Light Connections
 
 









 

עוצמתן של הרשומות האקאשיות - מאי 2019

מפי קריון באמצעות לי קרול

 

תרגום ועריכה: תמר גנישר

 

 

 

 

 

ברכות יקרים, אני הוא קריון מהשרות המגנטי.

 

אנחנו בסמינר באיים האזוריים, ונדבר על ההיסטוריה שלהם.

 

מיהו קריון

 

לפני כן אענה על השאלה לגבי מיהו קריון...

יקרים, אתם מדברים בשפה לינארית, והשאלה הזו דומה לשאלה מיהו האל, כאילו מתוך ציפייה שאדם יחיד יופיע ויאמר שזה הוא... אין לכם כל מושג בשפתכם לגבי מיהו האל, אין לכם כל מושגים בשפתכם לגבי סיפור הבריאה, מכיוון שאתם חושבים תמיד באופן לינארי.

לו יכולתם לשבת בסירה ולדבר לאוקינוס, האם הייתם מדברים עם החלק שלפניכם שאתם יכולים לראות אותו, או לכל האוקינוס שקיים? ולו האוקינוס היה משיב לכם, הייתם תוהים מיהו המדבר מכיוון שאתם מוגבלים בטווח וההיקף, ושפתכם מעידה על כך.

כיצד הייתם מתארים אנרגיה? זה אינו 'מי' או באמת אפילו 'מה'... זה בכל מקום - השמיים, הפלנטה, ואני קריון, מייצג את כל מה שיש, כולל אתכם. קשה לתאר קדושה המגיעה מן המקור הבורא היוצר, והסיבה שזה מצלצל כה אמיתי לחלק מכם, היא מכיוון שזה קיים בתוככם...

זו אינה פגישה לינארית. האדם היושב על הכסא (לי קרול, ת.ג.) אינו מעביר לכם הרצאה. ברגע שאני מגיע, אנשים כה רבים מרגישים זאת.

ומה אתם מרגישים? אני ואתם, מכיוון שהמסר הוא אחדות, וזה 'מה' שקריון הינו, זה 'מי' שקריון הינו.

זוהי הקבוצה שמייצגת את המקור הבורא היוצר שנמצא בכל מקום, כולל בתוככם.

 

אנשים השואלים האם זה מקור מלאכי, ממשיכים שלא להבין, מכיוון שאם התשובה היא חיובית הם ימשיכו לשאול באיזו קבוצה מלאכית מדובר, ומגיעים להיררכיה שאינה קיימת בצדו השני של המעטה/צעיף. למעשה בצדו השני של המעטה/צעיף לא קיים שום דבר מכל זה.

אני מגיע אליכם נקי, עם מידע טהור.

 

הרשומות האקאשיות

 

ברצוני להתחיל ולדבר על אופן פעולתן של הרשימות האקאשיות האנושיות, שהן מערכת זכרון של יחידות חיים. בודאי שמעתם על התיעודים האקאשיים שאתם נושאים אתכם, שהם היזכרות ותעוד אזוטריים של מי שהנכם על הפלנטה, וכל ההתנסויות והחוויות שעברתם.

זה אינו משהו לינארי. הרשומות האקאשיות הן אנרגיה בצורה רב מימדית שלא ניתן להפוך אותה ללינארית. לא ניתן להפוך למבנה משהו שאינו לינארי.

האופן בו אתם מגיבים לרשומות האקאשיות שלכם היא תגובה לאנרגיה.

 

אני מספר לכם על כך מהסיבה שאין זה משנה כמה זמן עבר ממועד התרחשותו של אירוע כלשהו. אם הוא מצוי ברשומות האקאשיות שלכם הרי שהוא אינו לינארי, כך שהזמן אינו משנה ואתם עשויים להרגיש כאילו וזה התרחש אתמול, וזה כל כך שכיח בזמנים אלה של התעוררות.

