברצוני לשאול אתכם שאלה: היכן אתם מוצאים את עצמכם כרגע, בהתייחס לכל דבר – נינוחים, חרדים, מלאי פחד, בסדר, לומדים? היכן שתמצאו את עצמכם, אספר לכם יקרים, שקיימות סביב זה תכונות ומאפיינים שעליכם לדעת עליהם, ושבאופן בסיסי קשורים לעברכם.

אחד הדברים העיקריים שנדבר עליו ושיעזור לכל אדם, הוא לעבור על מחסום העבר שלכם. ואני מדבר על תפישה שהיא חדשה לגמרי ולחלוטין.

אני מדבר לנשמות עתיקות, וחלק מכם היו במשך כל ימי חייכם במטפיסיקה ואזוטריות. אני יודע שחלקכם נולדתם לתוך זה, כלומר שמיד לא האמנתם לדברים שיתכן וסיפרו לכם, ובעקבות זאת אינכם אפילו מקובלים במשפחותיכם – אני יודע מי מאזין או וקורא – אני יודע שחלקכם קיבלתם החלטות במהלך הדרך שבאמת היתה שם תפישה אחרת, זו שאתם מכנים ש'האל הוא גדול יותר', וביצעתם מעבר לכך.

גם שותפי (לי קרול, ת.ג.) הוא אחד מאלה, מכיוון שהוא התחיל את המסע באמצע שנות הארבעים שלו, והתחיל לשאול את השאלה האם האל גדול מכפי שסיפרו לו. הוא עבר את כל מה שאני שואל אתכם כרגע – היכן אתם נמצאים עם כל זה..

העבר הופך לחומה, ובאופן מוזר למדי החומה ניצבת לפניכם ולא מאחוריכם. זו חומה של עברכם שיש לטפס עליה, לעבור דרכה, או שלפעמים היא נמסה באיטיות, כך שתוכלו באמת לראות האם קיים משהו מן העבר השני. החומה היא תהליך של החדרת דעות והשקפת עולם, פחד, חרדה, ושוב, חינוך.

ברצוני לספר לכולכם, ברצוני שתדמיינו את חומת העבר שלכם. אין צורך בהכרח שתבצעו זינוק, או שתשימו לעצמכם אותה כמטרה, או שום דבר שתחשבו שעליכם לעשות על מנת לעבור דרכה – מכיוון שאינכם חייבים לעבור דרכה.

עליכם להכיר בכך שהיא נמצאת שם, ולשאול את השאלה "האם קיים משהו גדול יותר בצדה השני של החומה שעלי לדעת אודותיו?"

אם תשאלו זאת באופן הזה, יקרים, אתם רק נותנים רשות לדעת … זה הכל. אינכם אומרים שאתם מאמינים במה שקריון מספר, ולכן אתם תשמטו לחלוטין את כל מה שלימדו אתכם אי פעם ותצעדו לעבר הבלתי נודע… אין צורך בכך, זה אפילו אינו נדרש.

נהיה הוגנים, והתחילו בכך שתמוססו לאט את החומה הזו, לבנה אחר לבנה. אתם יכולים לפרק אותה, אולם ברצוני שתשמרו בצד את הלבנים, כך שתוכלו להחזיר אותן למקומן במידה והדברים לא יצליחו לכם.. אתם מבינים את דברי? מעט מאוד החזירו אותן מעולם למקומן, יקרים, מכיוון שברגע שתראו מה נמצא בצדה השני של החומה, תגלו שזה משהו שלא ציפיתם לו – החיים משתנים, חיים ארוכים יותר, נדיבות, חמלה, יופי, אדיבות – ולא תרצו להחזיר את הלבנים בחזרה.

אולם ההוגנות היא, שאתם יכולים לעשות זאת. איננו מבקשים מכם להיכנס למשהו שהוא לגמרי חדש, ירחיק וידחה את כל מה שסיפרו לכם, יתכן ואפילו בכל יחידת חיים. מכיוון שהרשומות האקאשיות הן חלק מן החומה.

