Light Connections
 
 









 

משל החצר האחורית - ינואר 2019

מפי קריון באמצעות לי קרול

 

תרגום ועריכה: תמר גנישר

 

 

 

 

 

ברכות יקרים, אני הוא קריון מהשרות המגנטי.

 

במשל הבא תפגשו שוב את דמותו של 'שה', שמייצגת כל אדם. 'שה' אינו ממגדר אחד, אלא הוא איש/אשה, הוא שני המגדרים. עם זאת, במשל זה נכנה אותו 'הוא' מכיוון שזה יניח את דעתכם ויהיה יותר הגיוני עבורכם.

 

במובנים מסוימים, זהו סיפור שחלקכם יזהו אותו, אולם במובנים מסוימים הוא גם מטאפורי לחלוטין.

יקרים, למשלים תמיד יש מסר. המשלים יהיו תמיד מטאפורות שנועדו לייצג דברים אחרים. לפעמים נסביר את משמעותן של המטאפורות האלו ולפעמים לא נסביר אותן. עם זאת, נסביר כמה משמעויות עם ההתקדמות במסע המסוים הזה.

 

אכנה את המשל הזה בשם: 'שה' והחצר האחורית שלו.

 

מיד אתם יכולים להרגיש ש'החצר האחורית' הזו אינה באמת החצר האחורית הפיסית, ואתם צודקים באופן חלקי... בעוד רגע, נספר לכם יותר על המשמעויות.

עם זאת, בתרבותו של שותפי (לי קרול, והכוונה לתרבות האמריקאית, ת.ג.) המונח 'חצר אחורית' מתכוון לאותו שטח שנמצא שמאחורי כל בית אמריקני טיפוסי, ולרבים מהקוראים את המסר הזה יש חצר כזו, וחלקם עדיין מתגוררים באותו בית בו גדלו, כך שהחצר הזו היא עדיין אותה החצר של ילדותם...

 

הבה נתחיל בסיפור:

ל'שה' היתה חצר אחורית שהיתה באמת חשובה לו במשך כל חייו. כמו לרבים מכם, שהיתה גם לכם חצר אחורית, אולי אתם זוכרים את זה בבירור מילדותכם, אם התגוררתם במקום אחד מספיק זמן... רבים מן הדברים שהתרחשו בחצר הזו הם חשובים מאוד בתוך הזיכרון של ימי הנעורים שלכם.

 

אולי אתם זוכרים את החצר האחורית שלכם עצמכם, מכיוון שכאשר הייתם קטנים, זה היה המקום שבו שיחקתם. אתם יכולים לזכור את הדברים שנוספו אליה לאורך השנים, ואת הדברים שנשארו אותו דבר.

כמה מהדברים האלה היו היציבות שלכם, ואולי סמכתם עליהם שישארו אותו דבר.

החצר האחורית במשל המסוים הזה מייצגת את המציאות של 'שה'.עבורכם, החצר האחורית הזאת מייצגת גם את המציאות שלכם, האופן בו אתם חושבים, וכיצד אתם מטפלים בדברים בחייכם.

 

המציאות שלכם מעוצבת בשלב מוקדם כאשר אתם צעירים מאוד, ובמקרה של 'שה' הוא זוכר זאת בבירור.

הוא זוכר את היום שבו הביא אביו את העץ. העץ כבר היה גדול בעיניו של 'שה', ואבא הביא ציוד שכיום 'שה' יודע שזה היה מחפרון. אביו חפר בור בעזרת המכונה הזאת והניח פנימה את העץ. 'שה' זוכר שהעץ הזה הובא רק למענו! והוא אהב זאת! וכאשר 'שה' היה כמעט בן חמש, הוא זוכר את אביו שאמר לו שהעץ הזה יהיה 'בית העץ' האישי שלו, וכאשר הוא יהיה קצת יותר מבוגר, הוא ואביו יבנו את הבית הזה ביחד... ואכן, זה מה שקרה.