רבים ישמעו או יקראו את המסרים האלה ויודו לי באמצעות שותפי (לי קרול, ת.ג.) על ההארה והדברים שמצאו בעקבות הדברים, אולם האמת היא שהרגשתם באנרגיה שעוררה את הרשומות האקאשיות שלכם, מכיוון שאמיתות הליבה שוכנות שם.

המסרים של קריון דומים בכל שנה, וממשיכים לעורר את הרשומות האקאשיות של כל אדם המבקש להתעורר...

 

היזכרות

 

קיימת תחושה של דחיפות באדמה המכונה כדור הארץ, תחושה שיש לעשות משהו, ולפעמים אתם מפרשים שלא נכון את תחושת הדחיפות הזו, אינכם מבינים אותה כראוי, ולכן מרגישים כאילו משהו רע עומד להגיע.

הדחיפות קשורה להיזכרות, יקרים.

 

הקבוצה שיושבת לפני היום עובדת על נושא ההיזכרות, ומדובר בהיזכרות של הרשומות האקאשיות ולא במשהו מרוחק שיהיה לכם קשה להיזכר בו. מדובר על יצירת קשר עם הרכות הזו שבתוככם שתגלה הכל באופן מיידי.

למעשה היזכרות אינה מילה טובה לצורך התחביר של הדיון הזה. טוב יותר לומר לגלות ולתפוש את מה שאירע לכם, שיש בו משהו ללמוד, יקרים.

מה היה לו יכולתם ליצור קשר עם עצמכם, עם הרשומות האקאשיות שלכם, והייתם מגלים שזה היה מפואר - כל המקומות שהייתם, כל מעשיכם, משך שהותכם כאן..

חלק מכם פוחדים להתבונן בכך, פוחדים להיזכר, מכיוון שההנחה שלהם היא שיצוצו רק דברים רעים...

אולם עובדי אור יקרים - לא עכשיו, לא באנרגיה החדשה הזו! מגיע גל של חמלה שתלוי מעליכם, כמעט ומוכן 'להתרסק' עם אהבה ונדיבות עבורכם, היישר אל תוך ליבכם! הוא תלוי ומושהה, מכיוון שעליכם לרצות ולבקש זאת, זוהי בחירה חופשית. שום דבר אינו נכפה עליכם באופן רוחני.

 

למוריה

 

שותפי (לי קרול, ת.ג.) סיפר פעמים רבות מה אירע כאשר למוריה התחילה לשקוע והגיע הזמן להיפרד מהיבשת הקטנה הזו שירדה מתחת לפני המים. אלה היו זמנים מתוחים מאוד.

כאשר ההר המסיבי הזה - שנקרא למוריה - התחיל לשקוע, זה קרה בעקבות בועת המגמה שהיתה מתחתיו והתחילה להשתחרר. וחלק תוהים לאן הלכה המגמה הזו שהשתחררה לאחר מכן - ובכן, מגמה הולכת על פי רצונה שלה אולם לעולם אינה שבה חזרה למקור ממנו הגיעה - היא דוחפת!

והשחרור שלה יצא בצורה של פעילות געשית.

אם כן האי החל לשקוע, לבה רבה יצאה מהר הגעש, וזה היה די מפחיד.

 

בהיסטוריה של למוריה תגלו שרבים עלו על סירות הקנו שלהם ועזבו.

גלים מהחברה באי הזה עזבו בזמנים שונים, והם ניסו למצוא מקומות רבים ככל שיכלו על מנת שיוכלו לעבור לשם.

במשך כל ימי חייהם הם הכירו רק חיים על פני אי געשי, זה כל מה שהם הכירו. ולכן באופן הגיוני, הלמוריאנים הרגישו הכי נוח לחיות באי אחר... ואכן הם מצאו איים בכל רחבי האוקינוס השקט.

