אלגנטיות קדומה – אפריל 2019
מפי קריון באמצעות לי קרול

תרגום ועריכה: תמר גנישר

ברכות יקרים, אני הוא קריון מהשרות המגנטי.

אנחנו נמצאים במצרים התחתונה, ומתחילים לבקר במבנים המפוארים ביותר שבנו המצרים.

הכותרת שהייתי מעניק לתקשור הזה, למסר הזה, או אפילו לזמן השקט הזה, היתה 'האלגנטיות של הקדמונים'.

זהו נושא משותף שכבר שמעתם ממני בעבר ושעוד תשמעו ממני בעתיד..

ברצוני שתקחו לעצמכם רגע, וחשבו על המקום בו אתם נמצאים – מקדש אדפו (מקדש שמוקדש לאל הבז, הורוס, ת.ג.)

ודאי שמתם לב שהמקדשים הולכים ונהיים גדולים יותר. וכך ניתן לראות יותר מהאלגנטיות של הגיאומטריה שלהם.

האם כבר התחלתם לספור את העמודים כאן? אם לא, כדאי שתתחילו, לקראת הדברים שאני עומד לספר לכם בהמשך.

אתם יושבים מוקדם בבוקר, יקרים, עוד לפני שעת הזריחה, ביו העמודים של המבנה הגדול הזה.

כאשר אנחנו מדברים על הקדמונים במצרים, אנחנו מדברים על הזמנים הטהורים יותר, על האלגנטיות של מעשיהם או מה שהם ידעו והאמינו בו.

ההגדרה של הזמנים הטהורים לא תתייחס דווקא למספרי השושלות, אולם מדובר על זמני הביניים, לפני שכובש או זר היה יכול להפוך לפרעה, או לפני שהופצו כאן מערכות אמונה אחרות..

בזמנים הטהורים האלה, האלים המצרים היו עדיין אלים של אהבה, לפני שאחרים הגיעו ושילבו את עצמם במאות שנים של אמונה, לפני שזרים הגיעו והפכו לחלק מן הניהול שלהם או הפוליטיקה, או השושלות.

אנחנו מדברים על הזמנים הטהורים המצרים, על מה שהם רשמו על הקירות כך שתוכלו לראות כיצד הם חיו, ובמה שהם האמינו.

אתם יושבים עכשיו במקום ששואף לדבר אתכם אודות דברים נסתרים שאינכם שומעים הרבה עליהם אולם הם נמצאים בכל מקום.

ספרו את העמודים [קריון מצחקק בהנאה..] ותמצאו כמעט באופן בלעדי, שהמצרים דבקו במתמטיקה המבוססת על 12. אמרנו זאת בעבר, ולמרות שזה אינו מופיע במחקרים על מצרים, הרי שיגיע יום בו תצוף אל פני השטח האלגנטיות של מתמטיקה המסובבת על 12, ולא יכנו זאת המתמטיקה החדשה, אלא 'המתמטיקה הקדומה'…

וכל מתמטיקאי המאזין לי עתה או שיקרא זאת מאוחר יותר, יחייך לנוכח הביטוי הזה, מתמטיקה אלגנטית מגלה וחושפת את עצמה. כלומר, הדפוסים והרצפים של מתמטיקה טובה מתחילים לדבר אליכם, ומתמטיקאי טוב יראה זאת, יחייך, ויחווה רגע של 'אהה' – הוא יבין שרצף מסוים מוביל לרצף אחר, וזה יביא להתפעלות בתוכו.

הפרקטלים שאתם רואים בביולוגיה, הגיאומטריה בחלל – כולם מדברים אודות 12 הצדדים, על ה 6, ה 3, ה 4. לעיתים נדירות תמצאו 5 ו 10.

היקום בנוי מ 6, 3, ו 4, 12, 18.

ספרו את העמודים … האם אתם חושבים שזהו רק מקרה?

ספרו את הכמרים ואת מה שהם הרגישו לגבי המספרים המקודשים … האם אתם חושבים שזהו רק מקרה?

לא תמצאו 5, ו 10…

אני מציג את התקשור הזה עכשיו בדרך זו, כ'חימום' לאלגנטיות של החברה. זו היתה ההתחלה, באמת. היו דברים קדומים ודואליות, וכל הדברים שיש לכם, ריבוי מזה או מזה, אולם זה כה חשוב שתתבוננו בליבה של מצרים שהיתה מסוגלת לתמוך בעצמה, יקרים, ולהחזיק מעמד בעזרת אל של נדיבות.