 

חלפו כמה שנים, 'שה' ראה את העץ הזה צומח. הענפים הפכו גדולים יותר וניתן היה בסופו של דבר לטפס עליהם. ועם הזמן אביו ו'שה' התחילו לאט לבנות את 'בית העץ'. כאשר הם סיימו, זה היה 'בית עץ' חזק ומפואר!

 

במשל הזה יקרים, 'בית העץ' מייצג את הילדות. במקרה של 'שה', היתה זו ילדות טובה מלאה זיכרונות טובים והוא זכר אותה היטב, מלאת חיים. הוא זכר פרטים, כמו שגם רבים מכם זוכרים... הוא נזכר במשהו שהוא צוחק עליו עד עצם היום הזה - כשאביו בנה את 'בית העץ', לאט מאוד ובטקסיות, הוא מצא שתי חביות נפט - שנראו למעשה יותר כמו פחי אשפה - שהיו פתוחות בחלקן העליון. אביו הפך אותן והניח אותן ליד העץ עם החלק הפתוח כלפי מטה, בעפר, על מנת לתמוך בחלק כלשהו של 'בית העץ' - בכניסה.

 

מה שחשוב בזה הוא, שבשנים שלאחר מכן החביות נשארו. הן היו נוחות ונשארו שם גם לאחר ש'בית העץ' נעלם. אפילו בבגרותו של 'שה', החביות נשארו באותו המקום.

זה היה מכיוון שבסופו של דבר הן היו משהו די שימושי. הן הפכו לשולחן פיקניק, שולחן מזדמן, וכאשר קורת עץ היתה מונחת עליהן, הן החזיקו את האוכל למסיבותיו שערך ליד העץ, שם אנשים רצו לשבת בצל.

אם ל'שה' היה פרויקט גדול בחצר האחורית, או שהוא רצה לבנות משהו, החביות תמכו בפרויקט כולו. החביות מעולם לא זזו.

 

כמה שכנים הבחינו בזה, התבדחו על כך ושאלו את עצמם האם אי פעם 'שה' עתיד להזיז את החביות האלו ממקומן.. 'שה' היה עונה להם שהוא אינו מתכוון להזיז אותן. עד שבסופו של דבר, הבדיחה של השכונה היתה שבעתיד יקרה אחד משני הדברים - יגיע האיחוד המיסטי עם האל (על פי אמונתם של חלק מהנוצרים, ת.ג.) או ש'שה' יזיז את החביות... ובכן, החביות לא זזו.

 

יקרים, במשל הזה ישנן חביות גם בחצר האחורית שלכם שלעולם אינכם מזיזים אותן. אינכם יכולים בקלות להזיז אותן, ולעולם לא עולה על דעתכם באמת להזיז אותן, מכיוון שהן מייצגות את אמיתות הליבה של מציאותכם.

 

שאלה:

האם בסיפור הזה, 'שה' הניח את החביות או שאביו הניח אותן? זוהי מטאפורה עבור 'שה'. אביו מייצג בחייו אדם משמעותי וחשוב.

גם לכם יש אותו דבר בחייכם. היה מישהו שלימד אתכם דברים שהפכו בסופו של דבר לאמת שלכם, למציאות הנייחת שלכם, ולאמונה שאינכם זזים ממנה אף פעם.

והסיבה לכך היא שאתם משתמשים כל הזמן בחביות הנייחות האלו, באמת הזאת, מכיוון שזה עובד עבורכם, ותמיד עבד עבורכם.

העץ, כמובן, הוא היציבות המתמדת שלכם, והחביות - אמיתות - אינן אף פעם רחוקות מזה. וזה יישאר אותו הדבר כל חייכם וזו האבטחה של הליבה שלכם.

 

עכשיו, הרשו לי לשנות מעט את הסיפור ולספר לכם אודות 'בית משחקים'.

כאן המקום שבו אנחנו מתייחסים יותר למגדר מסוים ויותר מציאותי עבור הנשים הקוראות את הסיפור הזה.

'שה' קיבל את 'בית העץ', מכיוון שזה מה שבנים רוצים, אולם 'שה' קיבל גם 'בית משחקים' שהיה בפני עצמו, מכיוון שזה מה שבנות רוצות.

