השחרור הגדול – אוגוסט 2020
מפי קריון באמצעות לי קרול

תרגום ועריכה: תמר גנישר

ברכות יקרים, אני קריון מהשירות המגנטי.

זכותכם המולדת ומורשתכם הם באמת, שבבחירה חופשית כאשר אתם תופשים ומבינים מדי יום יותר אמת, אתם מתחילים לאחוז במה שתמיד היה לכם. בגרות של תודעה מתחילה לרומם אתכם מהפחד, החרדה, הפגיעות והדאגה, שהם כל כך נפוצים ושכיחים בעת שתקשור מסוים זה מועבר. אני מודע למי שמאזין או קורא את הדברים מאוחר יותר, לכל אלה שנמצאים שם ממש. כל אחד מכם, יקרים, ידוע על ידי האל, שמותיכם ידועים, יחידות החיים הקודמות שלכם ידועות.

כיצד זה יגרום לכם להרגיש שקיימת ברית ידועה בין מטרת כדור הארץ וביניכם, המחכה לכם שתאמרו 'כן'… דמיינו שקיים משהו נרחב יותר שעליכם לעשות כאן. חלק מכם יפחדו ויטענו שהם כבר עשו די והותר והם מודאגים לגבי דברים רבים ויבקשו שלא יבלבלו אותם עם משימה נוספת.

מה לו הנגיף הזה ישנה לא רק את ההיסטוריה אלא גם ישנה אתכם? זו אינה מהמורה לאורך הדרך, יקרים, הנגיף עומד להיות סמן בהיסטוריה וכולם יזכרו מה הם עשו ומה שקרה להם. אפילו הילדים הצעירים ביותר ילמדו זאת מהוריהם כאשר ישאלו אותם מה קרה להם במהלך הנגיף ומה הם עשו על מנת לשרוד במהלך הנגיף.

אספר לכם אודות דבר מה שנמצא ב'שדה' והוא מעט משעשע. הנגיף הזה עומד כבר ליצור שינויים באופנה. זה קיים ב'שדה', גבירותי, דמיינו אתכן קונות שמלה עם מסכה תואמת [הקהל צוחק..], וכאשר לא תזדקקו יותר למסכה היא תהפוך להיות לחצן שתשמרו אותו והיא תהיה תלויה עליכם מן הכתף למקרה שתזדקקו לה גם לאחר שכל זה יעבור ויחלוף. הצהרה אופנתית, זיכרון לזמנים האלה.

זה אינו רק משהו שחושבים עליו, זה כבר קיים ב'שדה' ועובדים על כך. רבים כל כך ירכשו זאת לכיף ולאחר הם יבינו שזו הצהרה אופנתית האומרת שעברתם דרך זה והצלחתם לצאת מזה! אתם תאהבו ללבוש את השמלה הזו, וגם אם לא תעטו אף פעם את המסכה הזו, היא עדיין תישאר שם תלויה ואנשים יזכרו את תקופת נגיף הקורונה.

הבה נשוחח על תקופת נגיף הקורונה. אינכם מבינים שתהיינה גם חגיגות של הנגיף הזה. אתם עשויים לומר לי שזה אינו משהו שאתם יכולים לחזות אותו.

זהו זמן משמעותי של שינוי ושחרור. ההיסטוריה תראה מה אירע והזכרנו זאת לגבי מה שיקרה כעת ומה שקרה בהיסטוריה להרבה כל כך, בין אם זו המדיה שלכם, החנויות, המכירות, המסחר – יתרחש השינוי שאמור לקרות בזמן הזה. ולגבי השינוי האישי, חלק מכם יביטו לאחור בעתיד ויאמרו, וואו, ללא וירוס הקורונה לעולם הם לא היו משתחררים מהדבר הזה או הדבר ההוא, מהחברה ההיא, מהתפקיד ההוא בעבודה, ממערכת היחסים הזו, מחשיבה בדרכים מסוימות. חלק יאמרו שהם קיבלו שחרור של הרוח בעקבות זאת שהציבה אותם במקום של שקט, מקום שהם לעולם לא היו הולכים אליו ושהיה ידוע במשך שנים להינדוס, לנזירים ולבודהיסטים, שיצרו את המקומות האלה כך שתוכלו להגיע לשם ולהיות לבדכם, להתבודד עם עצמכם, מרכזי מדיטציה שאינם בהכרח מה שיש לכם בחייכם או בתרבותכם והכריחו אתכם להיות בנקודה הזו בה התחלתם לחשוב אודות עצמכם.