כאשר הם נעו דרומה, הם גילו את איי רפה נואי (איי הפסחא, ת.ג.). האגדות וההיסטוריה של המקום הזה ברורים מאוד: הילידים מספרים על ההתישבות של האיים ומצביעים על שבעת המואי (הפסלים המפורסמים, ת.ג.) הפונים לים ואומרים שהם הגיעו מן האי ששקע..

הלמוריאנים גם פנו לניו זילנד. היו שם גלים של ילידים, ואפילו למאורים יש אבות קדמונים, וחלק מן השמאנים המאורים יטענו שהם הגיעו מן האוקינוס השקט, מהוואי.

 

יש עוד, אולם הנדידה של הלמוריאנים מצביעה על כך שהם נדדו מאי לאי, עד שבסופו של דבר הם הגיעו לכף הורן ולמקומות אחרים, והתחילו לגלות אוקינוסים נוספים.

 

הרשומות האקאשיות עובדות בדרך הזו. באופן כמעט אינסטינקטיבי אנשי איים ידונו בדבר מעבר לאיים אחרים, ואין זה משנה כמה דורות חלפו. והשבטים המעורבים יגיעו למסקנה שזה נכון.

חלק מהלמוריאנים הגיעו לאדמה של היבשות עצמן, אולם רבים מהם לא הצליחו שם, מכיוון שהם פגשו שם אנשים אחרים שלא חשבו כמוהם.

ואפילו אלפי שנים לאחר מכן, הם המשיכו לחפש אחר איים, כשהם עולים במעלה האוקינוס האטלנטי, עד שהגיעו לכאן, לאיים האזוריים....וכאשר הם הגיעו לכאן, התרחש משהו מבחינה גיאולוגית - הר געש התפרץ והמקום היה פעיל מאוד, ועד כמה שקשה להאמין - זה היה עבורם מצב די נוח. השכבות הטקטוניות דחפו בזמנו למעלה את קבוצת האיים היפהפיים האלה, האדמה היתה גבוהה הרבה יותר והיתה דומה מאוד ללמוריה. לא הייתם מסוגלים לזהות אותם!

בעת גילוי קבוצת האיים הזו בידי הלמוריאנים - ואיננו מדברים על התקופה בה הפורטוגזים גילו אותם - האקלים היה שונה, ובנוסף זו היתה ארץ געשית חדשה ולא צמחו כאן דברים רבים.

אולם הלמוריאנים רצו בה, והגיעו לכאן, ויסדו את החברה הראשונה באיים האזוריים. בעת הגעתם, איש מלבדם לא היה על האיים האלה. בימים ההם לא היה נהוג לתבוע בעלות על ארץ, ועדיין הם היחידים שהגיעו לכאן. לא הגיעו יורדי ים אחרים או ויקינגים - הם היו הראשונים! וזה חשוב!

 

הרשומות האקאשיות הלמוריאניות

 

ועתה ברצוני לשוחח באופן שונה אודות הרשומות האקאשיות הלמוריאניות שלכם.

איים געשיים פעילים הופכים לעתים קרובות למקומות שאי אפשר לחיות עליהם, מכיוון שאם הפעילות ארוכה מספיק במשך תקופה מסוימת, המקום אינו בטוח לחיות בו, ובאופן די שכיח הפעילות הזו מונעת ועצרת ממשהו אחר להתרחש, והר הגעש רועש והאדמה רועדת [ קריון מצחקק..] והאנשים עוזבים..

 

פעמים רבות קבוצת למוריאנים היתה נוחתת על אי, ונאלצת לעזוב אותו לאחר דור או שניים, ולפתע ההיזכרות האקאשית מוכפלת - למוריה שקעה, מספר דורות לאחר מכן אי נוסף שקע או הפך להיות בלתי ראוי לחיים עליו, והאנשים שמו את פניכם לעבר אי אחר, שלפעמים גם הוא שקע...