אביו וחבריו בנו לו/לה 'בית משחקים'. זכרו - 'שה' הוא איש/אשה, במשל הזה הוא שני המגדרים. ולכן, עלינו לחשוב שהוא/היא גם ילדה קטנה... 'שה' גם רצה 'בית משחקים'...

אנחנו מכבדים בסיפור הזה גם את הרעיון של פרטים מגדריים, ומה שרוצים לעתים קרובות ילדים ממגדרים שונים. החצר האחורית שלמה, גם עם 'בית עץ' וגם עם 'בית משחקים'.

 

החצר האחורית מייצגת גם את הילד הפנימי של 'שה', ושל כולכם. זה המקום שבו נערכו מסיבות ימי ההולדת כשגדלתם, שסימנו את התקדמותם של חייכם. 'בית העץ' ו'בית המשחקים' היו המקום שבו שיחקתם 'בית' או היכן שהעמדתם פנים שאתם מכינים ארוחות.

זה היה מבצר, בית, מקום עבודה. זה היה הרבה דברים. החצר האחורית הפכה לילדותכם, לחייכם, ולמערכת האמונה שלכם.

 

העץ? הוא המשיך לגדול והיה יכול לתמוך בכל דבר. זהו הדבר שאתם נתלים בו, מכיוון שישנם דברים מסוימים בחיים שעליכם לדעת שהם מוצקים ובלתי משתנים..

העץ של 'שה' היה קיים שם זמן רב לאחר ש'בית העץ' נעלם. הוא היה תלוי על העץ הזה בחייו, והוא גדל והלך, ועד מהרה העץ הזה היה עצום. למעשה, הוא היה גדול כמעט כמו כל החצר האחורית עצמה! זה הפך למעין חופה כמו ביער, וגרם להצללה על פני כל החצר האחורית.

 

'שה' היה נכנס לחצר האחורית כבוגר, והיה תופס את המשקה שלו עם הקש, והיה יושב שם בכיסאו ונאנח, "אלה החיים".

דעתו היתה שלוה, הוא היה חושב שזה טוב, ושהכל מסביבו טוב... הוא היה יושב ומעלה זכרונות במוחו, הוא אהב את העץ הזה, ואת החביות, הוא הודה לזיכרונות על שהיה שם, 'בית העץ' אמנם נעלם, אולם 'בית המשחקים' עדיין היה שם, והוא הודה גם על זה, מכיוון שגם הוא השתתף בכל זה, ואלה היו חייו.

 

'שה' היה מציאותי, וגם היו לו דברים שליליים שקרו בחצר האחורית שלו, אולם הוא היה אדם טוב ומאוזן ולא חשב הרבה על הדברים האלה.

הוא זכר את החולדות. הוא אינו אוהב לחשוב על העובדה שהיו להם עכברושים, וכמובן, הוא ידע שהם לא הגיעו מהחצר שלו. הם הגיעו מעל או מתחת לגדר של חצרו של השכן. 'שה' לא סיפר זאת לשכן מכיוון שהוא אהב והעריך את שכנו.

'שה' חשב שישנם דברים מסוימים שאין אומרים לשכן ולחברים. אין מספרים להם אודות החולדות שלהם, אין אומרים להם כיצד לגדל את ילדיהם, או שהם לובשים בגדים שאינם מתאימים בצבעיהם, או שאין להם טעם - פשוט אוהבים אותם.

אז 'שה' תמיד הרגיש שהוא יכול להתמודד עם החולדות בדרכו שלו. הן היו באות והולכות, ואף על פי שלא ידע כיצד הן נכנסו מתחת או מעל לגדר, הוא תמיד פשוט התמודד איתן.

 

החולדות, כמובן, מייצגות את האתגרים המכוערים בחיים. הם הדברים שאתם מביטים בהם ואינכם רוצים להתמודד איתם, אולם אתם עושים זאת בכל מקרה.

לפעמים יש חולדות רבות מדי בכמה חצרות אחוריות. ואז האדם יכול להיכנס למצב של תפקוד לקוי, ומתח. בני האדם נכנסים לבריאות לקויה.

