קאהונה מאקואה – דצמבר 2017
מפי קריון באמצעות לי קרול

תרגום ועריכה: תמר גנישר

הרגע הזה הוא הרבה יותר מאשר תדעו.. חלקכם הגיעו לחופשה, חלקכם לחגיגה, אולם אין לכם שום מושג היכן אתם באמת נמצאים. אתם פשוט אינכם יכולים לדעת, ועד כמה שהרשומות האקאשיות שלכם מכווננות, הדבר שהתרחש ממש כאן הוא כה מעמיק ומשמעותי עבור רבים כל כך על הפלנטה, ובמיוחד לאלה שהגיעו על מנת לחגוג זאת עתה – זה כה מעמיק עד שלא ניתן באמת להכילו באופן מלא, אולם השאריות שלו מחזירות אתכם לכאן.

בהמשך אמסור לכם מעט היסטוריה, תזכורות לגבי מה שהתרחש כאן.

אולם גם לפני שאעשה זאת, התזכורת היא שאינכם נמצאים על אי – אתם בעצם נמצאים על פסגת ההר של למוריה, הר עצום, הגדול ביותר על פני כדור הארץ.

והתזכורת היא שאינכם נמצאים באותו הגובה שהוא היה ביבשת הקטנה של מו במרכזו של האוקינוס השקט.

ברצוני לספר לכם ברגע זה על משהו שהזכרתי בעבר רק בקצרה – התנסות שחווה שותפי (לי קרול, ת.ג.)

שקט… האם תוכלו להרגיש את הרוח אפילו בתוך החדר הזה, באופן אזוטרי? רוח הבריאה. למוריה שאתם חוגגים היום לא התרחשה כל כך מזמן. זו הייתה התחלתו של מידע האור המקודש, נקודת השיגור של הרשומות האקאשיות.

רבים כל כך הגיעו לתרבות הזו. האי שאתם נמצאים בו ('האי הגדול' בהוואי, ת.ג.), היה פסגתו של הר געש, כפי שהוא כיום, אלא שאז הוא היה מעט יותר פעיל. הפסגות האחרות של ההר – שהן איים כיום, היו נעלמות בזמנים של למוריה, מכיוון שתנועת ההחלקה של משטחי הפלנטה היא איטית מאוד.

במונחים של ההיסטוריה, למוריה התרחשה 'רק לאחרונה'…

האם תוכלו להרגיש? יש כאן משהו. העפר. הלבה. מעטים מאוד ביקרו כאן בימיה של למוריה, מכיוון שגובהה של הפסגה הזו היה אז כ 10,000 מטרים!

אספר לכם מה קרה לשותפי.

הרבה לפני הידע שאתם חוגגים אותו היום, לפני שמשהו תוקשר באמצעותו אודות למוריה, אודות מה התרחש כאן ומה היתה המשמעות של כל זה – באופן אזוטרי, היסטורי, או כל דבר אחר, הוא הגיע על מנת לתקשר את קריון, ובאופן מוזר למדי, זה היה ממש כאן, על פסגת ההר הזה שאתם מכנים אותו כיום 'האי הגדול'.

זו הייתה ההתנסות הראשונה שלו, לפני יותר מ 20 שנה, במועדון, במקום שנקרא 'חוות פרקר'. הקהל לא היה גדול במיוחד, קרוב ל 50 איש.

לפני שהתיישב לתקשר, שותפי הבחין בחלק האחורי של החדר באדם שנכנס, היה לו שיער לבן והוא נראה ללא ספק הוואי מקומי לחלוטין. היה לו מקל הליכה והוא ישב והביט כששותפי נכנס לתקשור, וברגע שהתקשור הסתיים – האדם הזה נעלם. זה קרה שוב פעמיים נוספות, בכל פעם ששותפי חזר לאיים האלה בהוואי, לפסגות ההר הזה.

שותפי ידע שמשהו קורה מכיוון שהוא הרגיש בזאת. לעיתים היה בוכה עוד לפני שהאיש הגיע, רק ידע שזה היה 'משהו', ולא נאמר לו שום דבר בתקשור לגביו. וכשהזמן חלף, התחלתי לספר לו יותר אודות האיש הזה.

