Light Connections
 
 









 

'שה' והרוח הגדולה - 1996

מפי קריון באמצעות לי קרול

 

תרגום ועריכה: תמר גנישר

 

 

הקדמה:
משל מוגדר כסיפור פשוט המנוצל על מנת להדגים לקח או מוסר השכל. במקרה של המשלים של קריון, הסיפורים הם פשוטים - לעיתים ילדותיים לכאורה ומטפוריים - קשורים תמיד לבני אדם ולאופן שבו הם מגיבים בנסיבות מסוימות, ומשמעויותיהם האמיתיות ממתינות לגילוי נוסף באמצעות חקירה חוזרת ונשנית.

 

 

 

'שה' הוא שם שהענקנו לאדם הצועד על הפלנטה שאינו מייצג גבר או אשה, מכיוון שכאשר אתם אינכם בכדור הארץ אתם ללא מגדר.

למטרת הסיפור הזה ועל מנת שיהיה קל יותר לספר אותו, 'שה' יהיה גבר. זה יהיה הסיפור של המסע של 'שה' והרוח הגדולה.

 

'שה' היה אדם מואר שהתגורר עם רבים אחרים על אי קטן מאוד. הוא חי חיים טובים מאוד והיה בנתיב רוחני. היינו מכנים אותו 'לוחם אור', הוא עשה מדיטציה ועקב אחר האל. היו לו ילדים טובים ובאמצעות אהבתו הוא לימד אותם על מהותו של האל. שכניו אהבו אותו מאוד והכירו בו כאדם טוב.

'שה' היה פונה מדי יום לא ואמר: "אל יקר, אני אוהב אותך כל כך, אני רוצה כל כך להיות בחוזה שלי, במקום הנכון ובזמן הנכון."

 

'שה' התקדם בחייו, שנה אחר שנה. מדי יום היה הולך לחוף, היה מתקרב למים ככל שהיה יכול מבלי להירטב, רעש הגלים המתנפצים נשמע באוזניו, והוא היה יושב ואומר: "אל יקר, הצב אותי במקום בו אני שייך, גם אם זה יהיה הרחק מכאן. ברצוני להיות בנקודה המתוקה שלי, בחוזה שלי."

'שה' נהג כהלכה וזכה לכבוד רב בשל כך.

הוא גם אמר: "בעידן החדש הזה, אל יקר, יש משהו שהייתי מבקש כמתנה. אני יודע שישנם אלה שלעולם אינם מקבלים זאת, אולם אם זה הולם, אפשר לי בבקשה לראות את המלאך המדריך שלי, אפילו רק לפעם אחת."

 

אתם מכירים את עבודתו הפנימית של 'שה' בחייו ואת דעתו. זה מי שהוא היה.

 

יום אחד סופה גדולה התקרבה לאי במהירות עצומה. 'שה' פחד מכיוון שהיה נראה שהסופה עומדת לעבור בדיוק במקום בו עמד ביתו. במשך מאות בשנים מעולם לא היתה סופה שכזו, שהיתה באמת עוצמתית ביותר.

הסופה התקרבה, רבים עזבו את האי אולם 'שה' נשאר והיה בטוח שיהיה במקום הנכון ובזמן הנכון כפי שיצר במשותף. הוא חיכה שכל רגע הרוח תשנה את כיוונה באופן פלאי. אולם זה לא קרה. במקום זאת המצב נהיה גרוע מרגע לרגע.

התושבים שנשארו הסתגרו בבתיהם ונאמר להם שלא לצאת החוצה מחשש שיפגעו. הם נשארו בבתיהם, ראו את הרוח מגיעה ואת המים עולים. הם ראו את הבתים מתחילים לשקוע ופיסות וחלקים מבתים אחרים שעפו באויר. הם פחדו מאוד.

 

'שה' היה שקט ולא דיבר על המתרחש. הוא כעס, הרגיש שבגדו בו. הוא התלונן על כך ששנים רבות ביקש דבר אחד, ומשהזמן הגיע הוא לא קיבל אותו. הרוח התחזקה ו'שה' כעס עוד יותר. הוא צעק ביאוש שהאל לא העביר את משפחתו ואותו מהמקום הבלתי הולם הזה. הוא שמע את המרפסת האחורית בביתו מתנתקת מהבית. לאחר החשמל כבה, ו'שה' שמע משאיות גדולות ברחוב שהגיעו לאסוף את האנשים. הם קראו לאנשים לעלות עליהן כל עוד הם יכולים לעשות זאת, על מנת שיעבירו אותם למבנה היציב של בית הספר, למקלט בטוח יותר.

המשאיות אספו את כל האנשים באי והעבירו אותם לבתי הספר השונים והכנסיות. 'שה' מצא את עצמו באחד מבתי הספר הגדולים ביותר שהיה סמוך לביתו. הוא הביט בפניהם הלבנות של שכניו שפחדו מאוד, אולם 'שה' רק כעס מאוד על האל על שמצא את עצמו במצב כזה.

