Light Connections
 
 









 

מה עלי לשאול - מרץ 2020

מפי קריון באמצעות לי קרול

 

תרגום ועריכה: תמר גנישר

 

 

ברכות יקרים, אני קריון מהשרות המגנטי.

 

אנחנו באיסלנד, הקבוצה מתכנסת כקבוצה הזו בפעם האחרונה. ברצוני לומר לקבוצה הזו שזרעים טובים נשתלו בכל אחד מכם בימים האלה שהייתם יחד. לחקלאי יש אפשרות, כמו לגבי כל זרע אחר בפלנטה הזו שנזרע בעפר האדמה - להשקות אותו או שלא להשקות אותו, לאפשר לו לצמוח, לדאוג לו, לדעת שהוא נמצא שם - או שלא לעשות זאת. וזוהי הבחירה החופשית של כל אחד מכם כאן.

הזרעים נזרעו בקרב אלה שלעולם לא היו מגיעים לתקשור של קריון. זרעים אולי באלה שיהיו יותר סקרנים לדעת מעט יותר אודות הדברים, זרעים נזרעו בקרבם של אלה שהם האזוטריים ביותר מכם, וזרעים אלה נועדו לצמוח מעבר למקום בו אתם נמצאים. כל אחד מכם ידוע לאל, לרוח, למקור הבורא היוצר. לא בשם ובפנים שאתם נושאים כיום אלא בנשמה שבני האדם נושאים עימם שזוכה להכרה על ידי כל כדור הארץ.

האנושות הכירה באופן אינטואיטיבי בנשמה כמשהו נצחי. כל מערכת אמונה על הפלנטה מדברת על המקום אליה עוברת הנשמה לאחר המוות. היא חלק מכם, היא מעליכם - אפילו אם אינכם מאמינים בכך. המסורות של יורדי הים תמיד מדברות על הנשמות שעל הספינה (כך נוהגים לספור את מספר האנשים, ת.ג.). זהו משהו שניתן, מולד, זהו משהו שכל האנושות מכירה בו ברמה מסוימת.

 

הנשמה שלכם נראית בכסא, כרגע. וגם האדם שמחובר לנשמה ידוע מאוד - הסיבה שיתכן שאתם נמצאים כאן, מה אתם חושבים ומהו הדבר שאתם זקוקים לו.

משמעותה של הבחירה החופשית היא ששום דבר אינו קורה, שום זרע אינו צומח, אלא אם כן אתם מבקשים זאת, אלא אם כן אתם מוכנים להתבונן מעבר למה שלימדו אתכם, ויתכן שבזמנים נסתרים אתם עשויים לומר לעצמכם שאתם בספק אם כל זה אמיתי אולם ברצונכם לדעת יותר. ואם מדובר בכם הרי שתהיו ממש כמו שותפי (לי קרול, ת.ג.) היושב כעת בכסא.

 

ברצוני לחזור בקצרה על משל שסיפרתי לכם לפני שנים רבות, מכיון שהוא רלוונטי והולם לזמנים אלה, ויש לחזור עליו.

אנחנו יושבים כאן בזמנים שהפלנטה כולה מודאגת בקשר לנגיף. הרבה מתרחש ומנסים לעצור זאת. רבים מנופפים בידיהם, תוהים מה יקרה בהמשך, והם שרויים בפחד.

המשל מדבר על אם ובנה.

דמיינו שבאלגוריה/סיפור הזה יש לאותה האם ילד קטן בן 3 או 4 שנים, סקרן, שלומד לדבר. כמו כל האמהות, האם מבלה את זמנה בהתבוננות עליו וחושבת שיש לו עוד כל כך הרבה מה ללמוד. והיא מייחלת לכך שהיתה יכולה לתת לו עצה כך שידע כבר עכשיו, היא משתוקקת לספר לו אודות כל אותם הדברים שיפגוש שעלולים להפחיד אותו אולם להרגיע אותו שהכל יהיה בסדר. היא היתה רוצה לספר לו על כל המלכודות, אודות מה לא לעשות ומה כן לעשות, לו רק היה מקשיב לה.

היא היתה רוצה שיינתן לה רגע עם נשמתו, משהו שהיא יודעת שאינו זמין מכיוון שעליו לגדול ולהגיע לגיל בו לא יקשיב [קריון מצחקק בהנאה..], ימשיך בדרכו, ויקשיב לאחר מכן, מכיוון שעליו ללמוד על הדברים בדרכיו שלו.

היא היתה רוצה להקל מעט בכך, הייתה רוצה לעזור לו.

כל אם נוהגת לעשות זאת, היא מתבוננת ברך הנולד ויודעת איזה חיים מצפים לו, איזה דברים יפהפיים הוא עתיד לגלות והיא היתה רוצה להראות לו יותר..

 

דמיינו שבמשל הזה מופיע לפתע מלאך ואומר לאם שהוא עומד לקיים ולממש את בקשתה. הוא מבקש ממנה שתתבונן בילדה רק לרגע, וכאשר היא תביט בו והוא יביט בה, תהיה לו הדעת של מבוגר רק לדקות ספורות, והוא יוכל לשאול אותה שלוש שאלות, ואותה האם תוכל לשוחח איתו מכיוון שהאינטלקט שלו יהיה כמו זה של אמו. הרי זה מה שהיא ביקשה..

