הספריה של ה'עצמי' – ינואר 2018
מפי קריון באמצעות לי קרול

תרגום ועריכה: תמר גנישר

ברכות יקרים, אני קריון מהשירות המגנטי.

במהלך השנים הענקנו הרבה מסרים, ובכל פעם ששותפי (לי קרול, ת.ג.) יושב על הכסא, הוא אינו מודע למה שעתיד להגיע ושלעתים קרובות מוצג עם רגשות המגיעים מהעבר השני של המעטה/צעיף, המתכתבים עם סוג המסר העתיד להיות מועבר.

אם זה מסר מדעי, מגיעים רגשות מסוימים, אם זה מסר של מידע – מגיעים רגשות אחרים, אך אם זה אודות האהבה עבורכם מהצד השני של המעטה/צעיף – הוא יודע זאת..  

אנחנו עוברים מתקשורים המלאים בהתגליות, בהיסטוריה, ביופי, לתקשורים שהם פשוט רק אוהבים, ללא סדר יום של לימוד או הוראה.

זוהי חשיפה של מי שהנכם, ועל מנת לעשות זאת כהלכה, ברצוני לספר לכם משהו שכבר אמרתי בעבר, אולם עליכם לשמוע זאת שוב כעת – אלה היושבים מולי ואלה הקוראים זאת מאוחר יותר: אני יודע מי נמצא כאן.. הרוח יודעת מי נמצא כאן.. המקור הבורא והיצירתי שעשה אתכם, יודע מי נמצא כאן.. אינכם חיים בריק כלשהו, למרות שאתם מרגישים כך, מרגישים שאתם רק מוקפים בעצמכם.

המצב שאתם בוראים כבני אדם, הנסיבות של היותכם לינאריים גורמות לכם לחשוב שישנו רק גוף אחד, שרק אתם מהלכים סביב..

אולם זה אינו המצב כלל. הנשמה שיש לכם, שאתם מכנים אותה בשמות רבים, העצמי הגבוה, החוכמה הפנימית המולדת – היא הרבה מעבר למי שמהלך בגוף הביולוגי.

ישנם בכם חלקים ופיסות המחוברים לכל אדם אחר על פני האדמה, ויש בכם חלקים ופיסות המחוברים לצד האחר של המעטה/צעיף – אתם משתייכים ל'מרק האלוהי', לקבוצה שאינה מורכבת רק מישויות, אלא שהיא הסיב של כל הדברים.

שלוות האל שבתוככם, אותו קטע של האל שבתוככם, מחוברים לכל הדברים, ועדיין נחבאים מפניכם לחלוטין, עד כדי כך שאלה מכם השרויים בצער, דיכאון או תסכול, הולכים לפינה לבכות לבדם, מבלי להבין שרבים כל כך מלווים אותם. אינם מבינים את החיבור שלהם לצד האחר של המעטה/צעיף, שתמיד נמצא שם.

אנרגית התודעה בפלנטה הזו הכתיבה את 'הארון' שאתם חיים בתוכו, הלימוד החל מלידתכם הכתיב את מי שאתם חושבים שהנכם. אולם מי שהנכם הוא כל כך הרבה יותר גדול מזה. וזה היה המסר של קריון במהלך כל השנים האלו, והוא ניתן לכם על מנת שתיווכחו בכך.

ואנחנו עושים זאת פעם נוספת, בדרך שונה במקצת, אולם כל הדברים שאנחנו עושים, הופכים לאט ובהדרגה למטפורות ברורות יותר ויותר.

היום אמסור משהו, שאם תאפשרו – זה יכול להיות כה מעמיק עבורכם. זה הרבה יותר מסיפור. ולכל חלק ופיסה בסיפור הזה יש משמעות אחרת.

זו הדרך בה הלימוד עובד, אתם מקלפים את 'בצל ההתגלות' לגבי מה שנאמר בשפתו של שותפי (לי קרול, ת.ג.), עד שהוא הופך למשהו שאפשר להרגיש אותו, וניתן להתחיל לפעול לגביו באמצעותכם. כלומר, שמעבר להקשבה או לקריאת הדברים, ניתן ליישם זאת במציאות חייכם, ואתם משתנים והופכים להיות משהו אחר בעקבות הדברים.

אספר סיפור על אדם שחווה חיזיון.

