חישור חיים ילדיים – ינואר 2019
מפי קריון באמצעות לי קרול
תרגום ועריכה: תמר גנישר
ברכות יקרים, אני הוא קריון מהשרות המגנטי.
כל החישורים בגלגל הלמידה הם בעלי שיטות למידה שונות ונושאים שונים.
החישור המסוים הזה נקרא 'חיים ילדיים', והוא מדבר אודות חיים ארוכים יותר.
בעבודתו של קריון קיים דגש על אריכות ימים מכיוון שהיא מדברת לנשמות עתיקות. אנחנו אומרים לכם שאתם דרושים בזמנים אלה על הפלנטה, הרבה יותר מאשר אי פעם בעבר..
אנחנו גם יודעים שקל לכם מאוד לעזוב בעקבות מצבים בהם אתם חווים יותר מדי כאב וצער.. אולם ישנה תפישה שונה.
חשוב ונדרש שתהיו כאן זמן ארוך יותר – הנשמה היא נצחית, באמת, ואתם אכן תשובו חזרה, אולם כאשר חושבים על היעילות של תהליך המוות והלידה מחדש, ועשרים השנים שהן בדרך כלל הזמן שלוקח לכם לגדול ולהיזכר מי הנכם, ולהמשיך משם – הרי שאריכות הימים היא המפתח, הבריאות היא המפתח, פעולה חומלת ועוד דברים אחרים רבים, וגם השמירה על 'הילד הפנימי' חי..
דיברנו על משמעותה של השמחה: האנושות אמורה להבין באופן אינטואיטיבי ששמחה היא המפתח לבריאות – זה משהו אינטואיטיבי…
דמיינו לרגע תרחיש מסוים:
אני קריון, לא הייתי בן אדם, כך שהעמידו פנים לרגע שאיני יודע מי אתם, ואני צופה בתינוק שזה עתה נולד ונלקח ומובא לביתו.
אני רואה את ההורים שנמצאים לידו, מדגדגים אותו, ועושים את כל אותם דברים שעושים לרך שנולד.
האם תוכלו לדמיין שהאב שומע באמצע הלילה קולות מחדרו של הילד, והוא קם, ניגש אליו ורואה את התינוק מחייך, וחוזר מהר לאשתו ומבקש ממנה לקרוא לרופא?
והאם נתקפת בחרדה לנוכח החיוך של התינוק, ומבקשת בחשש מהאב שישגיח עליו, שמא יפרוץ בצחוק, ואז הכל ייגמר… [ קריון צוחק..]
והרי במציאות חייכם אתם נוהגים בדיוק ההיפך – אתם מדגדגים את התינוק, וכאשר הוא צוחק, אתם מצחקקים ונהנים, מכיוון שאתם יודעים באופן אינטואיטיבי שאם כך התינוק הזה מתנהג – ולמעשה כל ילד אחר או אדם מבוגר מדוכא – הרי שזה דבר טוב, ואפילו יותר מכך – זהו הדבר הטוב ביותר!
מכיוון שזה גדוש באהבה, חמלה, והבנה, וזה מה שאתם רוצים מתינוק..
אולם עם הזמן זה מתחיל להיעלם ולהתעמעם..
האם אתם יכולים לראות את עצמכם ניגשים לילדכם המתבגר, מדגדגים אותו ומקווים שיחייך? [ קריון צוחק..] נראה שזה נחלש מעט בגיל הזה, אולם זה בסדר גמור עם ילד קטן, או עם תינוק…
והרי תפישה חדשה.
איני מציע שתתחילו להסתובב ולדגדג אנשים,. במקום זאת, דגדגו אותם באופן אזוטרי, עם הומור ושמחה.
אם הם יראו שאתם אדם שמח, יתכן ויגיבו ויחייכו בחזרה.
צחוק הוא דבר מידבק. כשאדם צוחק, נוירוני המראה של האחר מגיבים והוא צוחק, ולאחר שאתם צוחקים, משהו מתרחש בגופכם – אתם מרגישים רעננים, וברמה מסוימת אתם אומרים לעצמכם שאתם רוצים לשוב ולעשות זאת פעם נוספת, אולי לצפות בסרט משעשע בו תוכלו לחוות שעה של צחוק. זה משתווה לשהיה של שעה בבית חולים, ושאיפת החמצן שמחזירה אתכם חזרה למקומכם..