אולם קיים תנאי שהיא לא תוכל לעשות דבר מלבד לענות לו. היא לא תוכל לדבר איתו על דברים אחרים, להטיף לו, לומר לו מה עליו לעשות ומה עליו שלא לעשות - יהיה עליו לשאול. שלוש שאלות.

 

האם נדהמה ואמרה שזה מה שהיא רצתה כל הזמן והנה זה עומד לקרות.

היא נכנסה לחדר, הביטה בילדה, הוא הביט בה, ברך אותה לשלום ואמר לה שהוא אוהב אותה מאוד. האינטלקט שזרם אליו לרגע היה כמו שיש לבוגר בן 30 שנים או יותר, וזה אפשר לו לומר זאת.

האם התרגשה ואמרה לו שאלה זמנים גדולים וביקשה מבנה לשאול את השאלות שלו. הילד הביט מסביב לחדר, בכל הדברים, הביט באמו ואמר שישנו משהו שתמיד רצה לדעת - מדוע השמיים כחולים?

האם, כמעט התחלחלה מן השאלה וחשבה לעצמה שלא יתכן שזה מה שהוא שואל, והיא רוצה שכבר יגיע למשהו יותר מעשי, מכיוון שלמי חשוב מדוע השמיים כחולים? היא עושה כמיטב יכולתה לענות לו, כאמו, ואז מגיעה השאלה השניה והיא אודות הגלים באוקינוס.

והיא חושבת לעצמה שצריך שיהיה לו אינטלקט, שהוא פיקח, ומדוע הוא שואל שוב מין שאלה שכזו. היא חושבת שעליו להיות כמוה ולדעת מה לשאול... והיא מספרת לו על הגאות באוקינוס ועל שאר הדברים, ואז מגיעה השאלה השלישית והיא שגרתית ו'משעממת' כמו שתי השאלות האחרות.

הילד הביט במציאותו שלו ובמה שהוא ראה במשך שלוש שנות חייו, ושאל את השאלות הטובות ביותר שהיו לו. והזמן הסתיים.

 

הסיפור הוא מטפורה אודותיכם, ועל הזמנים כרגע.

ואם היתה ניתנת לכם הבחירה לשאול שלוש שאלות את הרוח, את האל, את הבורא היוצר, כבני אדם עם האינטלקט שיש לכם כרגע - מה הייתם שואלים?

המשל מספר שהשאלות השכיחות יהיו כרגע 'מדוע זה קרה', 'כיצד אפשר לצאת מזה', ו'מה יקרה בהמשך'... ובמילים אחרות, הייתם מבזבזים את כולן מכיוון שהייתם שואלים שאלות רק מהמקום בו אתם רואים, מנקודת המבט שלכם כבני אדם... לא הייתם יודעים מה לשאול, מכיוון שאינכם יודעים את אשר אינכם יודעים...

 

המשל מסתיים כך: נאמר והיתה לכם רק שאלה אחת לשאול, מהי השאלה הטובה ביותר לשאול אותה? מהי השאלה היחידה שיש לשאול אותה? וזה מתייחס לכל הנוכחים כאן ולכל אלה שיקראו זאת מאוחר יותר, מכיוון שהתשובה תהיה ייחודית עבורכם.

והנה השאלה: "אל יקר, רוח יקרה, בורא יוצר יקר, ספרו לי מה עלי לדעת"...

זה מאוד מעמיק ומשמעותי מכיוון שאתם פותחים את הדלת לכל אותו מידע שאותה האם היתה רוצה לשמוע מילדה. לו הילד היה שואל אותה את השאלה הזו, היא היתה עדיין עונה לו עד עכשיו...

 

הדלת נפתחת עם כוונה על מנת להעניק לכם את מה שאתם זקוקים לו, אולם זה אינו אמור להיות דווקא אודות הנגיף. זה יכול להיות אודות הצעד הבא בחייכם, כיצד לדאוג ולטפל בעצמכם טוב יותר, לפגוש את האנשים הנכונים, למצוא את הדברים הנכונים. יתכן וחלק מן האנשים האלה עשויים לשבת כאן אתכם אולם טרם פגשתם אותם או דיברתם איתם.

מידע רב נישא על ידי עובדי האור בקבוצות אלו.

"רוח יקרה, ספרי לי מה עלי לדעת"...

 

אל תצפו לראות כתב יד על הקירות או לשמוע קולות מעל ומעבר. היו שקטים, המשיכו בחייכם, והסינכרוניות תתחיל לספק את התשובות בדיוק למה ששאלתם. חלק מכם יראה זאת מגיע, חלק לא יראה, אולם זוהי השאלה הבוגרת ביותר שמישהו יכול לשאול בזמנים האלה.

 

אני מספר לכם על הדברים האלה, מכיוון שתזדקקו להם כאשר תעזבו את המקום הזה.

אפשרו לזרעים שנזרעו היום לפרוח בכל אחד מכם.

עזבו שונים מכפי שהגעתם.

 

 

וכך הוא הדבר.

 

 

 

© כל הזכויות שמורות לתמר גנישר

  כל הזכויות שמורות לתמר גנישר - קשרי אור © 2007-2020