חזיונות הם דבר מעניין, כל אחד מגדיר חיזיון בצורה אחרת. הבה נגדיר זאת עבור הסיפור הזה – מדובר באדם היוצא לזמן מה מחוץ למציאות התלת מימדית, ורואה דברים שהם מעבר למציאות עולמו.

חיזיון הוא הצגת אמת גדולה, דברים שנחבאים, דברים שמתגלים, ודברים שאתם יכולים לחזור ו'לבקר' אותם בזכרונכם מאוחר יותר.

לחלק מהנביאים המשמעותיים ביותר שצעדו על הפלנטה הזו היו חזיונות אפילו לפני שהם התחילו לנבא מי הם יהיו ומה שיקרה להם…

'הספריה של העצמי'

הסיפור הזה הוא אודות חזונו של אדם, העומד בפני דלת עצומה בגודלה.

על הדלת יש שלט ובו כתוב 'הספריה של העצמי' – זה ביטוי קצת מצחיק, אולם האדם הפותח את הדלת הזו יודע שבפנים יהיה לו הרבה מה ללמוד.

זו ספריה ובה כרכים על גבי כרכים של מידע, אודות ה'עצמי', מידע שעשוי להיות אישי, לו ה'עצמי' היה של האדם הפותח את הדלת..

אולם האדם אינו פותח את הדלת, הוא מזמין מדריך שיפתח עבורו את הדלת, מכיוון שבחיזיון הזה נדרש שיתגלה מקור חיצוני. ואכן בחיזיון מגיע מדריך, ללא שם, ובידיו טבעת ענקית של צרור מפתחות [קריון צוחק..] המדריך המסוים הזה מלווה את האדם בספריה הזו, מכיוון שיידרש לפתוח דלתות נוספות עבור מה שהאדם עומד לראות, התגלויות נוספות, מטפורות נוספות, וגם מעט מסתורין.

המדריך פותח את הדלת, אולם במטפורה הזו המדריך עדיין אינו מדבר אל האדם. זה דבר מובן שהמדריך מופיע עם המפתח מכיוון שהאדם מבקש להיכנס פנימה.

הדלת נפתחת, הצירים חורקים, ונראה שהיא לא נפתחה במשך זמן רב מאד. האור שם מעומעם, אולם הוא מתעצם ברגע שהאדם נכנס פנימה, ללא שום מתג חשמלי, ללא לפידים או כל דבר אחר שניתן לצפות שייצור את האור.

האדם מגיע והאור נדלק מעצמו. ומה שמתגלה בפניו באופן מיידי אינו ספריה עם מדפים או ספרים, אלא רק מסדרון עם דלתות נוספות, וכמו בספריה רגילה, יש עליהן שלטים של נושאים שונים המחכים לגילוי ועיון.

אין בהכרח סדר מסוים במסדרון הזה. האדם יכול להתחיל בכל מקום שיבחר.. האדם בחיזיון הזה רואה את התוויות, והראשונה היא 'כיצד הדברים עובדים' וזה מעניין ביותר, מכיוון שניתן אפילו לכנות זאת גם פיסיקה, מדע, או כימיה – זה אודות כיצד הדברים פועלים.. והאדם רואה תוויות אחרות על הדלתות האחרות – 'היסטוריה', 'העבר', 'מערכות יחסים'. ישנם נושאים שהוא אפילו אינו מכיר אותם ואינו יודע למה עליו לצפות, מכיוון שמעבר לכל דלת יכול להיות חדר ענק מלא בספרים, במידע, זו 'הספריה של העצמי'.

דלת 'כיצד הדברים עובדים'

האדם מונע באופן מיידי לעבר הדלת של 'כיצד הדברים עובדים', מביט על המדריך שמוציא את המפתח המתאים. הם לא החליפו מילים ביניהם, ולא היה שום מתן רשות. האדם לא ביקש רשות להיכנס, וגם לא ביקש מהמדריך שיפתח עבורו את הדלת – הוא פשוט רק התבונן בדלת והמדריך הופיע עם המפתח…

כאשר הדלת נפתחה, התגלה חדר רחב ידיים ובו הכל אודות כיצד הדברים עובדים, הלכה למעשה, כל תהליכי היקום. כל הפיסיקה, הכימיה, אפילו השזירה הרב מימדיות, ואף מעבר לכך.