עם זאת, ל'שה' היה מושג טוב ומאוזן לגבי החיים. הוא היה איש/אשה טוב והתמודד עם החולדות בצורה הטובה ביותר האפשרית - בעיקר מפני שלא חשב עליהן.

 

והיו הנחשים. ל'שה' לא היה מושג כיצד הנחשים נכנסו לחצר שלו, אבל הוא הבין שנחשים זוחלים מתחת לגדרות - נחשים חכמים. למרבה המזל, לא היו רבים, אולם הוא פחד כאשר היו נחשים. הוא שנא נחשים ולא רצה להתעסק איתם. הוא היה נכנס לבית, מתחבא וקורא למישהו אחר שילכוד את הנחשים. והיה יוצא כשזה היה מסתיים.

 

בסיפור זה, נחש מייצג את הפחד ממשהו שאינכם יכולים לתקן. פחד ממוות, מחלה חשוכת מרפא, או הפחד מכל מה שמעבר לחולדות.

'שה' ידע כיצד להתמודד עם הדברים האלה, הוא פשוט היה נפטר מהם, לא חשב עליהם, ובסופו של דבר חזר למקום שבו היה יכול לשבת על הכיסא עם המשקה שלו, וללגום אותו באמצעות הקש שלו, ולומר לעצמו שהוא בסדר...

 

השינוי הגדול

 

הכל היה טוב ויציב עד לתאריך מסוים, בו התחילה רעידת האדמה. 'שה' זוכר שהוא ישב שם ולגם את המשקה שלו בידיעה שהכל בסדר, כשרעידת האדמה התרחשה. הכל רעש ורעד מסביב, והוא הרגיש את העץ הגדול לידו נסדק ונשבר. ענף או שניים נחתו על 'בית המשחקים' וגרמו לו להישען קלות בזוית מסוימת.

הכול השתבש מסביבו, וזה היה מפחיד לרגע. 'שה' היה מרוצה שהוא לא נפגע, וגילה שגם שכניו לא נפגעו. הוא הביט סביבו, ולמרות שכולם נראו בטוחים, היו בכל זאת כמה שינויים גדולים ונזק ניכר.

 

'שה' הביט סביבו על מנת להעריך ולאמוד את המצב של הכל. העץ נראה מעט שונה. 'בית המשחקים' נטה בזווית שונה במקצת, אם כי נראה שהוא בסדר. אולם 'שה' היה זקוק לעזרה כדי לדעת זאת בוודאות.

 

עד מהרה הגיעו הפקחים, הם האחראים על הבטיחות עבור החצרות האחוריות. הם קובעים את הכללים.

בסיפור הזה הפקחים מייצגים סמכות. אולם זהו משל, ולכן כל דבר אפשרי. לפעמים סמכות דוחפת אתכם לעשות דברים ולאחר להפוך ולהיות ערים. ולפעמים הסמכות אינה ממש כפי שהיא נראית. זו היתה סוג של סמכות שיכולה לגרום לשינוי.

 

עכשיו, התכוננו לכך:

כמה מהשכנים של 'שה' לא חוו כלל את רעידת האדמה! אין זה פלא שהם היו בסדר. אלה הם קצת מן הדברים שאינם מסופרים במשל באופן גלוי..

כמו רבים מן הקוראים דברים אלה, גם 'שה' היה נשמה עתיקה. הוא היה איש/אשה טוב. היתה לו תודעה שהיתה מוכנה להתפתח, והוא היה איש/אשה רוחני, רך ועדין.

רעידת האדמה הזאת טלטלה את החצר האחורית שלו, אולם היא לא הורגשה אפילו בקרב כמה משכניו.

אולי כמה מכם מבינים זאת.. [ קריון צוחק..]

 

הפקחים שהגיעו רצו לדבר על העץ. 'שה' הגיב מיד ואמר שאם הם יאמרו לו שצריך לקחת משם את העץ, הרי שהם יצטרכו לעזוב בעצמם! מכיוון שעל העץ להישאר, ויהי מה!

