Light Connections
 
 









 

המערכת - חלק ראשון - נובמבר 2018

מפי קריון באמצעות לי קרול

 

תרגום ועריכה: תמר גנישר

 

 

 

 

 

ברכות יקרים, אני הוא קריון מהשרות המגנטי.

 

עבור אלה הקוראים זאת מאוחר יותר - אנחנו נמצאים בהובארט, בירת טסמניה. טסמניה הוא מקום יפהפה ומופלא, הנמצא בדרומה של יבשת אוסטרליה.

במהלך כל מסעי בארץ הנהדרת הזו, דיברתי על דברים מטפיסיים, אותם דברים בלתי נראים שמעבר לפיסיקה.

אם תשאלו אדם רוחני, האם מטפיסיקה מעורבת בעבודתו, יתכן והוא אפילו לא יבין את כוונתכם..

אולם אם יש לו אמונה בבלתי נראה - הרי שזוהי מטפיסיקה ...

אם הוא מאמין ברעיון שכוח רוחני כלשהו בלתי נראה מניע, מדריך, או עוזר לו בחייו - הרי שזוהי מטפיסיקה ...

אם הוא מתחיל להבין שמעבר לו עצמו קיימים כאן דברים נוספים בלתי נראים - הרי שזוהי מטפיסיקה ...

וכמעט כל האנושות משתייכת לקבוצה המאמינה בכך, בדרך זו או אחרת. 80% מבני האדם מאמינים בחיים שלאחר המוות, ואם כך, הרי שהם מאמינים בנשמה בלתי נראית ובתודעה שממשיכה אפילו לאחר שאתם נושמים את נשימתכם האחרונה..

ולכן יקרים ניתן להאמין להמשך מסר זה של אהבה, ולגבי מה שקורה לאחר מכן.

 

מה אתם מאמינים שנמצא באמת מסביבכם? מה אתם חושבים שנמצא שם גם כאשר אתם לחלוטין לבדכם?

כבר מסרתי את המידע הזה פעמים רבות: התשובה תלויה כמובן במה שסיפרו לכם...

וברצוני לשוחח כעת אל אהבת האל, באופן מעשי יותר, ופחות מטפיסי.

 

קיימת מערכת על הפלנטה הזו המכירה אתכם.

האנרגיה באדמה הזו שאנחנו נמצאים בה, שונה, טהורה ויפהפיה,

כאשר אתם נמצאים במקום המלא ב'גאיה', אתם יודעים זאת. אתם יודעים שקיימים דברים בלתי נראים, ואתם סומכים עליהם.

אם יכולתם לחזור אלפי שנים לאחור ולשאול את אלה שצעדו על פני האדמה הזו לגבי הדברים הבלתי נראים, הם היו עונים לכם שכמעט הכל הוא בלתי נראה... הם סמכו על חוסר הנראות הזו שתהפוך לאמיתית, והקשיבו לה...הם אפשרו לה להדריך אותם כך שיוכלו לדעת מה לעשות, להיכן ללכת, מתי ללדת, מה לאכול..

כל הבלתי נראה נשפך מן האדמה, והעניק להם אינטואיציה מהשותפה שלהם - גאיה.

 

אולם אתם אינכם אפילו זקוקים להגות בזה..

ברצוני להציג בפניכם בינתיים 3 דברים, ומאוחר יותר אציג דברים נוספים:

לצורך זה השתמשו בהדמיה, ודמיינו פמליה בלתי נראית המכירה אתכם וצועדת אתכם כל הזמן. כל הפמליות של כולכם נמצאות כאן יחד אתכם כאשר אתם יושבים בחדר הזה, מכיוון שכולן מכירות אתכם.

כאשר הגעתם לפלנטה הזו קיבלתם בחירה חופשית, התכה יחד של הכרומוזומים, והטלומרים, כך שהפכתם קרובים יותר לאל ובעלי חיווט מסוים עבור זה.

ובתוך כל זה, יקרים, קיימים כל כך הרבה חלקים בלתי נראים של החידה הסובבת סביבכם. אינכם צריכים להעניק להם שמות, להבין אותם או להבין את המנוע של האהבה.

הרבה אנשים רוחניים מודרניים אינם מתחשבים בכל זה, ומספרים לכם מה עליכם לעשות ומה שאסור לכם לעשות. הם מספרים לכם אודות הסולמות והמדרגות שעליכם לטפס עליהם על מנת שהאל יחבב אתכם. הם אינם מבינים שהאהבה מנתצת את כל זאת.

 

דמיינו את הפמליה מסביבכם, ויש לה סולמות וכלים, ידיה מושטות לעברכם, וברשותה כלים לשאת אתכם אם יהיה צורך בכך, כלים לרפא אתכם...

הפמליה הזו יושבת כאן אתכם, וכאשר תעזבו את המקום, היא תלך אתכם.

היא תלך אפילו עם אותם אלה האתיאיסטים, האומרים לשותפי (לי קרול, ת.ג.) שהוא משוגע, מכיוון שיש לו את קריון.. אפילו הם יקחו אתם את הפמליה שלהם כאשר הם יצאו מכאן..