על תודעה ההופכת לפיסיקה, פלנטות שבגרו, כיצד כל זה עובד, אלפי ספרים, מרפסות עם ספרים, אותיות שנראה כאילו הן לכאורה מגיעות עם אורן לשמיים.

האדם נוכח לדעת שלעולם לא יוכל לקרוא את הכל!….ותגובתו מעניינת, שכן הוא אומר לעצמו שזה אכן מדהים אולם הוא אינו חושב שיתחיל כלל לקרוא..

ועדיין, נראה שהדברים שהכי קרובים אליו, בקומת הקרקע, מתייחסים ומשתייכים לחייו…כיצד הדברים עובדים עבורו/עבורה בגוף האנושי הזה..

והאדם מתחיל לקרוא ומגלה שקיימים דברים מסוימים שהוא לא ידע עליהם כלל, המסבירים מאורעות שונים שקרו בחייו.

חשבו על הדברים שישנם בחדר הזה…לו רק יכול היה להישאר שם.

אולם לחיזיון הזה ישנה הערכת זמן מוגדרת והזמן עומד להסתיים. השעון מתקתק עבור החיזיון, והאדם אינו יכול להישאר זמן רב.

וכך האדם יודע שאין לו מספיק זמן על מנת ללמוד את כל מה שהחיזיון מספר לו שישנו בחדר הזה… האדם רוצה להגיע גם לחלק מהחדרים האחרים, ואומר לעצמו שהחדר הזה אכן מדהים, ושאם יהיה לו אחר כך זמן, הוא ישוב ויחזור לחדר הזה..

יש שם הכל אודות כיצד הדברים עובדים, וחלק מהדברים מסבירים מה שארע לו – לא רק מבחינת הפיסיקה והכימיה, אלא זה גם שזור עם חייו ומספר כיצד התרחשו הדברים עבורו באופן פיסי ביחידת החיים הזו שלו.

האם תוכלו לדמיין לעצמכם ספריה שכזו, הנוגעת בליבת כל הדברים שעברתם וחוויתם מלידתכם ועד הרגע הנוכחי? אתם תרגישו תדהמה רק מהעובדה שהכל ידוע ואף נמצא בספרים!

האדם עוזב את הספריה, סוגר את הדלת והיא ננעלת.

ישנה כאן סמליות, הטוענת שהאדם רשאי להביט רק על ספריה אחת בכל פעם, מכיוון שהאדם עדיין לינארי בחיזיון הזה. אולם בעוד האדם ממשיך לפתוח את הדלתות, הוא נוכח לדעת שאפילו זה מתחיל להשתנות.

האם יתכן שהאדם משתנה אפילו בעודו בוחן את הספריה? זה חומר למחשבה..

דלת 'ההיסטוריה'

האדם בוחר עכשיו בדלת נוספת בשם 'היסטוריה'. הוא אינו מתעניין כל כך בהיסטוריה, אולם מבין שמאחורי הדלת הזו ישנם דברים שאיש אינו יודע, דברים שהיו מסתוריים מאז ומעולם.

הוא מביט בתווית שעל הדלת, והמדריך פותח את הדלת, ושוב, לאחר שהוא נכנס פנימה, האור מתחיל לבוא אתו בעודו צועד בחדר, והוא מתחיל לראות ספריה נוספת המחולקת לתחומים שונים – תרבויות שמעולם לא שמע עליהן – אלו ששמע עליהן נמצאות במדור אחד, ואלו שלא שמע עליהן נמצאות במדור אחר, וישנם מדורים על גבי מדורים, תרבויות על גבי תרבויות, שמות שאינו מכיר, סוגי כתב שאינו מזהה, דברים יוצאים מגדר הרגיל.

מבין כל מה שהוא רואה, הוא מזהה חלק, מזהה את המילים אודות התרבויות שהוא מכיר, וכאשר הוא מתחיל לקרוא אודותיהן הוא מגלה דברים שלא למד כלל בבית הספר.. דברים מדהימים מעבר למה שנלמד בבית הספר, שלא ידע עליהם כלל, תרבויות שהיו לפני תרבויות אחרות..

הוא מודע שוב לשעון המתקתק, מבין כי יש עוד כל כך הרבה חדרים, ספריות עצומות לבקר ולראות, כל כך הרבה מאות אלפי כרכים המתארים תרבויות, היסטוריה, כיצד הדברים עובדים, וגם כיצד הוא עצמו קשור לכל זה.