 

וקיימים מאפיינים ותכונות של הרשומות האקאשיות:

לרשומות האקאשיות שלכם אין מבנה כימי, אלא הן בעלות מבנה אזוטרי, ואין להן שום קשר למורשת הכימית שלכם. יחידות החיים הקודמות שלכם הן שושלת אזוטרית, לא כימית!

ולכן כאשר אתם תזכרו את יחידות החיים הקודמות שלכם, עליכם לדעת שלעיתים קרובות אנרגיות דומות יוצרות באופן אנרגטי קבוצת זכרון אחד.

למשל, נניח ואתם פוחדים להיכנס למים. אדם שהיה קורא ביחידות החיים הקודמות שלכם היה מספר לכם שחוויתם מוות בטביעה וזה משפיע עליכם כיום. זהו למעשה רעיון לינארי, מכיוון שאם אתם 'טיפוס של אנשי אי' או 'טיפוס של דייגים', וטבעתם מספר פעמים, הרי שהרשומות האקאשיות שלכם יראו זאת כאירוע אחד, מכיוון שהן אינן לינאריות. המשמעות היא שטבעתם ולכן אתם פוחדים ממים, ואין לכם מושג כמה פעמים טבעתם. זוהי חוויה מצטברת שמרכיבה את עצמה כאירוע אחד בהיזכרות שלכם.

 

הלמוריאנים נעו ממקום למקום עד שהגיעו לאוקינוס האטלנטי, וכאן התחילו האגדות על יבשת אטלנטיס האבודה...

בכל מהלך ההיסטוריה, פילוסופים ואנשים בעלי מחשבה אזוטרית ניסו לפענח היכן היתה אותה יבשת אטלנטיס, מבלי להבין שהיו 'הרבה אטלנטיס'.. וזוהי בעצם 'תסמונת האי השוקע' שחוזרת בכל יחידת חיים ומראה עצמה בזכרון שלכם כאילו הייתם באי אחד ששמו אטלנטיס...

אם יש לכם את הרשומות האקאשיות האלו, ואם יש לכם זכרון כלשהו מיבשת ושמה אטלנטיס, יקרים - בין אם אתם נוכחים בחדר הזה עכשיו או קוראים זאת מאוחר יותר - אני מבטיח לכם שאתם מהשושלת הלמוריאנית..מכיוון שאלה הם האנשים שיש להם את 'תסמונת האי השוקע'.

ואם כך, האטלנטים הם בעצם למוריאנים...

 

הבה נמשיך..

כאשר הלמוריאנים הגיעו לכאן, הם הרגישו את הטוהר שהיה להם רק בלמוריה. האדמה היתה רעננה, איש לא היה שם לפניהם, וזה הפך למשהו שונה משאר האיים, והם נשארו כאן ככל שיכלו להישאר.

וכאשר הגיעו לכאן הפורטוגזים, לא היה כאן איש, אם כי היו עדויות של קדמונים, ואתם תגלו יותר ויותר עדויות של אלה שהיו כאן לפניכם, שעזבו מכיוון שהמקום הפך להיות קצת יותר מדי פעיל עבורם [ קריון מצחקק בהנאה..].

היו זמנים בהם המקום הזה היה הרבה יותר גדול, והלוחות הטקטוניים פעלו שוב, משכו ודחפו את טווח המתחם של הארכיפלג. ויצרו את כל תשעת האיים שאתם רואים כיום. זה היה מפחיד, והם עזבו.

 

הוואי

 

על מנת לדבר על מה שקיים כאן, אשוחח אתכם תחילה על ההיסטוריה של הוואי, מכיוון שאני עומד ליישם זאת לאיים האזוריים..

הלמוריאנים עזבו את הוואי מכיוון שהם חשבו שהיא תשקע אל מתחת למים. מעטים מאוד נשארו על ראש הר באי קוואי בהוואי, וניתן למצוא עדויות אזוטריות לכך גם כיום. ישנם מנהונים (יצורים מיתולוגיים, ת.ג.) בחלק מן העמקים בקוואי, השושלת האזוטרית של הלמוריאנים.