אם תבחרו, ברצוני שתדמיינו שאתם יכולים לפרק לאט את החומה הזו ולהתחיל לחקור, יקרים, באמצעות לבכם, בלוטת האצטרובל שלכם, וכמובן עם המוח, ההגיון. תתחילו לשאול את השאלות, להצהיר את ההצהרות, לעשות את הדברים שדיברנו עליהם שיפתחו את האפשרויות עבורכם.

כאשר תתחילו לתת כוונה לדעת, האמת תתחיל להגיע. אם אתם תמיד שומרים על עמדתכם וטוענים שהדברים האלה לא נועדו עבורכם, הרי ששום דבר לא יופיע… מכיוון שכוונתכם היא להשאיר את החומה. וישנם רבים המבקשים שהחומה תישאר.

אולם אלה שנותנים כוונה לפחות לדעת, מתחילים לראות מבעד לחומה, או אולי מפרקים אותה מספיק כך שיוכלו להציץ מחלקה העליון, ולהתחיל לראות לאט את הדברים שמתקבלים על הדעת. ואם תבחרו, אתם יכולים להתקדם מעט יותר, ולאחר מעט יותר…

זה מה שקרה לשותפי המהנדס. כאשר הוא ישב על הכסא, הוא חווה חוויה של רגע 'א-הה', אולם זה לא שינה את עברו, והוא הבין זאת רק במהלך ארבע שנים נוספות, עד שנהיה לו נוח עם זה, וידע אודות זאת, למרות שכבר הייתי איתו. כך פועלים בני האדם, יקרים, פעמים רבות הם פועלים לאט, וכמובן שישנה גם ההפוגה הספונטנית המיידית של החומה [קריון מצחקק בהנאה..]

אולם יותר בני אדם יחידים פועלים לאט, וזוהי ההזמנה שתמיד היתה, לבחון זאת, להביט האם זה אפשרי שקיים יותר מאשר מה שסיפרו לכם.

הרשו לי לספר לכם מעט יותר אודות החומה הזו, ועד כמה חמורה היא יכולה להיות. דברים רבים חורתים דפוסים במוחכם, הסינפסות שלכם, הנוירונים, בדרך כזו עד שזה כמעט בלתי אפשרי עבורכם להאמין במשהו אחר. לפעמים זה נעשה באמצעות פחד – אם אתם פוחדים מספיק ממשהו, תפחדו ממנו גם כאשר הדבר ההוא יחלוף.

נתתי בעבר תחזית אודות נגיף הקורונה: ישנם אלה המבועתים ועוטים מסיכות גם בבתיהם, גם כאשר אין בכך צורך מכיוון שהם אינם בקשר עם בני אדם אחרים. והם יעטו אותן בכל מקרה, רק למקרה ש… ויהיו אלה שילכו לטבע או יצעדו בחופי הים כשהם עוטים את המסכות שלהם בשעה שאין איש מלבדם בסביבה, מכיוון שהם פוחדים מאוד, ואינם רוצים שהנגיף יצוף לעבר המסכה הזו, אינם רוצים שום חלק בכך, ולכן הם מפוחדים עד לרמה שאינה אפילו הגיונית.

הבה נניח ששנים יחלפו, שימצאו חיסון, שהפחד יחלוף מכיוון שהדלקת כה מרוחקת, והמגפה כבר עברה וחלפה. אולם האנשים האלה ימשיכו לשמור מסכה בכיסיהם – תסמין 'המסכה בכיס' – מכיוון שהם היו כה מפוחדים ממה שזה היה, או שלא היה, בתפישתם שלהם, עד שזה חרת בדעתם משהו שאינו עובר בקלות. זו חומת הפחד, חומה שהם אינם יכולים לטפס עליה בקלות, ובכל פעם שמישהו מזכיר את המילה 'נגיף', יש להם את המסכה שלהם.