מדוע לחכות, בזמן שאתם יכולים לעשות זאת כבר עכשיו?
התקשור הקצר הזה נועד לספר לכולכם ש'הילד הפנימי' הזה הוא הסוד לאריכות ימים, בריאות, וכל אותם דברים שאתם משתוקקים להם בתחומים אחרים.
צחוק הוא הכימיה הטובה ביותר עבור גופכם. לו יכולתם להכניס צחוק לבקבוק ולמכור זאת, זה היה דבר נפלא!
אולם אינכם חייבים לעשות זאת, מכיוון שכל התאים שלכם מגיבים לשמחה וצחוק.,
האם תוכלו לדמיין לרגע את הזמנים שהיו מלאים בשמחה עמוקה ביותר – יתכן שעבור הנשים זה יהיה הלידה של ילדכם והפעם הראשונה בה הבטתם בעיניו, ויתכן שזה יהיה כך גם עבור הגברים –
מתי היתה הפעם האחרונה בה 'הדבקתם' את השמחה הזו לחייכם כיום, והתחלתם להלך מתוך שמחה?
תמיד יהיו אלה שיאמרו שאינם מוצאים דבר בחייהם שהם יכולים להיות שמחים לגביו.
לו ראיתם את התמונה הרחבה יותר, הייתם משנים את דעתכם.
לו ראיתם מי הנכם, הייתם משנים את דעתכם.
האם ידעתם שהנשמה היא נצחית? שקיימים דברים לאחר המוות שהם יפהפיים, מקסימים ומלאי שמחה?
בכל פעם ופעם שבה אתם נולדים, 3 דברים עוברים לכאן, מצידו השני של המעטה/צעיף: אהבה, חמלה, והומור.
ואם תשאלו האם האל צוחק, הרי שהתשובה היא שהאל הוא הצחוק עצמו! האל הוא השמחה עצמה!
כאשר אתם נושמים את נשימתכם האחרונה, לא תתעוררו בעבר השני לשיפוט או ביקורת – אתם תתעוררו למסיבה מלאה בשמחה רב מימדית, צחוק ואור, וברכות לחזרתכם 'הביתה'.
ברצוני שתדמו זאת ותשאו זאת אתכם עבור כל אדם שתחלפו על פניו, וכאשר תשבו עצובים ותאזינו למוסיקה של לוויה, דעו שהאדם ששוכב שם בארון מעביר את זמנו בנעימים … מדוע שגם אתם לא תנהגו כך?
תפישה חדשה של נשמות עתיקות הנמצאות כאן בזמנים חדשים.
וכך הוא הדבר.
חישור אל-אדם – ינואר 2019
מפי קריון באמצעות לי קרול
תרגום ועריכה: תמר גנישר
ברכות יקרים, אני הוא קריון מהשרות המגנטי.
אנחנו עוסקים בלימוד מעמיק של אמת ליבה המוצגת במה שאתם מכנים 'גלגל הלמידה הלמוריאני'.
התייחסנו אליו בעבר, זמן רב לפני שכינינו אותו כך. זהו שם נרדף לכל היופי הקיים, שניתן להראותו לבני האדם, אודות מערכת היחסים והיופי, ואפילו חשיפתה של הנשמה האנושית.
הלמידה התחילה עם מערכת מונחים בתחום מסוים, האנרגיות, המידע החסר אודות הפוטנציאלים, וכל הדברים שיתכן ותגלו מאוחר יותר אודות מה היתה הלמידה הזו באמת.
דמיינו אתכם יושבים לפני מלאך, שמתחיל להסביר לכם, נושא אחר נושא, מי הנכם.
הרשימה מביאה אתכם ללימוד של ה'אל אדם', וכך זה מכונה גם בגלגל הלמידה.
החישורים תמיד מובילים מהחלק החיצוני, אל המרכז, ומהמרכז לחלק החיצוני – זו המטפורה שהכל מצביע לעבר המרכז.
ובלימוד, מרכזם של כל הדברים הוא תמיד משהו מסתורי עבורכם, 'רוח האל', 'הבורא', וברצוננו להסיר את מעטה המסתורין סביב זה.
אולם בחישור המסוים הזה קיים הנושא שקריון דיבר אודותיו מאז ההתחלה… נושא שבסופו של דבר יעגן את האנושות.
