מדיטצית 'מעגל ה 12' – נובמבר 2020
מפי קריון באמצעות לי קרול

תרגום ועריכה: תמר גנישר

ברכות יקרים, אני קריון,

התקרבו מעט יותר, יקרים, עבור מה שברצוני לעשות. מפגשים אלה הם מיוחדים, הם מספיק נפרדים זה מזה כך שתהיו מודעים לגבי מה שאתם מתגעגעים ממפגש אחד לשני. יתכן והאחווה להיות ביחד בקבוצה. למרות שיתכן ואתם מופרדים זה מזה באלפי ק"מ, כולכם צופים, כולכם שומעים – לכידות של רטטים המביאים תודעה, האחד לשני יחד.

לא עשינו תכניות כה רבות, שותפי (לי קרול, ת.ג.), ועם זאת כבר ישנם אלה המתחילים להבין במה מדובר. הם מתחילים להבין את המציאות של העובדה שיתכן וקיים יותר, קיים יותר מאשר מה שהם מכנים 'אמיתי', יותר מאשר הם חשבו. כבר מתחילה סיפרנו לכם שקיימים מימדים רבים ושאתם חיים רק במעטים מהם ואתם קוראים להם 'ה כ ל'. מימד רביעי, מימד שלישי – תכנו זאת כרצונכם – זה כל מה שיש לכם.

ישנם אלה שהם כה נצמדים ודבקים בכך ואומרים שאינם יכולים לצאת מחוץ לזה, וכל דבר שאני אומר שהוא מעבר למה שהם יכולים לגעת ולהרגיש, הוא שטויות. ואז יש המדע, והמדען שאומר 'ובכן, סלחו לי, אולם למציאות יש ריבוי מימדים עד אולי ל 27.. זה כל מה שגיליתם. יש הרבה יותר מכך. ואתם כבני אדם חיים בכולם, אלא שאתם מכירים רק ארבעה מהם. ובכן, מה שאתם יודעים וההיכרות שלכם הופכת למערכת האמונה שלכם. מה שטרם ראיתם אינו דבר שאתם חושבים שהוא קיים.

וכאן נכנס 'מעגל ה 12'. זהו תרגיל שחוזר על עצמו בו אתם חוצים את המחסום בין מה שאתם מבינים ויודעים לעבר מה שהוא עדיין אמיתי, ועדיין נועד עבורכם לחוות אותו, אולם אינכם יודעים ומכירים אותו. על מנת להקשות על הדברים, הדברים הרב מימדיים, ובכן, אינם מתנהגים כפי שאתם חושבים. הם ממשיכים להשתנות ולנוע. ולמרות שאתם מאמינים שאתם יכולים להיות שם, וללכת לשם, כפי שנעשה בעוד רגע, הדברים נעים, הם משתנים, ואינכם רגילים גם לזה. שינוי הוא קשה, הוא קשה לכל בני האדם. חלק אומרים שהם אינם פוחדים, אין בעיה, ומבקשים שזה יגיע, אולם אין מדובר על פחד יקרים, מדובר אודות להיות נינוחים.

והדבר השני, האם זה בטוח? חלק שאלו כיצד הם יידעו שהם בסדר, האם הם ייתקעו שם, למשל, האם הם לא יוכלו לשוב חזרה, האם זה ישפיע על דעתם?

וכל השאלות האלו מראות לי שאינכם מבינים. האם טיול לתודעתכם שלכם יהיה מסוכן? האם תפגעו בעצמכם אם תגלו שלווה, שמחה, אהבה? אם תפתחו את הדלת וכל חבריכם יהיו שם והם יצעקו לכבודכם 'יומולדת שמח' – האם תטרקו אותה מכיוון שזה היה מעט לא רגיל ויוצא דופן ולא הייתם שם לפני כן? [קריון מצחקק בהנאה..] – על כך אנחנו מדברים.

אתם פותחים את הדלת, ואין מדובר רק בחבריכם שצועקים 'יומולדת שמח'. אתם פוגשים את כל השאר שהם 'אתם', וזה פשוט אותו הדבר – זו חגיגה שאפילו הצלחתם עד כה והגעתם לכאן.

בכל פעם שאנחנו מתחילים את המסע הזה של 'מעגל ה 12', אני מספר לכם שאתם נוסעים למה שאני מכנה – 'מרק התודעה', אזור רב מימדי, אזור של נשמתכם שלכם.