על כך אני מדבר.

גם במדע קיימת התנהגות בצורה דומה. מדענים שעבדו במשך זמן רב מאוד עם חוקי פיסיקה או כימיה מסוימים, ויתכן שהם אף השתמשו בהם מדי יום ביומו, היו תלויים בכך, זה היה חלק מההכשרה שלהם וחלק ממה שהחונכים שלהם העבירו להם, ולאחר הם עברו ללמד אחרים אודות זה, והם עומדים במבצר של ידע מדעי. וכאשר קורה משהו כמו תגלית חדשה המשנה מעט את מה שהם חשבו, והתגלית הזו מחייבת לשכתב מחדש חלק מן החוקים ההם בעקבות הממצאים, המדענים האלה אינם מסכימים לכך וטוענים שזה לא יתכן. שנים של סקירה וחזרה עוברות, יתכן ומאמרים מתפרסמים ומראים שההבדלים אכן מדויקים ואמיתיים ויתכן ששאר המדע בעולם מבין את השינוי, אולם אלה שטענו שזה לא יתכן, לעולם לא יאמינו בכך. הידעתם זאת? הם תמיד ייצמדו למה שהם מאמינים בו, ואין זה משנה מהי ההוכחה לשינוי.

זוהי חומה רצינית.

ברצוני להציג בפניכם דוגמא מטפורית משעשעת לכך:

נניח שתמיד סיפרו לכם בילדותכם שהירח עשוי מגבינה [קריון מצחקק בהנאה..] זה מה שלימדו אתכם, זה הופיע בספרי הלימוד. כאשר גדלתם, גילו שלמעשה זה אינו כך ושהירח מאוד דומה לכדור הארץ, יש לו חלק מתכונות גיאולוגיות זהות, חלק מאותה הכימיה, והוא עשוי מעפר אדמה.

אולם בתפישתכם ובדעתכם הוא תמיד עשוי מגבינה. רוב האנשים יאמרו שזה מטופש להמשיך ולהאמין בכך, מכיוון שידוע כעת שהוא אינו עשוי מגבינה אלא מאדמה – ואתם ממשיכים בכך בגלל החומה. וזה לא עוצר שם. אתם תכנסו את חבריכם, אנשי 'ירח הגבינה', שגם הם עברו אותה הכשרה שאתם עברתם, ותתאספו יחד מכיוון שזה מה שכולכם מאמינים בו. כך שתהיה לכם קבוצה שלמה המתעלמת מן האמת וחוגגת את בורותה. וכך יהיה עד לנשימתם האחרונה, אנשי 'ירח הגבינה'.

היכן אתם נמצאים עם כל זה? עד כמה גדולה החומה? מהו הדבר הבא עבורכם?

והנה ההזמנה:

ברצוני שתראו את העבר כמשהו שניתן לשינוי. ברצוני שתתבוננו בחומה ותשאלו את עצמכם מהו הסיכון כאן? אם תוכלו להחזיר את הלבנים בחזרה ולהמשיך להאמין במה שלימדו אתכם או במה שאתם חושבים, הרי שלמעשה אין כאן כל סיכון. בבחירה חופשית תמיד תוכלו לחזור לכל מה שאתם מחשיבים כאמת.

אני מדבר באופן מובן מאליו לאנשים כאן, ואני מדבר למרפאים, אלה שקוראים ביחידות חיים קודמות, למדיומים ולכל האנשים האזוטריים, מכיוון שישנה תפישה חדשה עבורכם. גם אתם בניתם חומה בקשר לאופן בו אנרגיה פועלת – כפי שתמיד פעלה – ולפני שאתם מרפאים אדם אתם עושים את 'זה' ואת 'זה' ואת 'זה', וכך זה חייב להיות.