חדר 'העבר'

כשהוא יוצא מהספריה הקודמת וחוזר למסדרון, הוא מבחין בחדר הבא המכונה 'העבר'. [קריון צוחק..] הוא עומד לגלות מהו ההבדל בין ה'היסטוריה' ל'עבר'..

האדם מביט על תווית הדלת, והיא נפתחת, המדריך כבר נמצא שם עם המפתח המתאים – ישנם מפתחות שונים לדלתות השונות.

בשל נוכחותו כאדם, האור מלווה אותו פנימה, ואז הוא רואה, הפעם אלה אינם ספרים, אלא קריסטלים.. ולכל קריסטל יש סיפור משלו. הוא נוכח לדעת רק מעצם המידע שנחשף אליו כאדם, על היותו נשמה עתיקה – שהוא נמצא בתוך הספריה של 'מערת הבריאה', ובתוכה נמצאת לאו דווקא ההיסטוריה שלו/שלה, אלא זו ההיסטוריה של בני האדם.

כל קריסטל מייצג יחידת חיים על הפלנטה. וכמו במטפורות נוספות שמסרנו, מערות אחרות, על האדם רק לגעת בקריסטל, ומיד ניתן לו כל הסיפור אודות עצמו בזמנים אחרים.

לאדם הזה בזמן אחר יש שם אחר, והוא במגדר אחר, פעם גבר, פעם אישה.. הקריסטלים אינם מסודרים בסדר מסוים – הם כולם באותו הגודל בדיוק ויש אלפים כאלה..

האדם נפעם מהמשמעות העמוקה של כל מה שנמצא שם. הוא מבין פתאום שהוא היה כאן מאז ומעולם, מאז שכדור הארץ היה קיים ואפשר לבני האדם להיות כאן.

ישנו קריסטל לכל יחידת חיים.

פעם סיפרתי לכם מטפורה, חידה, אודות ג'ייסון והמערה. אותו ג'ייסון היה כל כך מאוהב בקריסטלים ובמגע שלהם, עד שהוא לא יצא מהמערה לעולם! [קריון צוחק..] הוא בילה את כל חייו בנגיעה בקריסטלים, רק כדי לגלות מי הוא נהג להיות.

כן, זה מושך עד כדי כך..

אולם האדם בחיזיון שלנו לא שהה זמן רב במערה, מכיוון שהיו לו דברים נוספים לראות ולבחון, וגם כאן הוא אמר לעצמו שזה מקסים, ושיחזור למערה מאוחר יותר, אם יוכל…

הוא נגע רק בקריסטלים מעטים, והם החזירו אותו לכמה יחידות חיים שלו, עם כל העובדות, האנשים, וכל מערכות היחסים שלקחו שם חלק. וזה היה כמעט כמו שהאדם חי את הכל מחדש.

עברתם מספרים לקריסטלים, עברתם מהדרך בה זה עובד על הנייר, למגע בקריסטל וקבלת חזיונות אחרים בתוך החיזיון הזה…

וככל שתתקדמו ותלכו רחוק יותר, יותר דלתות נפתחות, תהפכו להיות יותר רב מימדיים מעבר לליניאריות. ישנם במסדרון חדרים נוספים, תוויות נוספות…

חדר ה'מוות'

היתה דלת שמשכה את האדם ובעת ובעונה אחת לא היתה כה מושכת.. התווית עליה היא 'מוות', זה אינו שם כל כך טוב עבור בן אדם.. ולכן הוא תהה האם להיכנס לשם או שלא להיכנס… ומה המשמעות של הדלת הזו – האם הוא עתיד למות בחיזיון הזה…האם קיים איזה מידע מאחורי הדלת הזו לגבי כמה זמן הוא עתיד עוד לחיות…

הוא מביט בדלת אלא שלא כמו קודם, שום דבר אינו קורה. האדם תוהה היכן המדריך עם המפתח המתאים לדלת הזו.. הוא מרגיש אמיץ, ומוכן לראות מה קורה שם. אולם אינו יודע היכן נמצא המדריך עם המפתח..

האדם מתקרב לדלת, מביט… ורואה שאין כל ידית לדלת הזו [קריון צוחק..]

ברצוני שתבינו זאת היטב – החדר הזה מזויף. אינכם יכולים לפתוח את הדלת. הוא אינו קיים.