אין נושא שהוא החשוב ביותר, אולם יתכן שהוא יהיה החשוב ביותר עבור אזור מסוים, מקום, או זמן מסוים, מכיוון שהוא יוצר יחסי גומלין עם האנרגיות שבני האדם יוצרים.
החישור של 'אל-אדם' הוא הסיפור אודות מערכת היחסים בין בני האדם ובורא היקום.
האנושות מתחילה לשנות את התודעה שלה, ובגרות היא חלק משינוי של תודעה, אותה צמיחה אל תוך מושגים שלא תרגלתם בעבר.
יקרים, רוב המושגים של גלגל הלמידה ידועים מזה זמן רב, אולם רבים הוחרמו על ידי השאמאנים, הגברים והנשים המקודשים – לא הדברים שמתורגלים על ידי הקהל הרחב אלא הדברים שנראים כרעיונות כל כך קדמוניים עד שהם הופסקו ודווחו למערכות הדת המאורגנות כך שתוכלו להיטהר על ידי האחראים שידעו אודות הדברים האלה..
לפתע אנחנו אומרים שלימודי הליבה האלה שייכים לכל אדם, והם קיימים בכל אדם.
בתודעה גבוהה מתפתחת, בני אדם רבים יותר מתחילים להיזכר באמיתות הליבה האלו.
ההיזכרות בהן מותנית בכך שנחשפתם להן לפחות פעם אחת, ולכך הפך להיות הסיפור אודות למוריה, וכמו כן הלימוד בכל 'נקודת צומת' על הפלנטה.
הפליאדים לימדו את אמיתות ליבה בזהירות, כך שהיתה לכם בחירה חופשית לקבל אותן או להתעלם מהן,
תודעת האנושות בעצמה, מתחילה להשתנות באופן כללי.
התודעה הישנה יותר היא די טריטוריאלית, לוחמנית, ומתרחבת היישר לתוך המשפחה. עד לא מזמן אפילו לימדו משפחות להתנהג בדרך שנהגו בממשלות קדומות ובצבא: לא לאפשר לחיילים, לילדים, או לאזרחים לחשוב בעצמם, מכיוון שיהיה מרד אם הם יעשו זאת. ולכן הדבר הטוב ביותר הוא 'לשים מכסה על החשיבה' שלהם.
זה עבד טוב מאוד בצבא, מכיוון ששם נלחמים בקרבות ואין צורך באנשים החושבים באופן עצמאי וחופשי אלא יש צורך בכאלה שמצייתים.
התודעה כולה בפלנטה נחשבה כקרב אחד גדול – נלחמתם האחד בשני, מדינה במדינה, מחשבה במחשבה, קבוצה בקבוצה, ארגון בארגון…
וזה משתנה עכשיו. משתנה כל הרעיון בתחרות מחשבתית. אתם מתחילים לקבל את המושג של מיזוג ומפגש של אנרגיה, ומתחילים לא לחשוב על תחרות והפרדה, אלא על הרעיון שאחדות יכולה ליצור למעשה משהו הרבה יותר טוב.
אם תחדלו מהרעיון של תחרות אמיתית ושהמנצח זוכה בכל, זה עתיד לשנות את מי שהנכם, זה עתיד לשנות הכל.
זה ישנה את הממשלות שלכם, התאגידים, את התחרות של מוצרים, ותבינו שהאנרגיות החדשות האלו שמתאחדות יוצרות יותר מאשר הסכום הכולל שלהן, וזה יסתכם באנרגיה של חמלה במקומות שאינכם מצפים לה, כמו בתאגידים: תהיה שם עדינות, סבלנות…
האנושות תתחיל להיות לא רק בעלת מודעות עצמית לגבי האמת, אלא גם תהפוך להיות בעלת מסוגלות. בתודעה חדשה אין פחד מהתמרדות, זה משהו מתודעה ישנה.
במקום זאת, ככל שתלכו יחד באותו סוג של חשיבה ושיתוף פעולה, כך תהפוך המודעות על הפלנטה הזו לגבוהה יותר, וכך יהיה לכם טוב יותר. ומדובר על דברים מעשיים, על היכולת להסתדר יחד, ועל משאבים.
האם אתם יכולים לראות את ההבדל שזה עשוי לגרום?
הלימוד אודות מערכת היחסים בין האל לבן האדם הופך לדגם.