אולם מה אם זה כבר אינו כך יותר, שדברים השתנו, וישנם חוקים חדשים של אנרגיה רוחנית, מכיוון שהמעטה/צעיף מתרומם לנקודה בה אתם המרפאים אינכם חייבים לעשות את הדברים שלמדתם. מה אם השמש יוצאת למקום בו היא תזרח אור באזור חשוך? מה בדבר אלה הממשיכים לנקות ולנקות ולנקות מכיוון שלדעתם האנרגיה איומה כל כך? זה ההרגל שלהם, זה מה שהם למדו, מכיוון שהם נהגו לעשות כך וזה פעל, והרגישו את האנרגיה מתנקה בכל פעם שביצעו את הניקוי שוב ושוב..

מה הרגשתם לאחרונה? מה אפשרתם לעצמכם להרגיש לאחרונה?

מה אם האנרגיה על הפלנטה הזו השתנתה כל כך הרבה, כך שאינכם חייבים עוד לנקות כל כך הרבה. זה שנוי במחלוקת. האם תפסיקו כעת להאזין או לקרוא את הדברים, או האם אתם מוכנים להתבונן מעבר למה שאתם חושבים שאתם יודעים?

הקשיבו, מה אם האנרגיה שלכם, כנשמות עתיקות, עובדי אור שאתם, מתחילה להתגבר כל כך הרבה, עד שבכל אשר תלכו, האנרגיה שנהגה להיות חשוכה מתחילה 'לברוח' לכיוון השני? וכאשר אתם נכנסים לחדר בו אתם עומדים לרפא מטופל, החשכה 'בורחת' מהר ככל שתוכל, מכיוון שאתם הם אלה שגורמים לאור למלא את החדר [ קריון מצחקק בהנאה..] מה אם הדברים הם כך?

אתם מבינים שהניקוי של האנרגיה החשוכה שלא היה לכם כל שליטה עליה בעבר – ניקוי, ניקוי, ניקוי – לפתע אתם מבינים שהחשכה מתרחקת כאשר אתם צועדים קדימה. על כך אנחנו מדברים, וזה נושא אנרגטי חדש בפיסיקה. זה אזוטרי, מטאפיסי, ואמיתי. יש לזה גם מאפיינים של המימד הרביעי, מכיוון שאלה הדברים שלימדנו אודותיהם שהם מגיעים, ולכן זה עבור המרפאים ובעלי היכולות מעבר, וכל אלה המאזינים וקוראים. זה חדש, יקרים, זה משהו שעליכם להיות מודעים לגביו, יקרים, מכיוון שזה משפר את תפארתכם!

היכן נמצאת החומה שלכם? היכן אתם נמצאים בכל זה כעת? האם אתם חושבים שאני צודק או שאתם פוחדים מזה, האם אתם חושבים שקריון משוגע, שהדברים תמיד עבדו בדרך מסוימת וימשיכו לפעול כך? אלא שזה לא יהיה כך, ואם בניתם את החומה שלכם גבוהה מספיק, לעולם לא תדעו זאת. ובעוד האור שלכם יזרח ויהיה בוהק, אתם תמשיכו בניקוי כל מקום אליו תלכו, המלאכים יתבוננו בכם, יחייכו ויאהבו אתכם בדיוק אותו הדבר, ויאמרו לכם יקרים שאולי תגלו זאת יום אחד עד כמה אור יש לכם.

זה המסר להיום, זה המסר שתמיד יהיה לי, אולם כרגע הוא מיוחד, מכיוון שהוא מדבר על כדור ארץ חדש, נורמלי חדש, אפילו עבור הנשמות העתיקות.

וכך הוא הדבר.

** הארה **

ניתן להשתמש באהבה בחומרים המתומללים אותם אני מתרגמת – כהוויתם, כסיכום או כהרחבה – תוך ציון והפנייה של קישור למקור השלם והמלא, כפי שמופיע בדף זה.

© כל הזכויות שמורות לתמר גנישר