 

וברצוני לשוחח אתכם על המלך קמהאמהה של האי הגדול בהוואי, היכן שמצוי הר הגעש. זהו האי המלכותי, ולפני שהוא שקע הוא זכה אפילו לכינוי של ראש ההר המלכותי, והיה הגבוה ביותר. המלך שאף שכל איי הוואי יהיו תחת שליטתו ומלכותו, וכבש לאט את שאר פסגות ההרים באיים האחרים, חוץ מאת קוואי שהיה אחד האיים הקטנים ביותר. זה היה מאוד מתסכל עבורו, והוא שלח את הפמליה שלו לשוחח עם מלך קוואי, שדחה אותה והשיב שאינו מעוניין להשתחוות למלך קמהאמהה ולהצטרף לשאר האיים, מכיוון שבקוואי יש משהו יפהפה.

המלך לא ויתר, הוא רצה גם באי קוואי, אסף את לוחמיו ויצא לים עם סירות קנו רבות על מנת לפלוש לקוואי, והיה בטוח בנצחונו. אולם הוא לא שיער שגאיה תתערב [ קריון מצחקק בהנאה..] ולפתע הופיעה סערה עצומה שהטביעה את כל לוחמיו.

יועציו הזהירו אותו מלפלוש לקוואי, ואמרו לו שזהו סוג של סימן, מכיוון שלפני כן לא היתה תחזית לשום סערה, אולם המלך לא הקשיב, אימן לוחמים נוספים במשך זמן מה עד שהיה מוכן לצאת שוב לעבר קוואי. הוא ביקש מיועציו שיבדקו עבורו את תחזית מזג האויר, והם בחרו בתקופה אחרת בשנה שהיתה מאוד רגועה ושקטה, ותכננו לפלוש בלילה ובכך להפתיע את הכוחות שהיו בקוואי. הם כמעט הצליחו להגיע לאי, עד שהתרחש משהו מוזר [קריון מצחקק בנאה..] וכל הלוחמים חלו במין מחלה, מעין מגפה, ומתו בעודם במים. ושוב היועצים אמרו למלך שמוטב שלא יפלוש לקוואי.

ברוב יאושו, המלך קמהאמהה נפגש עם המלך של קוואי והבטיח לו שלא ישלח שוב כוח על מנת לפלוש לאי הזה, והציע לו לעשות משהו אחר ולשלוט יחד על האיים. הוא הסכים והם איחדו את כוחותיהם.

 

היו מלחמות בהוואי, על מנת שהמלך קמהאמהה יכבוש את כל האיים. היו זוועות ומוות בלתי הולם, חוץ ממקום אחד - קוואי. לא קרה שם שום דבר שהיה שלילי.

כיום קוואי מכונה 'אי הגנים', והמקומיים מכנים אותו 'האי המתוק'. אם אתם רגישים ותגיעו לשם, תרגישו משהו, תרגישו שהמקום כה מלא חמלה, מלא שלווה. האי הזה היה מוגן, יקרים.

 

האיים האזוריים

 

כאשר הקרובים הקדמונים של הלמוריאנים הגיעו לאיים האזוריים ונחתו כאן, הם הרגישו דבר דומה. שום דבר לא אירע כאן, והם הדהדו לכך. קיימת כאן מתיקות, יופי, מעולם לא היתה כאן מלחמה. לא היה תסכול שבין אדם לאדם, בעוד שעל היבשת עצמה היתה רק מלחמה.

 

וכאשר אתם, כתושבי היבשת, מגיעים לכאן, אתם מרגישים אותה הרגשה שהרגישו הראשונים שהגיעו לכאן. ישנה כאן מתיקות עמוקה ומשמעותית.