הפקחים היו אדיבים, ניסו להרגיע את 'שה' ואמרו שהעץ יכול להישאר, שזה עץ טוב, אולם שהוא כבד מכדי להיות בטוח.

ולאחר הם לימדו את 'שה' כיצד גאיה מטפלת בעצים שלה. הם הזכירו לו שביערות של גאיה, העצים גזומים באופן טבעי באמצעות אש, חרקים ודברים טבעיים אחרים על מנת לאפשר לעצים לשרוד.

עם זאת, אם אדם שותל עץ מחוץ לסביבת היער, הרי שאותו אדם אחראי למה שגאיה היתה עושה בדרך כלל. עליו לגזום את העץ באופן קבוע על מנת לשמור על בריאותו ואריכות ימיו - משהו ש'שה' כלל לא עשה. הוא לא גזם אותו ולכן העץ לא היה יציב והיה צריך לעבוד עליו.

 

יקרים, אם אתם מבינים את המשל עד כה, אתם רואים ש'שה' עבר שינוי, וש'גיזום' העץ פירושו שיש להתאים את מציאותו לאנרגיה שבה הוא חי, ולא לאנרגיה מעברו.

בהתאם למי שנוכח כאן או קורא את הדברים האלה, גיזום העץ אומר שייתכן ויהיה עליכם להעריך מחדש את מציאותכם על בסיס קבוע. 'שה' לא עשה זאת ורוב בני האדם לעולם אינם עושים זאת.

'העץ' תמיד היה פשוט 'העץ'; ועם זאת, לפתע הוא הפך למשהו שיש לטפל בו.

 

'שה' אמר לפקחים שהוא מבין את דבריהם, אלא שאינו רוצה להביט בפעולותיהם, ורק ביקש שיבטיחו לו שהעץ עדיין יישאר בחיים לאחר שיסיימו.. הפקחים השיבו בחיוב, והבטיחו לו שלא רק שהעץ ישאר בחיים: אלא שהוא יהיה במצב חדש שבו הוא עתיד לחיות עוד עשרות שנים, אפילו מעבר לתקופת חייו של 'שה'.. העץ הוא עץ, עץ יפה, ולכן הבטיחו לו שלעולם לא יפגעו בו אלא רק יגזמו אותו על מנת שהוא יצמח טוב יותר.

 

כאשר הגיזום הסתיים, 'שה' חזר. הוא לא ידע מה הוא עומד לראות כאשר הוא נכנס לחצר האחורית. הוא פתח את הדלת האחורית ונפל על ברכיו, בבכי - בעיניו, הפקחים לא גזמו את העץ, הם הרגו אותו!

כמובן שזה לא היה המקרה, אלא ש'שה' לא ראה יותר את העץ הגדול לאחר שהוא נגזם, ולכן הוא לא היה מודע למה לצפות. לא היתה עוד חופה, וכנראה לא היו עוד ענפים. הכול נראה כאילו נעלם.

 

כמובן, עם הזמן העץ המשיך לגדול וצמיחה חדשה החליפה את המראה המצחיק של העץ הגזום. כמו כן, 'שה' הבחין מאוחר יותר שמזיקים כבר לא נפלו לתוך המשקה שלו - משהו שקרה תמיד באשר חופת העץ היתה שם - גם לא היו יותר חרקים עוקצניים - שגם הם חיו בחופה.

'שה' הבחין גם במשהו אחר: צל החופה היפה נעלם, ועכשיו הוא היה עליו להרכיב משקפי שמש - היה יותר מדי אור!

אפשרו לעצמכם לא לאבד את המטאפורה הזו: כאשר אתם גוזמים את המציאות מהדברים מן העבר שדבקתם בהם, יהיה יותר אור בחייכם, והרבה פחות גירוי ומתח מחופה ישנה של ענפים שלכאורה מגנים עליכם.

החופה לא מעניקה לכם צל. זה קן לגישה בלתי משתנה, שטיפחה את צמיחתה השלילית                 העצמית. היא 'מגנה' עליכם מפני אור ואמת חדשה ומופלאה. זה היה עץ לא גזום.