המטפורה של הספריה הזו, החדר הזה, הדלת הזו, היא שאין באמת מוות. וזה מאד משמעותי עבורכם, עבור האדם הרואה ומבין זאת בחיזיון.

לו היה קיים מוות, הרי משמעותו היתה שהנשמה אינה קיימת – והרי היא תמיד קיימת, תמיד הייתה, ותמיד תהיה קיימת. לנצח.

בחיזיון של דברים מטהפיסיים והאמת, אין כל מוות, אין דרך לפתוח את הדלת הזו, להביא אותה למצב שאינה נעולה, מכיוון שזה משהו שאינו קיים! לו יכולתם לפתוח את הדלת הזו, הייתם מגלים שם קיר בנוי מלבנים…

האם אתם מתחילים להבין זאת? דלתות נוספות, תוויות נוספות, דברים נוספים לראותם..

דלת 'מערכות היחסים'

ישנה דלת שהתווית שלה היא 'מערכות יחסים'. מה כבר יכול להיות שם?

כבר ביקרתם בחדר הקריסטלים שסיפרו אודות יחידות חייכם, וכיצד ביטאתם את עצמכם בהן.. כבר גיליתם כיצד היו והתרחשו הדברים עבורכם, היו לכם יחידות חיים קודמות שלכם, מדע, היסטוריה ..כל אלה כבר כללו גם מערכות יחסים..

אם כך, מה יכול להיות מעבר לדלת הזו? החיזיון הזה נעשה טוב מרגע לרגע, האין זאת?

[קריון צוחק..]

האדם מביט בדלת, המדריך מגיע, אולם הפעם המדריך מדבר ואומר לאדם שיהיה מוכן למה שהוא עתיד לראות.. המדריך פותח את מנעול הדלת. האדם נכנס פנימה והאור נכנס איתו. ובתוך החדר, ישנה חגיגה גדולה.

זו חגיגה שנערכת עם כל מי שהאדם היה מעורב איתו אי פעם בכל יחידות חייו על הפלנטה – כל אלה שאהב ואיבד, אלה שהוא עדיין מכיר אותם, נראה שכמעט כל נשמה נמצאת שם. וכולם נראים צעירים ויפים, ממש כפי שפגש אותם לראשונה.

אם אלה אם או אב, מכל יחידת חיים כלשהי, הרי שהם נותרו צעירים ויפים כפי שהיו כשהייתם ילדים. אם אלה בן/בת זוג, הם נראים בדיוק כמו ביום הנישואין. אם אלה אח או אחות, הם נראים בדיוק כפי שזכרתם אותם כילדים.

וכולם שם יחד. והמוסיקה יפהפיה, וזה כל כך מלא ברגש, מכיוון שזה אמיתי!

האם אתם מבינים? אין דבר כזה הנקרא מוות. האם אתם מסוגלים להבין זאת, לא היה כל מוות [לי קרול, האדם, בוכה מהתרגשות..]

החדר של 'מערכות היחסים' הוא הבטחה, לכם בני אדם יקרים, הבטחה אודות מציאות שעליכם לדעת, שהיא נמצאת בספריה שלכם.

נשמע רעש של אנשים – וקריון אומר שמתקיימת חגיגה מחוץ לחדר שלנו [קריון והקהל צוחקים..].

דלת 'העתיד'

דלת נוספת אחת, דלת מעניינת מכיוון שהיא הופכת להיות רב מימדית ולא בהכרח ניתנת להבנה, והיא מכונה 'העתיד'.

המדריך פותח את הדלת, האדם נכנס פנימה, האור עצום וגדול יותר מכפי שהיה כאשר התחולל באמצעות האדם בכל אחת מהספריות האחרות.

זהו החדר הגדול מכולם. עצום בגודלו, אולם מה שהופך אותו למוזר היא שהוא ריק לגמרי, לחלוטין! [קריון צוחק..]

האם אתם מבינים את הרעיון? החדר ריק בגלל שהוא טרם נוצר!

חלק מכם היושבים כאן אתי בחדר ומקשיבים לתקשור הזה, וחלק מאלה שיקראו אותו מאוחר יותר, מאמינים שהעתיד – אפילו של יחידת החיים הזו – יהיה מלא בסוגים דומים של בעיות ומאבקים שהיו מנת חלקם במשך כל חייהם. עבורם זה איננו למעשה חדר ריק, הוא מלא בעיניהם ואינו מצריך אותם ליצור יותר דבר.