כל מקומי כאן יספר לכם שהוא מתגורר בקלדרה (מכתש עצום של הר געש באי פאיאל, ת.ג.) ואינו מעוניין אפילו לצאת לעיר - הוא שולח אנשים אחרים שיביאו עבורו ציוד ואספקה, מכיוון שזהו המקום הנקי ביותר והמתוק ביותר! הוא הקרוב ביותר לבית מלא החמלה של הלב,

לאיים האזוריים יש פיסה של למוריה והמקומיים יודעים זאת. ואלה המגיעים לביקור מרגישים זאת.

 

רבים בעתיד ירצו למצוא כאן את 'הבית', ברגע שעזבו את היבשת המלאה 'ברשת הקריסטלית' ובהיזכרות של מלחמה וקרבות, וזה אפילו קיים בימים מסביבה, הם יגיעו למקום בו כל זה אינו קיים.

 

זוהי מטפורה לחיפוש אחר האי המתוק בתוך כל אחד מכם.

לשם כך אינכם חייבים להגיע לכאן באופן פיסי. הדבר הזה, הנקודה המתוקה' הזו ממש קיימת בתוך כל אדם ואדם.

הלמוריאנים הגיבו למקום השלו כל כך הזה שהם מצאו, מכיוון ששם מתרוממת ועולה החמלה של 'המקור' אל תוך לבכם.

חלק מרגישים שזה הטבע ורוצים להגיע מכיוון שהטבע כאן טהור, זוהי 'הרשת הקריסטלית' המשקפת לכם את האל, זאת גאיה המספרת ששום דבר לא אירע כאן והמקום מושלם. ולכן אתם מגיעים...

 

אני מזמין את כל מי ששומע זאת כעת או שקורא זאת מאוחר יותר, להבין שכל מה שסיפרתי אודות המסע של הלמוריאנים, מתחיל להשתנות כעת, מאז שנת 2012.

זהו זמן למסע הזה, למוריאנים, להיכנס פנימה, לא החוצה.

כל מה שסיפרתי לכם, כולל הרשומות האקאשיות הזוכרות את הטוהר שלמדתם, נשאר בתוככם.

האם תוכלו לקלף את שכבות ההטיה הקשות בדרככם, של הדברים השליליים שאנשים סיפרו לכם? האם תוכלו לקלף את הרעיון שנולדתם טמאים?

ואם תוכלו לקלף זאת, תראו משהו שלא ציפיתם לו - את נשמתכם המפוארת שנולדה על הפלנטה הזו, עם הזכרות אקאשית של יופי וחמלה.

כאשר תגלו כאן את הסמלים הציוריים של אלה שהיו כאן לפניכם, ותלמדו אותם, תבינו שהם חגגו את החמלה! והאי הזה חוגג את החמלה באופן כללי וסדיר...

זו אינה רק סינכרוניות.

מה דעתכם להתחיל ולחגוג את החמלה בתוככם? מה אם אתם שונים לגמרי מכל מה שמישהו סיפר לכם אודותיכם? מה אם יש לכם כל כך הרבה אהבה להעניק - הרבה יותר ממה שחשבתם?

אינכם קורבן על הפלנטה הזו - אתם האור על הפלנטה הזו! יש כאן גילויים כה רבים.

 

הגיע הזמן לעזוב.

קחו לעצמכם רגע על מנת לחגוג את המקום שאתם נמצאים בו, את ההיסטוריה שאינכם מכירים או יודעים אודותיה אולם שביכולתכם לחוש אותה באופן אינטואיטיבי.

שאלו את אלה המתגוררים כאן מדוע הם נשארים, והם פשוט יחייכו... [ קריון מצחקק בהנאה..] ויאמרו לכם שלא תוכלו להבין זאת, אלא אם כן תשהו כאן למשך זמן מה... והם יהיו צודקים...

 

 

וכך הוא הדבר.

 

 

 

© כל הזכויות שמורות לתמר גנישר
  כל הזכויות שמורות לתמר גנישר - קשרי אור © 2007-2019