 

הפקחים, שנראו יותר ויותר חכמים מאשר סמכותיים, אמרו ל'שה' שהם מקווים שלא יהיה לו אכפת, מכיוון שבתהליך גיזום העץ היה עליהם להזיז את החביות...

'שה' החוויר, ובכה למשמע הדברים - הם הזיזו את החביות!..הוא נזכר בבדיחה של השכנים אודות החביות, הביט מסביבו ותהה אם כבר הגיע האיחוד המיסטי עם האל והוא פשוט לא הבחין ושם לב [ קריון צוחק..]

 

הפקחים המשיכו לספר לו שכאשר הזיזו את החביות, הם שמו לב שמתחתן היו נחשים.,

'שה' לא האמין שהנחשים היו מתחת לחביות. הוא מעולם לא הביט מתחתן במשך כל אותם שנים, הן עמדו שם במשך עשרות בשנים, והיו שם הרבה דברים שחיים רק בחשכה, והיה על הפקחים לנקות אותם.

'שה' הבין שבמשך כל חייו הוא מעולם לא הביט מתחת לחביות, ומשם למעשה הגיעו הנחשים כל אותו הזמן הזה.

 

הביטו במטאפורה, יקרים. האמיתות והרעיונות שלעולם לא הייתם נוגעים בהם - כל אותם דברים מוחלטים בחייכם - הם הדברים ש'אביכם' שם אותם עבורכם.

אם הייתם מזיזים אותם, זה היה נחשב כמעט ללעג לזכרו. אתם פשוט אינכם מזיזים את הדברים האלה שכל כך חשובים לכם. יתכן וזה אינו אביכם, אלא זה הכומר שלכם או המורה והפרופסור שאתם מכבדים כל כך?

אתם מבינים? החביות האלו אינן זזות מכיוון שזו מחווה לזכרם של כל אלה. כן, הנחשים היו מתחת לחביות מכיוון שהחביות לא הוזזו.

 

דברים באנרגיה ישנה יותר יכולים להפוך לרקובים, מעופשים, ואפילו להיות לא נכונים עוד עם הגילוי החדש והמחשבה החדשה.

אם אתם נאחזים בעבר, גם אם הרעיונות נובעים מאותם אלה שאתם אוהבים ומכבדים, הרי שאתם סוגרים את עצמכם בארון של חשיבה ישנה. ככל שאינכם מזיזים לעולם את החביות, כך קל יותר להמשיך בתפישה הישנה של חשיבה.

הנה האמת:

האל הוא אותו האל היום, מחר ולתמיד! אולם הגילוי של מערכת היחסים שלכם עם האל משתנה, ככל שהאור הופך ונעשה בהיר יותר.

 

הפקחים המשיכו ואמרו ל'שה' שהם מצטערים, אולם יש להיפטר גם מ'בית המשחקים', אמנם ניתן לתקן אותו אולם יהיה צורך לבנות אותו מחדש וזה יעלה יותר מדי, אין לו באמת בסיס, מכיוון שהוא נבנה עבורו בתור צעצוע של ילד, וזה עתיד ליפול על 'שה... .

'שה' היה אדיש לגבי הרעיון הזה. עם זאת, הוא הבין אותו באופן הגיוני, הוא הבין והורה להם להמשיך. כך שהם לקחו את 'בית המשחקים' השבור וניקו את החצר אחריהם.

 

כאשר 'שה' חזר למחרת, 'בית המשחקים' נעלם. הוא פגש את הפקחים, שאותם הוא חיבב יותר ויותר, והם דנו באופן בו התנהלה העבודה.

הם אמרו ל'שה' שהזזת 'בית המשחקים' היתה הרבה יותר קשה ממה שהם שיערו לעצמם, מכיוון שהיה שם קן עכברושים.. הם תהו כמה זמן עבר מאז ש'שה' נכנס ל'בית המשחקים' באמת, ומדוע הוא שמר אותו כל אותם שנים אם הוא לא השתמש בו?

'שה' השתתק. והבין שהחולדות לא הגיעו כלל מחצר השכן. הם באו מ'בית המשחקים' של ילדותו.