האם שמתם לב, שמהקדש הזה, גדול ועצום ככל שיהיה, מהדהד אפילו את הדברים הקטנים ביותר שראיתם, והדבר הראשון שאתם רואים הם שני העמודים שנוצרו בזמנו על מנת לאפשר מרחב לשמש לזרוח.

ולני שאגיע למסר העיקרי, ברצוני להציג בפניכם פילוסופיה המספרת שהשמש זורחת מדי יום ממש כמותכם… אין זה משנה מה מתחולל בחייכם, זהו תמיד יום רענן, והשמש הזורחת בין שני העמודים מספרת שהאל מחייך אליכם, והדברים רעננים וחדשים, וזוהי נדיבות, וסמליות, ומטפורה – זוהי אינה סגידה לשמש!

יקרים, המצרים מהתקופה ההיא העניקו לכם על גבי הקירות שאתם רואים כאן, מטפורה אחרי מטפורה. קיימים כאן סיפורים אודות אנרגיה, לא בהכרח קלה ופיסית. קיים כאן סיפור החיים של מצרים העליונה והתחתונה, סיפור אהבה למדינה, של נדיבות…

אינכם מוצאים זאת במקומות אחרים, יקרים, לא באופן הזה.

ברצוני לספר לכם משהו יפהפה.

אני מתקשר כבר במשך 30 שנים, ואתם יכולים לכנות זאת מערכת אמונה, אולם זו אינה מערכת זוהי האמת הבסיסית של אהבת האל, זהו הקסם שמכילה האנרגיה הרב מימדית של חמלה, 'השדה' ועקביות/לכידות – דבר שמתחילים ללמוד אודותיו בפלנטה הזו, חמלה שניתנת למדידה – והמצרים ידעו אודות זה.

ובמשך 30 שנים של הוראה, כבר מההתחלה סיפרתי לכם על דבר מסוים אחד שרציתי שתזכרו אותו: אתם אהובים עד מאוד!

ויש עוד..

מה שסיפרתי לכם פעם אחר פעם, כתוב על גבי הקירות האלה. הקשיבו היטב:

אתם עשויים לחיות את חייכם ומעולם לא להביט באל, ברוח, בבורא היוצר או בכל מה שתבקשו לכנות את המקור הזה, שהוא מהותה של האהבה.

יתכן ותעברו את חייכם ותהיו יותר מדי עסוקים מכדי להתבונן בדברים האלה, תאמרו שאינכם מאמינים בדברים האזוטריים באלה. יתכן שאף לא תרצו לקחת חלק באף מערכת אמונה או ללכת לכנסיה או לבית הכנסת.

תטענו שאתם כיום בני אדם מודרניים עם דברים מודרניים – אלא שסיפרתי לכם שבסוף חייכם תגלו שבכל אותו הזמן שהשקעתם בהתעלמות מן הבורא היוצר, הרי שהוא התבונן בכם, עם ידו המושטת לעברכם לאפשרות שתבחרו לאחוז בה בזמן כלשהו בחייכם…

זוהי בחירה חופשית, ובמילים אחרות, אתם יכולים שלא להביט באל, אולם האל מביט בכם..

כל אדם עשוי בצלם של אהבה, צועד באופן שווה על פני כדור הארץ הזה, עם סיכוי שווה לאחוז ביד של קסם האהבה, ולגלות חיים טובים יותר!

וזה היה המסר של קריון במשך 30 השנים.

ואתם מגיעים לכאן, ומגלים שככל שחושפים את המבנים העתיקים האלה מן החול, הפיסות והחלקים שאתם יכולים לקרוא, שלא הוכחדו על ידי מערכות אמונה אחרות, מספרים לכם את אותו הדבר.

כל המקדשים בנויים על פי נוהל תקני, יקרים, מהגדול לקטן:

קיים קו ישר שמוביל למזבח שרק פרעה היה רשאי ללכת לשם, אולי גם כומר אחד או מספר כמרים..

וקיים גם מקום גדול שיכול להכיל את פשוטי העם, כך שיוכלו להתכנס פנימה, מקום לא מכוסה כך שהשמים יוכלו לזרוח מעליהם – דברים שהם מטפורות ל'אל אור'.

החדרים הפנימיים הפכו לקטנים יותר, והכמרים הפכו למקודשים יותר, וזה הוביל את הדרך למקום בו רק פרעה היה יכול לעמוד ולעשות משהו שנדבר עליו עוד מעט בהמשך…

הכל 'זועק' שקיים כאן נוהל, שפשוטי העם אינם יכולים לראות בפנים מכיוון שזה כה מקודש, והאל הוא גדול, והאל הוא אור, והאל תמיד יכול להתבונן בהם.