נשמתכם אמיתית. אתם יודעים שזה כך. רבים כל כך אומרים שנשמתכם לעולם לא תעזוב. היא תמיד נמצאת במקום כלשהו. נשמתכם שלכם אינה משהו שחווה מוות. היא תמיד שם, פשוט ממשיכה הלאה. כל מערכות האמונה שלכם אומרות זאת – אם כך מדוע אתם פוחדים לבקר את הנשמה הזו שהיא נצחית ושנושאת את שמכם? היא באמת נושאת.

אתם במסע עם הנשמה הזו. הנשמה הזו היתה פעמים רבות במקומות כה רבים על הפלנטה הזו, ותמשיך להיות עוד פעמים רבות. אולם מציאותכם אומרת "ובכן, איני בטוח/ה" [קריון מצחקק בהנאה…] ועדיין אתם בטוחים שהיא ממשיכה, ומדוע אינכם בטוחים שזה אמיתי כעת?

ישנם אלה שטוענים שאסור לגעת בזה, אסור לכם להיות לידה, אסור לגעת בה, היא שייך לאל – זה שייך לכם, יקרים, מכיוון שזו בריאה ויצירה של האל. אתם יצורים ובְּרוּאִים של האל, אתם בברית עם הבורא היוצר – וגם את זה לא הבנתם.

אתם אומרים שאתם נפרדים מן האל הבורא היוצר – אינכם נפרדים! מעולם לא הייתם. נבראתם בצלמו של הבורא היוצר, 'חומר הבריאה' מצוי בתוככם. לו יכולתם להיכנס לנשמתכם רק לרגע, הייתם רואים זאת. הייתם רואים זאת.

רבים, יקרים, הגיעו ל'קצה' האובך שמפריד בין מה שאמיתי עבורכם, ומה שהוא סוריאליסטי (חלומי, דמיוני, לא מציאותי, ת.ג.) זה עדיין אמיתי, זה פשוט מעל למה שאתם מצפים לו. ואלה שהלכו לשם היו מסוגלים לרפא את עצמם. ישנם אלה שהלכו לשם מתוך מטרה וישנם חלק שהלכו לשם בטעות, במקרה, וחלק שהלכו לשם בחווית 'סף המוות' וכולם חזרו שונים, כולם. חלק חוו הפוגה ספונטנית, חלק חוו מודעות, התעוררות, דברים כה רבים עד שהם אינם יכולים אפילו להסביר. ורבים לא רצו לשוב בחזרה. זה תמיד כך. אולם אז חלק גילו שהם יכולים ללכת לשם בכל זמן שהם רצו, וחלק שינו את מציאותם. במילים אחרות, הם הבינו שהם יכולים לעבור מבעד לאובך בכל עת שירצו ויכולים למעשה להיות ניצבים בין שני העולמות. חלק, יקרים, אפילו הסירו את האובך.

כל מאסטר שצעד על הפלנטה הזו, חי, נשם, ועבד, והתקיים במימדים רבים בעת ובעונה אחת. וזה מה שראיתם בהם. וזה מה שראיתם שמשך אתכם כל כך אליהם. הם היו כה חומלים, הם יכלו לשלוח לכם מסרים, אנשים הלכו בעקבותיהם ממרחקים, נקראו ממרחקים, וצעדו איתם מכיוון שתודעתם היתה רב מימדית ויכולתם להרגיש את האהבה והחמלה.

בואו אתי, אנחנו חוצים יחד גשר, אנחנו תמיד חוצים. זה גשר שאתם יוצרים, זה גשר מהבלתי ידוע לבלתי ידוע, באמת. אמרתי שזה היה מן הידוע לבלתי ידוע אולם כעת אני אומר שזה מהבלתי ידוע לבלתי ידוע, מכיוון שחלק מכם מתחילים לתהות היכן אתם עכשיו. אתם מתחילים להבין הרבה יותר אודות עצמכם. מה אם המימדים האלה הם באמת מקום בלתי ידוע מכיוון שיש כאן כל כך הרבה שטרם גיליתם אפילו במימד הרביעי. הרוחב והגדולה של האל בתוככם – אפילו בארבעה מימדים, היופי והחמלה שיכולים להיות לכם אפילו בארבעה מימדים, כל זה אינו ידועים לרבים כל כך.

הגשר הזה עומד להיות הדמיה עבורכם, שהוא הנתיב ממה שאתם מאמינים שהוא אמיתי לעבר מה שלא חוויתם כאמיתי. הגשר שאתם חוצים, הוא חציה לחלק שלכם שאינכם רגילים לראותו. חלק שלכם שכמה מכם לא ידעו שהוא נמצא שם.