 

ברצוני שתתבוננו על המטאפורה הזאת, יקרים, מכיוון שישנם כאלה מכם שעדיין יש להם זיכרון של 'בית המשחקים' אולם אינכם מבקרים בו...

בזמן כלשהו מישהו אמר לכם שאם אתם עומדים להיות מבוגרים, הרי שעליכם להתנהג כמבוגרים, להתרחק מהדברים הילדותיים, להפסיק לצחוק כמו ילד או להתרגש כמו ילד, ולא להניח את כפות הידיים על הברכיים כמו ילד [ קריון צוחק..] מהרגע שאתם מבוגרים אחראים עליכם להרחיק את הדברים של ילדותכם ולא לבקר אותם מחדש...

 

יקרים, הקשיבו!

אם אתם מבקרים את 'הילד הפנימי' שלכם על בסיס קבוע, והופכים אותו לחלק מהתפישה הבוגרת שלכם, זה יציל את חייכם!

'הילד הפנימי' שלכם הוא מי שהנכם. זה היופי בלהיות ילד. תמימותו של ילד היא יקרה וטהורה. הליכה למקום הזה של 'הילד הפנימי' ולשחק על בסיס קבוע, גורמת לכם להיות צעירים יותר, ומבריחה משם את החולדות של דיכאון וחרדה. זהו הדבר המאוזן ביותר שבני אדם יכולים לעשות - לצחוק וליהנות, כאילו הייתם שוב ילדים...

 

'שה' הבין שכאדם בוגר הוא מעולם לא חזר לבקר ב'בית המשחקים' ההוא. 'שה' היה נשמה עתיקה והוא היה מאוזן, אולם הוא התעלם מהדברים האלה ופשוט הניח להם להפוך ולהיות מעופשים, וחשב שהם ילדותיים מדי.

הוא נאחז בזיכרון, אך מעולם לא חזר לבקר אותו במציאות שלו. הוא גם הבין שהוא לא צחק הרבה.

המטאפורה של העכברושים והנחשים ברורה, שכן ללא כל טיפול בדברים האלה, 'שה' אפשר להם להישאר בחשכה והניח לבערות - שזקוקה לחשכה על מנת להתקיים - לצמוח ולגדול שם.

 

הפקחים עזבו, ולמעשה 'שה' החמיץ אותם. זה היה כאילו הם היו מדריכים ולא פקחים. הם עזרו לו למצוא את עצמו לאחר רעידת האדמה.

כמובן, הפקחים לא היו סמכות כלל, אלא האל שבפנים, ההתבוננות הפנימית והמודעות של התודעה המתעוררת.

זו היתה תחילתה של "אחדות" שבה כל הדברים הופכים גלויים עבור מה שהם...

 

בסופו של דבר 'שה' מצא את עצמו בחצר האחורית, יושב בכסא הדשא שלו עם המשקה שלו, הקש שלו, ומשקפי השמש שלו. השמש היתה בהירה, אולם זה אפשר לו לראות עוד משהו מיד - צבע!

הפרחים יצאו, פרחים שהוא לא ראה כל ימי חייו. האור החדש בחצרו העניק לו כל כך הרבה נחמה וחמימות.

 

'שה' הבין שכל הדברים בסדר.

והעץ? הוא עדיין היה יכול לתפוס אותו ולהיתלות עליו והוא עדיין תמך בו כמו תמיד. הענפים החדשים היו נפלאים וצבעוניים והעניקו צל אחר. הם היו ענפים שגדלו בחייו הנוכחיים. אלה היו ענפיו של 'שה' ולא ענפים מעברו.

עץ האבטחה שלו הגיע מרעיונותיו שלו ומהתגליות האינטואיטיביות שלו לגבי המציאות. הוא גם לא חשש לגזום אותו בקביעות. זה כבר לא היה יותר העץ של אביו.

 

במוחו של 'שה', 'בית המשחקים' ו'בית העץ' עדיין היו שם. הוא היה יכול להיזכר בהם, והוא היה יכול לצחוק ולצרוח בשמחה כשנזכר בשעות על גבי השעות שבהן שיחק שם. הוא אפילו עיצב אותם מחדש בדמיונו החדש, כדי שיהיו יותר מזהירים מכפי שהיו.