הפילוסופיה היתה שלכל אחד מהם היתה בועה, אני מכנה זאת 'עצמי גבוה' אולם הם כינו זאת בשם אחר, וזה רשום על גבי הקירות – לכל אדם קיים 'עצמי' שהוא נפרד מהפיסיות, וה'עצמי' הזה הוא כלי הרכב שנושא לאחר המוות את האור שיש לאדם לעבר החיים הבאים מעבר למעטה/צעיף.

במשך 30 שנים הענקתי לכם מידע מטאפיסי זהה בדיוק לכך.

היתכן שהם ידעו את האמת הזו, עד כמה שהם היו קדמונים- ועד לפרעה עצמו/עצמה, שכמיטב יכולתם העניקו זאת לעצמם ולכל מי שהיה סביבם, ולאחר הכמרים סיפרו לפשוטי העם את מה שקרה בפנים…

אנחנו יושבים כעת בפנים, לא ממש ליד המזבח בחדר הקטן המקודש שאליו נכנס פרעה – מה לדעתכם הוא עשה שם?

רבים שאינם לומדים זאת יאמרו שהוא נכנס לשם, הקריב קורבן ועשה את כל הדברים שהיו נוהגים לעשות עובדי האלילים. אולם הייתי רוצה להזמין אתכם לעשות יום אחד את מה שפרעה עשה שם –

פרעה זיהה את 'אדון האור', את 'קסם האהבה', ואין זה משנה איזה שם היה לו או איזה סוג של אל הוא היה, מכיוון שהמהות, הקסם עברו דרך כל האלים האלה! זה היה הקסם, זו היתה השושלת אפילו של האלים!

זו היתה אהבה, זה היה ריפוי, זה היה חלק מהתרחיש של 'אל האור'.

אתם יכולים לדמיין את פרעה ומה שהוא עשה. זה אינו נלמד בהכרח בהיקף רחב – למרות שיש ללמד זאת.

יקרים, המקום הזה נבנה עבור מוסיקה! אולם לא אותה מוסיקה שאתם חושבים עליה,הכוונה היתה לטונים! למספר עיצורים בעלי צליליות גבוהה שהושרו מכיוון שהיתה להם משמעות כלשהי וכולם היו חלק ממתמטיקה!

ופרעה שר שם, יקרים.

הידעתם שגם הפירמידה הגדולה בגיזה, וחדר המלך, נועדו אף הם לטונים ומתמטיקה?

לפעמים פרעה שר כה חזק עד שהאנשים בחצר שהקשיבו יכלו לשמוע את קולו החזק. הוא לא מילמל, הוא שר חזק ככל שהיה יכול, אודות 'אל האור' במקום הזה, ברך את החיים של האדמה – במצרים העליונה והתחתונה – כך שימשיכו בפוריות של האור.

ולמרות שהיתה היררכיה של מלכות, המלכות חלקה זאת, ובאמת אולי במקום המסוים הזה רק גבר אחד או אשה יכלו להיכנס ולעשות משהו ולדבר עם האל – אולם הם שתפו וחלקו זאת מיד! פרעה חלק זאת עם הכומר, והכומר היה חולק זאת עם הכמרים האחרים, ואלה שהיו בשטחים הכלליים יכלו לשמוע שאדון האור מברך אותם, את מצרים, את האדמה, וישמור אותם בחיים, בטוחים ויפים, ויעזור להם בהדרכה לעבור לצדו השני של המעטה/צעיף, כאשר המוות יקח את כולם בזמן כלשהו, בסופו של דבר…

אני יכול לשמוע אותם אומרים שלמוות אין כל כתם או דופי, ושהם נמצאים שם רק לזמן קצר, בעוד האמת האמיתית היא אודות מה שמתרחש מעבר לכל זה, הלאה.

יתכן ששמעתם זאת קודם, ממני, אודות בורא יוצר יפהפה, המכיר ויודע את שמכם, שהוא אור, והוא אוהב אתכם עד מאוד.

אל תופתעו אם אנשים העוסקים בחקר מצרים יקראו זאת על גבי הקירות, מכיוון שהמצרים ידעו זאת, אפילו הקדמונים מביניהם, ואפילו אלה עם הנהלים לגבי האלים ידעו זאת.