האיש עם השיער הלבן ומקל ההליכה, חזר פעמיים נוספות. וממש כמו בפעם הראשונה, בכל אי בו שותפי תקשר, הוא היה מגיע, נראה היה שרק לכמה רגעים, והיה נעלם בטרם התקשור הסתיים. שותפי לא יכול היה להבין אם הוא היה בכלל אמיתי. כי הוא בא רק לרגע ועזב. שותפי מעולם לא ראה אותו עוזב…

בסופו של דבר, האדם הציג את עצמו כקאהונה. שמו היה מקואה. ובכל התמימות והנאיביות, שותפי שאל אותו מהי המשמעות של השם הזה, והוא רק ענה, מה-קו-אה, שמאן של העידן, של העת הזו. וכך נודע לשותפי שמקואה הוא אוחז התרבויות המקוריות של אבות אבותינו מיבשת מו, למוריה. וזו שושלת שמגיעה לאחור עד לפליאדים.

מקואה הסכים להיות מורה בכמה מהקבוצות ששותפי הביא לאיי הוואי. במיוחד לאי הזה הנקרא – הוואי, שהיה ביתו. ואני מבקש לספר לכם אודות מקרה אחד.

יקרים, אלה מכם שילכו למקווה הפחם, זכרו את הסיפור, מכיוון שזה המקום בו עמדנו.

בתקופת למוריה, הפתח בפסגת ההר – הלוע – היה מלא בלבה שהיתה פעילה, וכעת הוא שקט. לפעמים לבה באה והולכת, לפעמים יוצא עשן, ולפעמים ממש ניתן לראות את הלבה. בימיה של למוריה היו מקומות רבים בהם הלבה נשפכה החוצה. כיום הלוע אינו פעיל כפי שהיה בלמוריה, אולם לא היה ניתן לראות זאת בימים ההם מכיוון שהפסגה היתה גבוהה מדי.

לפני מספר שנים עמדתי עם שותפי על סף הלוע – שנינו יחד הובלנו לשם על ידי מקואה – והוא העביר את הלימוד לקבוצה שהיתה שם, לאחר היה תקשור של שותפי, וכאשר התקשור הסתיים, מקואה ביקש להראות לשותפי משהו. הוא לקח אותו למקום שהיה מרוחק מעט מהמקום בו היתה הקבוצה, ושם סיפר כי זה המקום בו הגברים היו מתאספים ונפגשים. זה היה לפני ששותפי הבין את ההבדלים במתן הכבוד לנשיות על האי הזה, ולא היה לו שום מושג מדוע הגברים היו עומדים במקום אחד, והנשים היו עומדות במקום אחר, והוא לא הבין שאפילו כיום קיימות תרבויות מסוימות בהן רק נשים יהיו במקום מסוים באופן מקודש.

זו אינה הפרדה של מגדרים, זה מתן כבוד לאם. ומכיוון שלגברים לא היתה הקדושה של האם, הם היו עומדים במקום מסוים אחר. הם לא הבינו את האם, הם היו מצוידים בדברים אחרים כדי לתמוך באם.

מקואה לקח אותי ביחד עם שותפי לאזור נפרד. שותפי הרגיש את האנרגיה וחשב שהוא עדיין נמצא במצב של תקשור.. הוא אומנם זכר שהוא סיים את התקשור, ובכל זאת הרגיש שעדיין הייתי איתו והוא לא הבין מדוע.. זה היה על מנת שאוכל לקבל ולהעביר את המסר, ולהסכים ולומר לשותפי שזה נכון, כאשר מקואה הצביע על מקום מרוחק ואמר ששם קבורות ספינות הקאנו של האור!

שותפי לא הבין למה הוא התכוון. 'קרצתי' לו והסברתי לו שזו מעין מטפורה.

חשבו על כך: הפליאדים הגיעו למקום הזה, ובין אם אתם חושבים שהם באו בצורה אזוטרית או באמצעות כלים כלשהם, הנקודה הייתה שהם קברו את תמצית כלי המסע שלהם, מכיוון שהם נשארו כאן!

זהו אחד מסיפורי האהבה הגדולים ביותר בגלקסיה. והוא יתגלה בפניכם עוד ועוד, כי הם נשארו. לא הייתה להם דרך חזרה, כי הם ידעו שזה היה האזור וזה היה המקום בו הם עומדים ללמד במשך אלפי שנים. הם ידעו שהם עומדים ללדת ילדים שיהיו מיוחדים, ואשר אף הם יהפכו למורים, והרשומות האקאשיות שלהם יוולדו כאן ושושלת הדם שלהם תימשך לעד.