 

והחביות? הפקחים לא לקחו אותן, הם רק הזיזו אותן.. ובשלב כלשהו 'שה' עצמו סילק אותן, מכיוון שמי בכלל רוצה חביות ישנות בחצר האחורית שלו?

 

-----------------

 

זהו המשל, יקרים.

 

מה שלום החצר האחורית שלכם? [ קריון צוחק..] כמה מכם הרגישו את רעידת האדמה?

 

הרשו לי לגלות לכם סוד נוסף. רעידת האדמה שונה עבור כולכם.

עבור חלק זה קרה אתמול; עבור חלק שה קרה בשנת 2012; עבור אחרים זה יקרה מחר... המטאפורה של רעידת האדמה היא משהו שמזעזע את בסיס האמונה שלכם, אולם זה אינו חייב להיות משהו שלילי.

אתם יכולים לעזוב את המקום הזה ולהבין את כל זה לפני שתלכו לישון הלילה. ואתם יכולים גם להתחיל במסע של גילוי, שבו הדברים האלה יתגלו לכם לאט - כל אדם הוא ייחודי.

 

ייתכן שתהיה לכם התגלות עמוקה בעודכם יושבים כאן. תזהו את החצר האחורית שלכם שאינה יפה, ואינכם רוצים שרעידת אדמה תטלטל אתכם, ואתם רק רוצים לעבוד עם עץ גזום...

זו ההצהרה של נשמחה עתיקה וחכמה שמבינה שאינכם חייבים להגיע למצב 'אפס' על מנת להבין זאת. אתם מוכנים לקראת ההתגלות כבר עכשיו, מכיוון שהגברתם את המודעות לגבי מי שהנכם ומי שהייתם.., ואתם מבקשים מהרוח "רוח, הראי לי אור חדש בחיי"..

 

תמיד יהיו אלה שיהיו להם בעיות בחייהם שייקחו אותם למקום שבו יהיה עליהם להתמודד עם דברים שהם אינם רוצים להתמודד איתם. חלק יבכו לאל וישאלו מה הם עשו שלא כהלכה, ומדוע זה קורה להם...

 

אני מדבר עכשיו עם מישהו בקהל, שטוען שהוא אדם טוב, נשמה טובה, ומאמין בדברים שמלמדים פה, ואם כן מדוע הדברים קורים לו..

התשובה היא מכיוון שאותו אדם עקשן מדי והוא יודע זאת. הוא צריך להתערער ולהתעורר על ידי זה כך שיצא בצד השני עם האור. זה מפני שיש לגזום את העץ שלו, אבל לא לגדוע אותו... האדם היקר הזה יודע אודות מה אני מדבר..

אולם זה קורה בעיקר מכיוון שהאל אוהב אותו כל כך, עד שהוא מקבל את ההזדמנות לחיות יותר בשמחה ובריאות, על מנת להשפיע על הפלנטה הזאת. האל יודע את שמו. וכך זה עבור כל אדם... אתם מוחלטים, שונים באלגנטיות בכל דרך שהיא, אולם לכולכם יש חצר אחורית, ויש לכם בחירה לשנות אותה.

 

הרהרו על הדברים האלה לאור השינויים המתרחשים על הפלנטה והשינויים שעשויים להתרחש בתודעתכם.

כאשר אתם מתחילים לנתח מי אתם יכולים להיות על הפלנטה ומדוע אתם נמצאים כאן, התשובות הן יפות ועמוקות.

ישנה מלכות בתשובות וישנה תפארת בתוך כל ההבנות וההמחשות כאשר אתם מתחילים לענות על השאלות, אחת אחת.

 

זהו המסר של קריון מזה 30 שנה. אנחנו פשוט מספרים זאת מעט שונה בכל פעם. [צחוק של קריון..]

 

וכך הוא הדבר.

 

 

 

© כל הזכויות שמורות לתמר גנישר

  כל הזכויות שמורות לתמר גנישר - קשרי אור © 2007-2019