היתה משמעות למוסיקה, לטונים, למאפיינים שבין צלילים, ולמתמטיקה של הקול, ובחברה אלגנטית שהשתמשה בדברים האלה, היו חייבים להיות סמלים/תווים מוסיקליים.

לא הכל נלמד באופן מילולי,מכיוון שהיה חייב להיות נוהל שנלמד במקדשים – וסימנים/תווים מוסיקליים הם אופן לרשום מוסיקה בדרך כזו שדור אחר דור יוכל לדעת מה היו התווים וכיצד הם שולבו.

לכל חברה אלגנטית היו סימנים/תווים מוסיקליים.

אספר לחוקרי התרבות המצרית, שבמידה והם מצאו דברים שהם אינם יכולים לפרש אותם, או שהם אינם בטוחים בהם, או שהם מעט מיסטיים עבורם מכדי שיפרשו אותם באופן הולם – יתכן שאלה סימנים/תווים מוסיקליים..

ודבר נוסף:

כל חברה אלגנטית נהגה לכבד את ההיסטוריה שלה עצמה ואת ההיסטוריה שלפניה – ולכן היו חייבים להיות כאן מוזיאונים, יקרים.

יתכן והם היו בתוך המקדשים עצמם במקום שהיו שייכים אליו, או שיתכן שמתחת לפני הקרקע. היו להם מוזיאונים משל עצמם – לפעמים הארכיאולוגים שוכחים זאת, הם חופרים ומוצאים דברים, קובעים שהם שייכם לתקופה מסוימת או עידן מסוים, והם אינם מבינים שלמעשה הם הצליחו לפתוח חדר פנימי של מוזיאון קדמון [קריון מצחקק בהנאה..].

זה גם קיים כאן.

החברה הזו היתה אלגנטית, היתה להם רפואה, הם נטלו ידיים באופן יסודי ביותר – ניתן לראות זאת על גבי הקירות, כציון לכך שהם הבינו שקיים משהו שלאחר מכן הופך לחיידקים.

וזוהי האלגנטיות של הקדמונים שאנחנו מדברים עליה. לא רק שהיה להם אל של אהבה, אלא הם השתמשו בכך.

לא הכל שרד באמת. הדברים השתנו, אולם ברצוני לחלוק כבוד לכתבים והרישומים על גבי הקירות, מאותם זמנים שהיו טהורים, תקופה בה הם אמרו שקיימים 'אל אור', ו'קסם האהבה', ונדיבות עבור כולם – לא שיפוט, לא זוועה, אלא אור.

המקדשים נבנו כך על מנת שתוכלו להביט בהם ולהבין שהם סגדו לרעיון ולמושג המטאפיסי שכאשר השמש עולה מדי יום, הרי זה נועד עבורכם, וזה מייצג חיים חדשים, התחלה חדשה ורעננה.

שינינו את שעת הגעתנו לכאן, לשעה המוקדמת של 3.30 לפנות בוקר, כך שכאשר תצאו מן המקום הזה, השמש בדיוק תזרח, ואתם תתבוננו בה, ותהנו בשעות הבוקר הערניות והנמרצות האלו ממה שהמצרים דיברו אודותיו, והסיבה שהמקדש הזה נבנה באופן הזה. זו מטפורה להתחלות חדשות.

אל תלכו שולל אחרי הרעיון שמשהו עתיק הוא דבר שלא עבד ולא הצליח – זה היה ממש ההיפך! יש כאן הרבה מה ללמוד.

השתמשו בדברים אלה, עם יכולת אבחנה עבור עצמכם, אל תתבלבלו מהדואליות שאתם רואים על גבי הקירות, מכיוון שגם הם היו בני אדם, בדיוק כמוכם…

אתם אומרים שאתם באמת מאמינים באל אוהב, ולו הם יכלו להביט בהיסטוריה שלכם – גם הם היו עשויים להרגיש מבולבלים..

חפשו כאן אחר האור וחגגו את מה שהיה להם, אפשרו לשמש לזרוח על פניכם ביום הזה, בדרך בה האדריכלים של המקדש הזה התכוונו שתזרח, עם המטפורה של דברים טובים, נדיבות ותקוה, וחיים לאדמה..

וכך הוא הדבר.

** הארה **

ניתן להשתמש באהבה בחומרים המתומללים אותם אני מתרגמת – כהוויתם, כסיכום או כהרחבה – תוך ציון והפנייה של קישור למקור השלם והמלא, כפי שמופיע בדף זה.

© כל הזכויות שמורות לתמר גנישר