במדיה החברתית האשימו את שותפי שהוא אינו לגמרי אנושי [קריון צוחק..] חלק אומרים שהוא מגיע מהחלל וחלק מזהירים מפניו. ובכן, יש לי חדשות עבורכם, כל מי שמקשיב לתקשור הזה – אף אחד מכם אינו אנושי!

זהו סיפור האהבה שאדבר אודותיו. זהו סיפור הבריאה ולכן יש לכם לכאורה 23 זוגות של כרומוזומים.

מקואה נתן לשותפי כתב יד – אחד מארבעה – ואמר לו ששם כתובים כל הסודות של השושלת וכל מה שהוא מלמד. ועוד הוסיף ואמר שהיה עליו לבדוק את שותפי במשך שנים, כדי לראות אם הוא טהור מספיק. מכיוון ששושלת טוהר הגזע שלו תיעלם יום אחד, ועל הדברים האלה להיות ידועים לכל!

זמן לא רב לאחר מכן, מקואה הלך לעולמו בתאונת דרכים באי הזה ממש. השושלת השמאנית שלו הועברה לאשה, בפעם הראשונה בהיסטוריה לא היה יורש שהיה מוכן לקבל את השושלת הזו.

האשה הזו נמצאת כאן וחיה כאן, לא רחוק מהיכן שגר מקואה. שמה הוא, קאהונה קאליי. מקואה נתן לה את אותו כתב היד שנתן לשותפי. שותפי וקאליי בעלי ברית עם המסורת של ההר.

ביקשתי משותפי שלא לקרוא את מה שקיבל ממקואה. והוא אכן לא קרא. לא רציתי שזה ישפיע על שום דבר שאעביר לו בתקשורים. רציתי שהוא ימתין הרבה אחרי 2012, כדי לפתוח את הדפים ולקרוא את האמת שהוא תקשר אודותיה במשך 28 שנים. אמת האומרת שהאנושות תצליח הפעם, ותעבור את הפרק היפהפה הזה של ההתפתחות, שנקרא שנת 2012, נקיפת הצירים – יש עוד כל כך הרבה להעביר לכם..

מכיוון שאתם עומדים להגיע במהרה למכתש, ואני אתקשר שוב שם, הרגישו את רוח הבריאה. היא תישוב עליכם ועל פניכם – היא נושבת אפילו כעת, עבור אלה מכם שמבינים את המטפורה הזו.

זהו אזור מיוחד, זמן מיוחד. הגעתם למקום בו הכל התחיל. תחילתו של לימוד האור והיופי וכל מה שאתם זקוקים לו היום על מנת לעבור את גשר התפתחותה של האנושות, שתתחיל לגדול, לפרוח, להיות חכמה, והיא עומדת להימשך…

יקירם, הגעתם למקום הנכון ולזמן הנכון, זכרו את מקואה. ראו אותו בקאהונה קליי, כי היא מדברת אודות אותם סיפורים שהוא העניק לה. הבינו כי זו האשה עכשיו הנושאת את הלפיד של אבות אבותינו כאן, בנקודת השיגור של הרשומות האקאשיות של האנושות. ממש כאן!

וכך הוא הדבר.

קאהונה האלה מקואה היה מנהיג רוחני ומורה רוחני לגברים רבים.

הוא שרת בצבא האמריקאי והיה בעל תשעה עיטורי כבוד של לבבות סגולים.

כיליד הוואי בעל שושלת דם טהורה (אחד המעטים שנותרו), הוא עזר לאנשים רבים למצוא את דרכם דרך ההכוונה הרוחנית שלו וחוכמתו השקטה. חלומו היה להקים בית ספר לילדי הוואי, שם יהיה ניתן ללמד אותם את דרכי האבות והמקור.

** הארה **

ניתן להשתמש באהבה בחומרים המתומללים אותם אני מתרגמת – כהוויתם, כסיכום או כהרחבה – תוך ציון והפנייה של קישור למקור השלם והמלא, כפי שמופיע בדף זה.

© כל הזכויות שמורות לתמר גנישר