כולם ירדו במדרגות למרתף של המבנה והצטופפו בפינה הקרה שם חשבו שיהיה בטוח עבורם. אולם גם שם החשמל נותק והם היו בחשכה. אנשים התחילו להדליק נרות, אולם אז המים החלו להיכנס פנימה והרוח החלה לשאת את החלקים של בית הספר עצמו, הם התחילו לשמוע את קול החריקות של העץ של המבנה והשבירה של הבטון, התכרבלו בחשכה מפוחדים מאוד ולא השמיעו קול.

 

'שה' הגיע למסקנה מדהימה. הוא הבין שהוא אכן כעס מאוד אולם הוא לא פחד כלל. הוא הביט סביבו וראה את כל האנשים שהצטופפו במעברים, המים הגיעו לגובה קרסוליהם, הם היו קפואים ללא כל חימום ואפילו ללא נרות ששרדו רק כשעה.

הוא ראה את הפחד שלהם, הרוב חשבו שהם עומדים למות בלילה ההוא. עין הסערה לא היתה בקרבתם והרוחות הפכו להיות חזקות יותר ויותר. הם ידעו שאם בית הספר יתמוטט הם יהיו נתונים לחסדם של איתני הטבע של הרוח והמים. איש מהם לא חווה את עוצמתו של הטבע כפי שהם חוו אותו בלילה ההוא.

 

'שה' התרומם מהמקום בו ישב כעוס, חיבק את משפחתו ואמר להם שישנה עבודה שיש לעשותה, ושהם יהיו בטוחים. הוא הביט בעיניהם של ילדיו, וביקש מהם לראות שאין פחד בעיניו מכיוון שהובטח לו שכולם יינצלו. הוא התחיל לעבור משכן לשכן, מקבוצה לקבוצה, וסיפר להם על אהבתו לאל שמעולם לא הכזיב אותו. הוא הבטיח להם שהם יינצלו והקרין להם את האהבה שיכלה להגיע רק מאדם מואר.

כאשר עזב את האנשים הוא ראה שהפחד גם עזב אותם כאילו שענן שחור חלף והותיר אותם עם תקוה. חלק מן הקבוצות התחילו לשיר שירים, וקול השירה החליף את הפחד והשתיקה של הפחד. חלק מן הקבוצות החלו לספר סיפורים משעשעים מחייהם, צחקו בקול, והפחד נעלם.

כאשר הוא עשה את דרכו מקבוצה לקבוצה, 'שה' עשה את עבודתו בלילה ההוא. והרוח החזקה לא הגיעה, כאילו שקרה נס, ובמקום זאת היא שבה על עקבותיה, ובמקום להתגבר הלכה ונחלשה.

 

כאשר כמעט הושלמה עבודתו של 'שה', הסופה נעלמה ואנשים יכלו לחזור לבתיהם. השמש יצאה ו'שה' הבין שהם למעשה שהו במקלט הזה במשך כל הלילה. כאשר יצאו החוצה הרוח כמעט ונחלשה לגמרי ונסוגה מהר מאוד. הציפורים שרו, וכל אחד עשה את דרכו לעבר ביתו.

חלק מהם חוו צער לנוכח בתיהם שנהרסו, וגם חלקים מביתו של 'שה' נהרסו, המים נכנסו והרסו דברים רבים.

 

בשבועות שלאחר מכן הם שיפצו ובנו מחדש את בתיהם. הסיפור החל להתפשט באי אודות מה שקרה באותו הלילה בבית הספר ההוא. אנשים שחוו את הלילה המפחיד הזה סיפרו שהיה אדם עם עוזריו שהגיעו אליהם בחשכה, ברגעים הקשים ביותר בהם פחדו, וסיפרו להם שהם בטוחים והעניקו להם תקוה. הם החליפו את החשכה באהבה ושלווה, הם הביאו מרגוע ומזור לפחדים שלהם, וגם הומור. הם שרו ושינו אותם כך שלא פחדו יותר. הילדים הגיבו תחילה וראו בעיניהם את העובדה שהם לא פחדו יותר, ואז המבוגרים נרגעו. האנשים מספרים ששמו של האדם היה שה.

קבוצה אחר קבוצה דיווחה על האירוע המדהים הזה, עד ש'שה' הנבוך הוזמן להגיע לטקס בו הוא יזכה לכבוד. 'שה' הלך לטקס בחוסר רצון, ושם שמע את העדויות של שכניו שסיפרו כיצד הוא ועוזריו עזרו להם באותו הלילה.