אין להם את היכולת להבין כי המחר הוא דף חלק, אינכם צריכים לשאת את עול האתמול אל תוך המחר. מה שיש להם היום, הגורם להם להיות מפוחדים, ניתן להשליכו לרצפה ממש כעת, ולצעוד אל תוך האור שהוא הבריאה והיצירה שלהם עבור המחר, האדם החדש שהינו אתם.

הדלת נסגרת, האור מתעמעם, החיזיון הסתיים.

אלה מכם המבקשים לנתח את כל הנאמר כאן, ימצאו סיפורים בתוך סיפורים – לכל דבר כאן יש משמעות אחרת נוספת, אולם תנו לי לומר לכם משהו שכנראה כבר הבנתם: הספריה הזו קיימת בתוך הדנ"א שלכם, אדם רב מימדי שהינכם. היא נמצאת בתוככם היום. זה שלכם, ואינכם צריכים חיזיון כדי לקבל גישה אליה.

זוהי ההבטחה של השינוי. אלה שהזריעו אתכם (הפליאדים, ת.ג.) הצליחו לבסוף לצעוד אל תוך הספריה הזו, בתאים של עצמם, לראות מי הם היו, מה הם יכלו לעשות, כיצד כל דבר פועל, את הפיסיקה של התודעה, נדיבות האמונה, יופייה של החמלה, בשעה שהם צעדו לעבר חברה שבסופו של דבר לא חוותה יותר מלחמות, חברה שראתה את האל שבפנים והאל שבחוץ, עד שהם התמזגו לבסוף לאחד.

כל זה אפשרי עבורכם גם בפלנטה הזו, עם התרבות הזו. והכל בזכות השינוי שהתרחש לפני מספר שנים (בשנת 2012, ת.ג.). אתם עדיין בשלב הינקות בכל מה שקשור לדבר הגדול והעצום הזה, אשר ימשיך ויתפתח, יחידת חיים לאחר יחידת חיים. זה מה שקרה בפלנטה. הספריה הנמצאת בכם קיימת בהחלט!

חלקכם, במידה ותבחרו בכך, יכולים לפתוח כל דלת. ואינכם זקוקים למדריך.

יקרים, מדריך היה נחוץ באנרגיה הישנה. המפתחות הם שלכם! אם תרצו לדעת מה באמת קרה כאשר נכנסתם אל תוך הציוויליזציה ה 11 של הפלנטה הזו, אם אתם רוצים לדעת מה באמת קרה בתזוזה הגדולה ההיא בשנת 2012, עם כל מערך 'נקודות הצומת' ו'נקודות האפס', המגנטיות – כל אלה נתנו לכם למעשה את המפתחות לספריה.

זה כאן. זה נמצא בתוככם, זה נפלא, וניתן לגלות את כל החלקים והפיסות של זה.

אם כך, לאיזה חדר תכנסו קודם? אתם שונים אחד מהשני, לכולכם יש נושאים שיש לבני אדם ייחודיים שכמותכם. כל אחד יחליט, בהתבסס על המסר הקצר הזה, לאיזה חדר היה רוצה להיכנס תחילה.

מה אתם זקוקים לו ביותר עכשיו? אגלה לכם שיש לכם את צרור המפתחות לכל הדלתות. מלבד לדלת אחת. אין 'דלת מוות'. אין מוות. הגוף האנושי מידרדר ונעלם וכך גם שאר הדברים. אולם אתם, התמצית שלכם, היא נצחית. והחדר הזה יהיה אתכם בכל פעם שתגיעו לכאן. הוא נוסע אתכם והידע של הכל קיים בתוכו.

חשבו על המילים האלו, על החיזיון הזה. הספריה עצמה נמצאת בתוככם כעת ואינה נמצאת בשום מקום אחר, ואתם אוחזים בצרור המפתחות לכל החדרים…

אני קריון המאוהב באנושות.

וכך הוא הדבר

** הארה **

ניתן להשתמש באהבה בחומרים המתומללים אותם אני מתרגמת – כהוויתם, כסיכום או כהרחבה – תוך ציון והפנייה של קישור למקור השלם והמלא, כפי שמופיע בדף זה.

© כל הזכויות שמורות לתמר גנישר