לכמה מכם סיפרו שאינכם יכולים ללכת לשם? לכמה מכם סיפרו שזה שייך רק למעטים, שרק מלאכים הולכים לשם, ולא אתם? אספר לכם משהו: אתם מלאכים. באמת. יצורים ובְּרוּאִים רב מימדיים של הבורא היוצר של היקום, זה מי שהנכם. זה לא יהפוך להיות מלאכי יותר מכך.

בואו איתי, התקרבו מעט יותר, התקרבו מעט יותר, אנחנו נחצה את הגשר הזה, אין זה משנה איזה צבע שהגשר הזה יהיה, או מהו גודלו – אתם נעים לעבר המקום הזה באמצע הגשר, שם ישנו אובך.

עמדו אתי לרגע, וראו את האובך בעיני רוחכם, את ההדמיה הזו, מכיוון שמה שאספר לכם בהמשך הוא שאני לוקח אתכם למימד אחר שלכם, של 'אתם' – לא למקום אחר, יקרים, זה חלק מכם. אתם חיים במימדים כה רבים שהם 'אתם' – זה מה שאני מספר לכם. שהשילוב הפיסי שמרכיב אתכם הוא 'אתם', שהמבנה התאי הרב מימדי שיש לכם הוא 'אתם'. אתם בנויים לעשות זאת. אולם עד עתה לא האמנתם שאתם יכולים.

אתם עומדים באובך ומביטים בו רק לרגע. בצידו השני של האובך הזה יש 'אתם' אחר, 'אתם' שסיפרו לכם שאינו קיים או שאינכם יכולים לגעת בו. ואתם עומדים לגעת בו. ואתם ראויים לכך.

בואו התקרבו יותר, חלצו את נעליכם, חלצו את נעליכם. בהדמייה הזו, חלצו את נעליכם. זהו סימן לקדושה שאתם עומדים לפגוש את מה שהוא 'אתם', שהוא החלק הרב מימדי, החלק הנעלה, החלק שאתם מכירים כה טוב תמיד היה שם אולם לא יכולתם באמת לגעת בו. זה החלק שאתם חולמים עליו כאשר אתם חולמים שאתם עפים.

לכו דרך האובך אתי, לכו לשם, קחו נשימה, האם זו הדמייה או האם זה אמיתי? היכן אתם נמצאים? האם זו הדמייה או האם זה אמיתי? מהו אמיתי? האם זה רק מה שהתרגלתם אליו או האם אתם יכולים להרחיב את עצמכם למשהו הרבה הרבה יותר גדול מאשר אי פעם חשבתם?

יקרים, הפיסיקה שלכם מדהימה! היא אינה תקועה במציאות שאתם יכולים פשוט לגעת בה ולהרגיש אותה, היא הרבה מעבר לכך –

האם אתם שומעים את המוסיקה?

אתם נמצאים במקום שמשתנה כל הזמן, זה יכול להשתנות עם תודעתכם והופך להיות הדבר היפה ביותר שביכולתכם לחשוב עליו. זה אתם במציאות שלא ידעתם שאתם יכולים ליצור אותה. כיצד אתם מרגישים? חלק מכם אומרים שהם מרגישים משב רוח יפה מהאוקינוס למרות שאין שם אוקינוס. הרשו לי לספר לכם מה זה – זו המהות, רוח השלווה הנושבת עליכם, על פניכם, ומבקשת מכם להושיט את ידיכם, והרגישו את 'אתם' הנצחיים. הנשמה היא חסרת גיל, ללא התחלה וללא סיום, זה מי שאתם.

הרגע צעדתם לתוך פיסה נצחית שהיא 'אתם', חכמה יותר מכל דבר שתוכלו אי פעם להיות בעודכם נמצאים בקופסה הזו במימד הרביעי. מדוע אתם נמצאים כאן? חלק ממוחכם עדיין יתהה, אם אתם יושבים בכסא במימד הרביעי כיצד תוכלו גם להיות שם? ברוכים הבאים ליסודות של תכונה רב מימדית!

