'שה' והמוסיקה – יוני 2019
מפי קריון באמצעות לי קרול

תרגום ועריכה: תמר גנישר

ברכות יקרים, אני הוא קריון מהשרות המגנטי.

לעיתים אנחנו מספרים לכם סיפור, משל, אלגוריה. וברצוננו לעשות זאת עתה, ולהשתמש באותה דמות ששמה 'שה'. הדמות אינה גבר או אשה, ולמרות שהיא אינה משתייכת לשום מגדר, הרי שלצורך הסיפור נכנה אותה 'הוא'..

ברצוני לספר לכם אודות האדם הזה ומה שקרה לו, ונתחיל על ידי סקירה מיהו..

'שה' הוא אדם שהתגורר בעיר קטנה – לא קטנה עד כדי העיירה בה אתם נמצאים כעת (מקלאוד, ת.ג.), היו בה לפחות ארבעה רמזורים והעיירה הקטנה גבלה ביער.

'שה' לא הרגיש השתייכות לדת כלשהי, ודי מוקדם בחייו הוא החליט שהוא אינו באמת מחבב את הכנסיה. הוא הרגיש באהבה והכיר את היושרה של רבים מאלה שהשתתפו בכנסיה, אולם זה פשוט לא היה עבורו.

הטבע היה יותר עבורו ו'שה' היה מחובר באופן רוחני לאדמה.

וכאשר האחרים הלכו בימי ראשון לסגוד, 'שה' היה יוצא להליכה, והבין את הקדושה של העמק והאגמים, הנחלים ובעלי החיים, העצים, האוירה. וזה היה חלק מתרחיש הסגידה שלו. הוא הרגיש את האדמה מדברת אליו כאשר הוא טייל בחוץ.

לאחר התיאור הזה, הבמה מוכנה על מנת שאספר לכם מה אירע לאדם הזה, ל'שה'.

רבים מכם חוו 'חלומות ערים' או חזיונות 'על קו הגבול', וגם 'שה' חווה זאת. כאשר הוא שכב לישון היה לו חזיון שהיה כה אמיתי – אעשה כמיטב יכולתי לתאר לכם זאת, אולם גם התיאור יהיה חלקי בלבד.

'שה' שמע וחווה את המוסיקה – וזה אינו ניתן להגדרה.

הוא שמע מוסיקה שהיתה כה מושלמת וכה יפה שהוא מעולם לא חווה כמוה, גובה הצלילים והשילוב שלהם היו מושלמים ויפהפיים. לא היה ניתן להגדיר את סוג המוסיקה – היא לא היתה מוסיקה קלאסית או מוסיקת פופ, היא הכילה את כל כלי הנגינה שהוא ידע עליהם, והם ניגנו ברצף ובאופן מושלם. והלחנים שהוא שמע היו מלאי גבורה ורומנטיים בעת ובעונה אחת – הוא התקשה להאמין בכך.

זה כמעט כמו ש'שה' חי בשחור ולבן ולפתע היה יכול לשמוע צבעים…וזה היה מדהים כל כך ו'שה' התענג על החזיון הזה שלא היה יכול לדמיין אותו בחייו האמיתיים.

ולאחר הוא הבין שהוא לא רק שמע את המוסיקה היפהפיה הזו, הוא גם הרגיש זאת בכל תא ותא בגופו. המוסיקה לא היתה ניתנת להגדרה ועם זאת היתה מושלמת..

כאשר הוא התעורר הוא ראה שהכר היה רטוב, הוא בכה, הוא היה במקום מקודש כה יפהפה, ולא היה לו מושג מדוע זה קרה לו..

'שה' האמין בסימנים מן הרוח, בדברים שעזרו לו בחייו. הוא חווה זאת גם כאשר טייל בין העצים והיתה לו אינטואיציה. והוא חשב שאולי זהו סימן שעליו ללמוד מוסיקה או להיות חלק ממשהו, מכיוון שמעולם הוא לא התעניין בהופעות מוסיקליות.. ואכן 'שה' גילה, באופן מסונכרן, שהיתה מקהלה בעירו והוא חשב שעליו להצטרף אליה, אולם התאכזב לאחר שעשה זאת מכיוון שאמרו לו, בהרבה אהבה וחמלה, שהוא אינו יכול להתקבל אליה מכיוון שהוא אינו מדייק בשירה, אין לו מושג לגבי גובה צליל, וקולו נשמע איום ונורא..