 

לאחר הטקס, 'שה' הלך לחוף הים, ישב ליד המים והבין מהי המשמעות של להיות במקום הנכון ובזמן הנכון. הוא הבין שכל תפילותיו ויכולתו ליצור במשותף כאדם בעידן החדש הגיעו לפריחה ולמימוש.

'שה' התפלל להיות במקום הנכון בזמן הנכון, וזה בדיוק מה שקרה.

הוא הבין שתפילותיו נענו במאת האחוזים. הוא בכה. הוא הבין שמאה האחוזים של היצירה במשותף העידו שגם מדריכיו היו שם באותו הלילה. כל קבוצה של שכנים ראתה שלושה, את 'שה' ושני עוזריו. 'שה' ידע שהוא צעד אל החשכה לבדו על מנת לעזור לשכניו באותו ערב סוער - כך הוא חשב, אולם כולם ראו את המלאכים שליוו אותו. האל נענה לכל תפילותיו.

למרות ש'שה' לא היה מודע לכך באותו הזמן, המלאכים המדריכים שלו נראו בברור לאורם של הנרות, שכניו תארו אותם, ובאמצעות קולם של אלה ש'שה' עזר להם הוא ראה את מלאכיו. הוא אכן איבד את ביתו וחלק מרכושו נהרס, אולם החוזה עליו הסכים לפני הגיעו לכדור הארץ, הושג, והכל החויר בהשוואה לזה. התפילות של היצירה במשותף התרכזו סביב 'להיות במקום הנכון ובזמן הנכון'. 'שה' הבין שהאל כיבד אותו בנס שלם של יצירה במשותף.

מאותו הזמן ואילך 'שה' ידע מהי המשמעות של יצירה במשותף ותפילה לחוזה שלו.

 

מאותו זמן ואילך 'שה' ידע מה הפירוש של ליצור יחד ולהתפלל לחוזה שלו. הוא ידע שזה לא אמר שייחסכו ממנו את כל המבחנים. זה לא אמר שהוא לא יהיה נוכח כאשר הארץ תרעד. המשמעות היתה שהוא יהיה במקום המתוק שלו, ויהיה בשלווה מוחלטת כשדברים אלה יתרחשו. וזה אמר שהוא יהיה זמין להקלת בני אדם אחרים כאשר זה יהיה נדרש הכי הרבה. זה שינה את חייו, מכיוון שהוא גילה את תשוקתו - שהוא יכול להביא שלווה לחייהם של אחרים, במקום הנכון ובזמן הנכון.

 

תובנה של לי קרול:

 

כאשר הסכמתי לעשות את עבודתו של קריון ציפיתי שהנקודה המתוקה של תשוקתי תאפשר לי להיות במקום הנכון ובזמן הנכון, ושכל הדברים יהיו מושלמים והולמים. זה מה שהאל הבטיח. בתמימותי חשבתי שכך דברים רוחניים פועלים מבלי להבין שנקודה מתוקה דורשת מבחן של החשכה שהגיע יחד עם זה.

אני אוהב את העובדה שעשרות אלפים של אנשים ברחבי העולם מעריכים את הספרים שלי ואף כתבו לי על כך. זו היתה באמת נקודה מתוקה. נדהמתי לקבל הזמנה להגיע ולדבר בפני החברה של הארה ושינוי באומות המאוחדות, לפגוש עובדי אור פלנטריים נפלאים. נדהמתי כאשר הירחון של קריון יצא ואלפים נרשמו כמנויים.

ואז הגיעו ההתקפות על עבודתי, וכעסתי כמו 'שה'. לא הבנתי כיצד יכול עובד אור לתקוף עובד אור אחר, לא יכולתי להבין היכן האהבה וכיצד קריון נראה כמו משהו מרושע. לא הבנתי מדוע שמישהו יצטט לא נכון, יעוות את המילים. כעת אני רואה שהאל הניח את היושרה של העבודה היישר לתוך האש וגרם לאנשים לחשוב מחדש מה הוצע להם ולהפוך את יכולת ההבחנה כמפתח לעידן החדש הזה. זה גרם לאנשים לחשוב פעמיים לפני שמאמינים לכל מסר שמגיע מכל ישות שהיא. ובכל החשיבה מחדש הזו, קריון הופיע כשליח מלא אהבה ואלפים אישרו זאת.

גם אני עברתי את הרוח הגדולה שלי, ישבתי על החוף כמו 'שה' ובכיתי משמחה בידיעה שהייתי בדיוק היכן שהייתי אמור להיות.

 

 

** הארה **
ניתן להשתמש באהבה בחומרים המתומללים אותם אני מתרגמת - כהוויתם, כסיכום או כהרחבה - תוך ציון והפנייה למקור השלם והמלא, כפי שמופיע בדף זה.

 

© כל הזכויות שמורות לתמר גנישר

  כל הזכויות שמורות לתמר גנישר - קשרי אור © 2007-2020