זכותכם המולדת היא שמחה, אושר. זכותכם המולדת היא להיות שלווים בחייכם אפילו בחברה עסוקה ורועשת. ואלה שקיבלו זאת יאמרו שהם לא ידעו כלל שזה אפשרי להיות כה עסוקים ויחד עם זאת להיות כה שלווים עם כל מה שמתרחש. זהו ידע שהוא מעבר לכל הגיון. זו שלווה שהיא מעבר לכל הבנה, כלומר שאין לכם באמת סיבה להיות מלאי שלווה, אולם זה יהיה קשור למימד השלישי, מכיוון שכן יש לכם סיבה כזו! זהו סימן המעיד על תפישה והבנה של מי שהנכם, ועל מערכת היחסים שיש לכם עם הבורא היוצר כילדיו של האל.

כך שאין זה משנה מה שתוקף את התסכול והנורמליות, אתם עדיין ישנים בלילה, וכל בוקר אתם יכולים לומר שתעברו את זה או משהו טוב יותר, ותהיו צודקים.

ככל שהזמן יחלוף, תביטו לאחור, ורבים מכם יאמרו שהם 'נמלטו' בזכות נגיף הקורונה, שהיתה הקלה, וזה כה עמוק יקרים, זהו שחרור של הבוץ, הרפש, הזפת, האנרגיה הישנה שצעדתם דרכה. ההבנה של דברים שלא היתה לכם לפני כן. שחרור של דברים בלתי הולמים בחייכם – בריתות, חברויות, שותפויות שאינם אמורים להיות שם, בשל התפארת שלכם ומכיוון שנעתם מעבר להם.

אפשרו לי לקחת אתכם לזמן שמצוי ב'שדה', בשנת 2122, בעוד כמאה שנים ומעט יותר, תהיה חגיגה, אולי אפילו יום חג, בו יכבדו את אלה שמתו בזמן המסוים הזה, אולם עבורכם, עבור משפחתכם ויתכן שעבור המורשת שלכם זו עשויה להיות חגיגה. יכינו אוכל מסוג מסוים, ואל תצחקו – זה יהיה מן הסתם האוכל שהיה עליכם לאכול בזמן נגיף הקורונה, ויהיו הרבה ארוחות מוקפאות. אתם תעטו מסכות רק לרגע, תצטלמו, ותדברו על היום בו משפחתכם השתחררה, השושלת שלכם השתחררה, שמצאתם את מה שמצאתם, וזו תהיה חגיגה.

האם תוכלו לדמיין דבר שכזה?

ברצוני לספר לכם שזה נמצא ב'שדה' מכיוון שזו משמעותו של הנגיף הזה – שחרור מאנרגיה ישנה ודרכים שלא היו משתחררות לעולם לולא זה. אתם מכנים זאת לפעמים אתחול מחדש שזה מושג טכני שמשמעותו להגיע לאפס ולהתחיל מחדש. כלומר שכל הדרכים הישנות, ההכשרות, ההרגלים, דרך ההתנהלות בחיים, התפישות – כל זה ייעלם. ואתם מגיעים לחידה רעננים ונקיים, ללא נטל ומעמסה של מה שהיה שם ומנע מכם להשתנות. זהו השחרור. זה הדבר העיקרי שהקורונה העניקה לכם.

ואם תאמרו שאתם יכולים ללכת לשם אולם אינכם יכולים להתעלם מכל אלה שמתו. שלא ניתן לשחרר אותם כאשר חושבים על המוות מראש שיתכן שהם לא היו מתים, של האנשים המבוגרים ואלה שמתגעגעים אליהם כל כך הרבה, והעצב שהיה שם – הרי שאינכם מבינים. לו יכולתי לכנס בחדר זה כעת עבורכם יחד את כל אלה שמתו, הם היו צועקים, צוהלים, צוחקים, משליכים קונפטי ומנפחים בלונים, ואומרים לכם שזה אינו מה שאתם חושבים. העצב היחידי הוא של אלה שנשארים, מכיוון שאין כל עצב במוות בזרועותיו של האל, שם אתם שייכים ופוגשים שוב את המשפחה. אינכם מבינים. זה שחרור.

זוהי דרך בוגרת, דרך של הבנה, ידיעה בפנים שלעולם אינכם לבדכם ושאין מוות.

כל אלה שנמצאים כאן ישובו חזרה וימשיכו את השושלת על הנשמות העתיקות עם השמחה כזכותם המולדת.

וכך הוא הדבר.

** הארה **

ניתן להשתמש באהבה בחומרים המתומללים אותם אני מתרגמת – כהוויתם, כסיכום או כהרחבה – תוך ציון והפנייה של קישור למקור השלם והמלא, כפי שמופיע בדף זה.

© כל הזכויות שמורות לתמר גנישר