'שה' לא ידע לאן עליו לפנות, אולם הרגיש שיתכן וזו לא היתה קריאה לפעולה.כפי שחשב..

ואז הוא חווה זאת שוב.. למעשה הוא ביקש מן הרוח לחזור ולחוות זאת שוב, מכיוון שזו היתה חוויה מדהימה, שהוא לא ידע מדע זה קרה לו בפעם הראשונה.

הפעם החוויה נמשכה מעט יותר זמן והוא הרגיש כאילו הוא היה בתוך החוויה, בתוך תזמורת…הוא הבין שאדם יכול להנות להיות בתוך גיטרה בשעה שהיא מנגנת ולהרגיש את המיתרים רוטטים איתו באופן מושלם כל כך, ומה ששומעים וחווים גורם לבכי מתוך שמחה.. והוא נשאר בזה, הוצף באושר והתרגש מאוד – זו היתה החוויה המדהימה ביותר שחווה מעודו!

לאחר שהתעורר פנה לרוח וביקש לדעת את המשמעות של החזיון שלו. הוא אמר שלא יתכן שהוא יגיע למקום בו הוא ישמע ויהנה כל כך, ללא משמעות כלשהי.

בדרך כלל 'שה' נהג ללכת לעצים, ליער, לאחו, והוא חיפש שם אחר תשובות, תמיד היתה לו אינטואיציה טובה במקומות האלה בהם נהנה, ואכן הוא הגיע לקרחת יער. אחו, השמש זרחה, הכל היה יפה, לעשב היה צבע ירוק בוהק..

וכאשר ישב באחו, הבחין באשה מבוגרת ויפה, שעמדה ולימדה משהו, וסביבה היו תלמידים צעירים ויפים, כמעט כולם בני אותו הגיל..

'שה' היה שקט לרגע, ואז הבין שהוא היה יכול לשמוע אותה בבהירות רבה, למרות שהיתה במרחק מה, כאילו והרוח נשאה את קולה היישר לאוזניו… 'שה' התקרב מעט יותר, היא לא הגיבה והמשיכה ללמד, ואף התלמידים לא הביטו מסביב…

'שה' התישב והקשיב לה, והיא אמרה משהו שעורר אותו – 'נולדתם מפוארים'.. 'שה' מעולם לא חשב על כך או שמע זאת לפני כן..

בני אדם אינם מחשיבים את עצמם למפוארים, אפילו אלה בעלי התנהגות למופת ויושרה חושבים על עצמם כנאותים, אולם לא מפוארים..

קולה של האשה היה מדהים, והוא ישב והקשיב לה במשך זמן רב, ולפתע היא הסתובבה לעברו, קראה בשמו, והזמינה אותו להתקרב אף יותר. 'שה' נדהם לגלות שהיא הכירה אותו, והוא חשב שיתכן והיא ביקרה בעיר לפני כן והכירה אותו משם, מכיוון שהוא היה ידוע בעבודות האומנות שלו שהיו טובות ונשאו את שמו.. היתה לו עבודה נאה ומספקת, ו'שה' חשב שיתכן והיא ראתה את שמו על אחת מהעבודות שלו.

הוא התקרב וישב לפניה, והיא שאלה אותו האם יש לו שאלה כלשהי. 'שה' השיב בחיוב, והאשה אמרה שעליו להבין את החוקים: הוא יכול לשאול אותה שאלה, אולם היא יכולה לשאול אותו שאלה בחזרה…

השאלה הראשונה שהוא שאל אותה היתה, מי היא, והיא ענתה וסיפרה שהיא אשה חכמה, 'שומרת חוכמה', ושהיא תספר לו את האמת בקשר לכל שאלה שישאל אותה.