כל שתוכלו להפוך לאל, אפילו בדרכים קטנות, כך נוצרת יותר אנרגיה שלא ציפיתם לה שתשפיע על משהו נוסף סביבכם.
תארנו חוק חדש, אקסיומה, שתודעה בוגרת יכולה רק לרומם אותו.
שני אנשים יוצרים יותר אנרגיה באהבה וחמלה, מאשר סכומם הכולל. והאנרגיה הזו הופכת ויוצרת שדה הנשפך וזורם סביבם, וזו הזמנה לאחרים לראות זאת ולקבל זאת.
וזה משהו חדש.
שוחחנו על הפיסיקה של הרגשות, הפיסיקה של התודעה.
וברצוני להתייחס לילדים, וכיצד הם מקבלים אתכם.
יקרים, ישנה תודעה חדשה של ילדים על הפלנטה הזו, שמגיעה אליכם יותר מצויידת מאשר אי פעם במהלך ההיסטוריה, ללימוד מושגי, לשינוי הטבע האנושי, והם לא יתנהגו כמותכם או כמו אלה שהיו לפניכם.
במהלך 30 השנים מסרנו את כל הסיבות לכך, וההבדל ייראה בברור באופן בו אתם תלמדו אותם ותחנכו אותם, ובדברים שתאמרו.
פסיכולוגים וביולוגים שמו לב שכל מה שמתרחש מהלידה ועד לגיל 6, יוצר דגם ומכין רקע כה עמוק שנמשך לכל אורך חייו של האדם – אלא אם כן זה טופל ועבר שינוי. לפעמים זה מאוד חיובי, ולפעמים זה אינו כך.
זה מודל כה עמוק שהופך להיות טבוע וחרות ברמה התאית אצל ילדים הלומדים דברים בדרך מסוימת.
לדוגמא, תינוקת, ילדה או בוגרת הגדלה במשפחה בה האב מתעלל, וזה אינו משהו טוב או מהנה, אולם כאשר היא תהיה מסוגלת לעזוב את הבית ולמצוא בן זוג, מאהב, שותף, היא תבחר ברוב הפעמים אדם מתעלל.
זה לגמרי אינו הגיוני אלא אם תבינו שזו התכנות שניתן לה האומר שכך הדברים עובדים.
מה תאמרו לילדים הצעירים, בעוד אתם יודעים שהאנטנות שלהם גבוהות כך שהם קולטים הרבה יותר מאשר אי פעם בעבר?
ברצוני לייעץ להורים ולסבים:
כאשר אתם מתבוננים בעיניו של התינוק, הן כה תמימות, כה מוכנות, כה מקבלות, כה יפות, ללא כל הטיה כלשהי, מלבד אולי של האבות הקדמונים – והוא מתבונן בכם לשם השפעה.
כן, הורים יכולים להיות מעצבנים. הילד גדל, ובמשך 6 השנים הראשונות חוזר על אותם הדברים, דורש תשומת לב, צועק, מושך ברגלי ההורים – והכל על מנת לומר משהו או להיות משהו, וזה כה קל להתעצבן עליו.
האם זה כה קל להתעצבן כל הזמן? מכיוון שאם זה כך, הילד מבין מהר מאוד שהוא אינו חשוב מכיוון שבכל רגע מתעלמים ממנו והוא 'מושלך'… הוא עדיין אינו מבין את הלכות הנימוס ועד כמה חומל ניתן להיות.
מן הסתם יותר אנשים מבוגרים קוראים את התקשור הזה מאשר אנשים צעירים. זה פשוט מפני שבאופן דמוגרפי אלה הם שמתעוררים על הפלנטה.
וברצוני לשאול את ההורים הצעירים איזה דגם ברצונכם להראות לילדיכם, כך שכאשר הם יעזבו את הבית, הם יחזרו על הדגם הזה – מכיוון שזה מה שהם יעשו!
ככל שתוכלו להיות עם הילד יותר אוהבים, סבלניים, חומלים – ואין זה משנה מה הוא עושה – כך הוא יקבל זאת יותר. אתם תראו זאת כמעט באופן מיידי כאשר הוא יהפוך לנער צעיר המקבל בעצמו החלטות, והוא יכפיל את הסבלנות והחמלה שראה אצלכם.
זה מכונה התפתחות מתקדמת.
דור אחר דור, הם יראו זאת לילדיהם, וילדיהם יראו זאת לילדיהם.