ברצוני שתתחילו להרגיש זאת. אתם יודעים מה הלאה. אנחנו נלך דרך דלת, אל המקדש שנמצא שם, המקדש הוא אתם, והוא בכל צורה שתרצו, והשם על הדלת הוא שונה מכפי שהיה לפני כן. הוא ממשיך להשתנות כל הזמן. ואתם תשאלו אותי מהי המשמעות של זה? אספר לכם בעודנו מתקדמים. האם אתם מרגישים את הקדושה היכן שאתם נמצאים? האם אתם שומעים את המוסיקה? ואתם תאמרו 'כמובן שאני שומע/ת את המוסיקה' – לא, לא, לא המוסיקה הזו (ברקע של התכנית מנוגנת מוסיקה, ת.ג.) [קריון מצחקק בהנאה..] אני מדבר על המוסיקה האחרת, אני מדבר על המוסיקה של נשמתכם שמנוגנת כל הזמן, כל הזמן, המוסיקה של אהבה, של חמלה, עבורכם, מהמקור הבורא היוצר. המקור הבורא היוצר מכיר ויודע את נשמתכם כה טוב, ואתם רק מגלים אותה..

הכנסו למקדש וראו את התיאטרון. התיאטרון נמצא שם כפי שהוא תמיד נמצא שם. ברצוני שתנועו במורד המדרגות באמפיתיאטרון הזה שהוא שקוע. נועו במורד המדרגות והתקדמו לבמה כפי שאתם תמיד עושים. ישנו כסא על הבמה הזו איש מהקהל עדיין אינו יושב, עדיין לא.

הבה נעשה תרגיל, עשינו זאת לפני כן, הבה נעשה אחד, הבה נבלה מעט זמן בכסא.

ברצוני שתשבו בכסא, יהא אשר יהיה, כסא מתקפל או כס מלכות. הוא יהיה מה שאתם תאמרו שאמור להיות שלכם. אולם כרגע אנחנו יושבים על הכסא מכיוון שברצוני שתתרגלו תהודה, והתהודה שתתרגלו כעת היא זו:

ברצוני שתשבו שם ותבינו, שוב, משהו שעשינו לפני כן אתכם. הקהל מתחיל למלא את האולם, אולם הוא מתמלא עם כל תא ותא בגופכם. טריליונים שלהם.

תאמרו שהתיאטרון אינו כה גדול, יתכן והוא כן גדול, פשוט לא הבטתם מסביב. התאים של גופכם מקשיבים, מה ברצונכם לומר? התרצו לשיר להם שיר? זה מה שברצוני שתבינו – תודעתכם יכולה לשיר שיר של אהבה לכל תא בגופכם. האם אתם מבינים שהתאים האלה בגופכם מעולם לא שמעו אתכם מדברים, מעולם לא שמעו אתכם שרים, אתם הבוס של כולם, והם מעולם לא חוו אתכם.

הייתם במציאות המשעשעת הזו של המימד הרביעי בה אינכם יכולים לדבר עם אף אחד מהם. ועכשיו אתם בכסא, עכשיו הם מקשיבים. מה תשירו להם? איזה שיר? האם תשירו את השיר של תהודה של שלווה ובריאות בכל תא? האם תשירו שיר שמחלה לא תוכל לסבול אותו ולהקשיב לו, ותעזוב בעקבות זה? האם תמלאו את האצטדיון שיש לכם שם באהבה כה רבה וחמלה כה רבה עבורכם עצמכם, מי שהוא 'אתם', כך שכולם ישימו לב? כך שכאשר תשובו למציאות של המימד הרביעי, תהיו שונים.

ברצוני שתישארו בכסא הזה, והתחילו, בדעתכם שלכם, שירו את השיר שכולם יגיעו וישירו אתכם, המהמו את השיר שכולם יהמהמו אתכם. צרו תהודה כך שכולכם תשירו את אותו השיר. ואז אתם בלכידות. זוהי ההדמיה.

ביכולתכם לעשות זאת בכל זמן שתרצו. האם זה אמיתי או שאינו אמיתי? קחו נשימה.

ישנה תהודה ביניכם ובין התאים שלכם, כעת, אתם יכולים לשלוט על בריאותכם, להבריח את הכאב, הצער, להיפטר מן הפחד והחרדה. אף אחד מתאיכם אינו רוצה בזאת, החוכמה הפנימית המולדת שלכם מתרגשת מברכת אתכם על התגלית של היכולת להיות מסוגלים לשיר בתהודה ושכולם ישירו אתכם.

זהו שיר יפהפה, יקרים, זה השיר שלכם, זהו השיר של הנשמה.

הישארו כאן, פשוט הישארו, פשוט הישארו.

בואו התקרבו יותר, והישארו,

וכך הוא הדבר.

** הארה **

ניתן להשתמש באהבה בחומרים המתומללים אותם אני מתרגמת – כהוויתם, כסיכום או כהרחבה – תוך ציון והפנייה של קישור למקור השלם והמלא, כפי שמופיע בדף זה.

© כל הזכויות שמורות לתמר גנישר