ועתה האשה שאלה את 'שה', שהתיישר וחשב שהיה מוכן, אולם הוא לא ציפה לשאלה הזו.. היא הביטה בו ושאלה אותו האם הוא שמע את המוסיקה [קריון מצחקק בהנאה..]

השאלה הממה אותו, ומיד הוא שאל אותה כיצד היא ידעה אודות המוסיקה – והיא אמרה לו שזו כבר היתה שאלה נוספת וכעת עליה לשאול את שאלתה שלה…

שה' ביקש ממנה שתשיב לו לפני כן, והיא אמרה שלכל אדם יש את המוסיקה הזו, והוא הבין שכל אדם יכול להגיע לחזיון הזה של המוסיקה הזו ולחוות את מה שהוא חווה.. כמה מדהים! איזה גילוי!

והאשה שאלה האם הוא מוכן לשאלה שלה, ולאחר שהשיב בחיוב היא שאלה אותו מהי ההצהרה שלו..
השאלה הזו הפתיעה אותו. אנשים חכמים ידועים בסבלנות שלהם, וחלף זמן רב עד שהוא ענה, מכיוון שחלפו במוחו תרחישים רבים של הצהרות, והוא תהה מהי בכלל הצהרה ברגע ההוא לפני אשה חכמה שמסרה לו מידע אודות דברים שלא ידע ומעולם לא שמע לפני כן..

הוא ידע שהיא מעניקה לו הזדמנות. התלמידים לא אמרו דבר, הם ישבו שקטים למרגלותיה, עד שלבסוף 'שה' קם ואמר שהוא רוצה לדעת יותר..

האשה חייכה ואמרה שכך יהיה, והזמינה אותו לשוב כדי שהיא תוכל ללמד אותו דברים נוספים.

'שה' חזר לביתו במצב רוח מרומם. באמצעות סינכרוניות ואינטואיציה הוא פגש מישהי שלמעשה יכולה ללמד.. והמילים 'אני מפואר, נולדתי מפואר' צלצלו באוזניו..

ובלילה ההוא היה לו חזיון נוסף, והפעם הוא היה יכול לראות דברים נוספים במוסיקה. הוא ראה את אלה מסביבו, כאילו והמוסיקה התרחשה אפילו בעבודה וברחוב, והוא ראה את תגובתם של בני אדם אחרים, שעצרו – הכל כאילו קפא – אולם הם אפילו לא סובבו את ראשם לעבר המוסיקה, הם לא שמעו אותה, אולם הם הגיבו באופן כלשהו – הם עצרו..

והמוסיקה היתה מלאת גבורה ורומנטית, וקבוצות הצלילים יצרו הרגשה נהדרת שגרמו ל'שה' לבכות. זה היה יפהפה, והגדיר את כל היופי שהוא היה יכול אי פעם לבקש.

חשבו על כך, יקרים, על המצב בו אתם מתוודעים לצלילים שלא מן העולם הזה, כה מושלמים ויפהפיים, ואתם מגיבים לכך למרות שאינכם יכולים להגדיר זאת. כל מה שתרצו הוא רק לשמר את זה ולקבל עוד ועוד מכך.

ואז החזיון הסתיים..

'שה' חזר לאשה החכמה, היא לימדה שם, הוא הצטרף, והיא לימדה אותו דברים נוספים. והוא שוב שאל שאלה [קריון מצחקק בהנאה..] וביקש ממנה לספר לו אודות המוסיקה..

והיא השיבה לו שרוב האנשים אינם מבינים, הם כמו בצל שיש לקלף את הקליפות של כל מה שאחרים לימדו אותם, שאינם בדיוק נכונים.. הם מקלפים הרגלים ישנים, פחדים, ובשעה שהם מקלפים את הדברים האלה, הם מגלים וחושפים יותר ממה שהם ידעו, הם מגיעים לליבה של האדם, ואז הם מגלים … שלמעשה הם המוסיקה…

והאשה החכמה שאלה את 'שה' מהי ההצהרה שלו לאותו יום, והוא אמר שהוא רוצה עוד..