כיצד תכינו את הרקע, איזה דגם תהיו? אל תלכו שולל אחרי הדגם של האנרגיה הישנה שיתכן ולימדו אתכם, שעליכם לקבל משמעת ונוקשות, ולדעת את הגבולות, אתם יכולים לעשות זאת באופן הגיוני, אוהב, סבלני וחומל, כך שזה כל מה שהילד יראה.
הוא יראה הורות, אולם הוא יראה הורות מלאת חמלה.
ועכשיו לסבים:
אם אתם סבים המתמודדים עם דברים כה רבים כמו נשמות עתיקות רבות אחרות, ואתם עדים כיצד ילדיכם מחנכים את נכדיכם עם דברים חסרי תפקוד, מה תעשו כאשר הקטנים ימשכו בשרוולכם ויספרו לכם דברים שאתם תבינו ששמעו מהוריהם, ילדיכם שלכם?
אני מציע לכם לא לגרום לילד להבין שהחינוך שקיבל מהוריו הוא שגוי, ושאתם יודעים מהו הדבר הנכון – זה עשוי לפתוח 'קן צרעות'.
סיפרתי לכם על אנרגיה שנוצרת ושלא ציפיתם לה – הביטו בעיניו של הילד ואמרו לו שאתם אוהבים אותו, שהאל אוהב אותו, ואמרו לו שהוא תמיד יכול לדבר אתכם…
תפקידכם אינו לשפוט מי צודק ומי טועה. תפקידכם הוא להראות לו חמלה גדולה יותר מזו שהוא ראה לפני כן מהוריו.
הילד הזה כה אינטואיטיבי, וכאשר הוא יגדל ויצטרך לקבל החלטות, הוא יבוא לחפש אתכם ולאו דווקא את הוריו – השפעתכם תהיה גדולה עד כדי כך. אין מדובר במידע שתעניקו לו, מדובר בדרך שתראו לו מי הנכם והמסר שתמיד הוא יוכל לבוא אליכם, גם אם הוריו לא יתפקדו, יפרדו, יטילו עליו משמעת, או יתעללו בו – אתם הסבים יכולים לשנות זאת, מכיוון שהילד ידע למי הוא יכול לפנות במשך כל חייו על מנת לקבל את האמת.
הורים צעירים, מה תספרו לילדים הקטנים אודות האל? איני מדבר על מערכות הדת שלכם או העקרונות הדתיים שלכם.
מה תאמרו להם כאשר הם שוכבים בעריסה ומביטים בכם, עוד לפני שהם יודעים לדבר או מבינים מילים?
האם תאמרו להם שתחכו עד שיגדלו כדי לספר להם על האל ותקחו אותם לכנסיה? זה כבר יהיה מאוחר מדי.
והנה העצה שברצוני להעניק לכם ושתשנה את הפלנטה:
ספרו להם שקיים מקור יוצר בורא, המכונה רוח, שאוהב אותם יותר מכל דבר בעולם. ספרו להם שבעיניו של הבורא הם מפוארים, ושהבורא אוהב אותם ממש כפי שאתם אוהבים אותם.
זה יכין אותם לנתיב של עוצמה עצמית שלא תתבטא במרד, אפילו במשפחתכם, אלא זה יתבטא בבגרות.
הילדים הקטנים יבינו זאת, ואין זה משנה איזה עקרונות הם ילמדו מאוחר יותר – הם יהיו חכמים מספיק כדי לפענח זאת ולהחליט אם ללכת בעקבות הדברים שילמדו או שלא ללכת בעקבותיהם.
אם תאמרו להם שהאל הוא אהבה, שהם אהבה, שכל המלאכים ניצבים כל הזמן ליד העריסה שלהם – גם בלילה – ושהם לעולם אינם לבדם, ושהם יפהפיים בעיניו של הבורא היוצר – זה עתיד לשנות את העולם, דור אחר דור.
אם תקראו את המילים האלו – זה עתיד לשנות את העולם, וזה מה שהפליאדים אמרו בחישור הזה שנלמד לפני זמן כה רב.
וכך הוא הדבר.
** הארה **
ניתן להשתמש באהבה בחומרים המתומללים אותם אני מתרגמת – כהוויתם, כסיכום או כהרחבה – תוך ציון והפנייה של קישור למקור השלם והמלא, כפי שמופיע בדף זה.
© כל הזכויות שמורות לתמר גנישר