הוא חזר לעיר בה התגורר והבין שלמעשה הוא המוסיקה.

והוא התחיל להקשיב והיה יכול לשמוע למעשה את קבוצות הצלילים והלחנים במקום שהיה מחוץ לחלום שלו, וזה גרם לו לחייך, מכיוון שבכל פעם ששמע זאת הוא הרגיש את התפארת, ועד מהרה 'שה' הבין שהוא באמת ניצב בתוך הגיטרה, בתוך התזמורת, והוא היה המוסיקה ששידר לכל מקום אליו פנה..

חלק שמעו אותה, וחלק לא שמעו אותה, אולם כולם עצרו והבינו ש'שה' השתנה, היתה בו תפארת, ובכל מקום אליו הלך ידעו שיש בו משהו מקודש, יפהפה, מלא חמלה.

הוא היה שונה, ועד מהרה היו אלה שישבו למרגלותיו, והוא התחיל ללמד אותם על המשמעות של ידיעת הפלנטה, להפוך למפוארים, להיות באחדות עם הכל, להיות גדולים יותר מכפי שהינם..

והוא חזר לשדה לפגישה נוספת עם האשה החכמה. וכאשר הוא הגיע למקום בו נהגו להיפגש, הוא ראה עץ ענק עתיק ניצב במקום בו היה רק עשב, ומסביב לעץ היו פרחים יפהפיים.

'שה' חייך והתיישב, הוא הבין מה קרה – אפילו האשה החכמה היתה חזיון, והתלמידים היו הפרחים. גאיה לימדה אותו!

וברצוני שתזכרו את מה שהוא עשה בהמשך, מכיוון שזה מעיד על בשלותו:

הוא רץ אל השדה בו תמיד ישב, והתיישב למרגלות העץ, והצהיר בפניו שהוא רוצה עוד.. והוא היה יכול לשמוע את אוושת העלים ברוח, כאילו שהעץ השיב לו.

הוא המשיך לשבת שם במשך שעות וללמוד, גאיה לימדה אותו.

נעזוב כעת את 'שה' ונפנה אליכם – האם עלי באמת לומר לכם מה זה אומר? יקרים, כל אחד מכם מפואר ולכולכם יש בצל שעליכם לקלף אותו, כאשר מקלפים את הדברים הלא מתאימים, הפחדים מהחיים מתחילים להתמעט ולהשתחרר. תפישות קודמות שאינן נכונות מראות את עצמן, והיושרה והחמלה מתחילות לעלות ולצוץ. ותתחילו להבין מי הנכם, יותר ויותר. תראו יותר ויותר את האור של חיי הגבורה שלכם, וכמה אתם מפוארים בעיני הבורא היוצר. אתם מבינים שתפארתכם שהיא דמות אהבתו של הבורא היוצר שאתם נושאים בתוככם.

אתם מתחילים להבין שהחלומות והחזונות הטובים ביותר אינם מגיעים ממלאכים, אלא עמוק בתוככם. לחלק מאלה שיושבים כאן היו התנסויות וחוויות כאלו. הסיפור הזה עוסק במודעות עצמית וניצחון על מציאות שקרית שתגרום לכם להאמין שאתם 'כלום', ושאתם קורבנות. של כדור הארץ הזה. קילוף הבצל הם החלקים הכהים, הישנים, שאינם תואמים את התפארת שלכם!

ולכן לחלק מכם הנמצאים כאן יש אנשים שישבו למרגלותיהם, מכיוון שאתם הפכתם להיות המוסיקה עבורם.

זהו הסיפור של היום, ויקרים זה הרבה יותר מאשר רק סיפור – זו מוסיקה פנימית שיכולה לשנות את חייכם!

וכך הוא הדבר.

** הארה **

ניתן להשתמש באהבה בחומרים המתומללים אותם אני מתרגמת – כהוויתם, כסיכום או כהרחבה – תוך ציון והפנייה של קישור למקור השלם והמלא, כפי שמופיע בדף זה.

© כל הזכויות שמורות לתמר גנישר