הבינו, אלה שהם מלאכים ונושאים את אהבת האל עבור בני האדם, אינם שמים לב לאמונותיכם השונות, מכיוון שעבורם אהבת האל היא דבר מוחלט ושלם.

כך שבעצם קיימת סביבכם מערכת שהיא מוחלטת ומחכה לבחירתכם החופשית, על מנת שתוכל להפעיל את המתג ולהתחיל בפעולה.

 

קיימים רבדים רבים ומתגים רבים, ואדבר על חלק מהם:

 

מתג הצער

 

כה רבים מכם מתהלכים על הפלנטה הזו בצער עמוק של אובדן, צער ההולך אתכם ממקום למקום ומגדיר אתכם. אני מדבר גם לאלה שיקראו זאת מאוחר יותר.

האובדן הוא בהתאם להתנסויות השונות שלכם, אולם יש לכם אובדנים רבים יותר ככל שאתם מבוגרים יותר. זוהי החוויה של להיות בני אדם.

וישנם אלה שחוו אובדן שלא היה הולם, או שהתרחש בעיתוי לא הולם, כמו אובדן של אהבה, אובדן של אהובים או חברים שמתו מוקדם מדי, או באופן טרגי למול עיניכם - אני יודע מי נמצא כאן... זה אובדן שנדבק לכל תא בגוף, והאובדן הזה נמצא אתכם בכל אשר תלכו.

ואתם עשויים לומר שאתם 'בסדר', אולם אינכם בסדר, מכיוון שכאשר אתם יושבים לבדכם, מאזינים למוסיקה מסוימת, או קוראים ספרים מסוימים, הדמעות יבגדו בכם ויבטאו את מה שמתרחש בתוככם פנימה.

 

וברצוני לשאול אתכם כעת: האם אתם פוחדים לחיות ללא הצער הזה?

יקרים, זהו הרגל שאתם נשארים איתו. זה הולם להתאבל, אולם לא להמשיך ולהתאבל למשך כל ימי חייכם. אין אקסיומה או חוק האומרים שיהיה עליכם לשאת את האובדן שלכם כמו נטל, עול, תג או שק שיהיה עליכם לסחוב אותו ממקום למקום. זה ימוטט ויהרוס אתכם.

לא קיים שום חוק כזה, ואם מישהו אי פעם יאמר לכם שהוא קיים - התרחקו ממנו, וצעדו בכיוון האחר.

האמת היא הפוכה - בידיכם מצויים הכלים הנדרשים להחלמה. כן, האובדן תמיד ישאר אובדן, כעובדה, כהיסטוריה, כמציאות, כאירוע בזמן - אולם אתם יכולים לשלוט בתגובה שלכם כלפיו..   

הפמליה שלכם מומחית בהסרת המטען וההרגשות שיש לכם בקשר לאותו אובדן, על מנת שתוכלו לעמוד זקוף, לזכור את האירוע, אולם מבלי להתמוטט או להתנפץ שוב.

דבר זה ישנה את ארשת פניכם, ישנה את נקודת המבט הכללית שלכם, כאילו והשמש תזרח שוב ..אפילו אם איבדתם ילד ...

הפמליה שלכם תוכננה לשם כך.

 

ואם אתם מעוניינים ושואלים כיצד תוכלו להגיע למצב הזה - הבה ונעשה זאת יחדיו.

הבינו, התודעה שלכם, תשוקתכם, ההצהרה שלכם - זה הכל אנרגיה. זו אינה משאלת לב הנעלמת או מתאדה במישור האתרי. יקרים, זה הולך למקום בו עובדים ופועלים על זה,

 

כמה מכם די אמיצים כעת כדי לומר את הדברים הבאים יחד אתי?

"אני מבקש/ת הקלה מהאובדן שלי. אני תובע/ת שהפמליה הזו של האהבה, של הרוח, של הנשמות שמסביבי, של כל דבר שאיני מבין/ה - שיגיעו ויכנסו פנימה ויתחילו לשפשף ולקרצף זאת הלאה ממני, על מנת שיבוא היום בו אוכל לזכור רק באהבה את הדברים האלה, ולא לזכור אותם בצער, שאוכל להתעורר בבוקר ולא לזכור יותר את הדבר הזה. אני תובע/ת שהמטען הזה ייעלם."

 

כמה מכם בכלל מודעים לאנרגיה שקיימת בהצהרות האלו לפמליה? הפמליה הזו נושאת את שמכם, צועדת אתכם ולא עם אף אחד אחר, מכיוון שלכם יש פמליה מסוימת שלכם המוכנה לעזור - ולכל אחד אחר יש את הפמליה שלו ...

כמה מכם כלל לא מדברים אליה?

 

מן ההתחלה אמרתי לכם לדבר אל המבנה התאי שלכם, ועתה אני מספר לכם שיש עוד מי שמקשיב לכך - הפמליה שלכם. אתם יכולים לפנות אליה, להכריז, להצהיר, ולומר:

"אני רוצה עזרה. סיימתי עם זה. איני עומד/ת להיות האדם המתהלך כקורבן כתוצאה מהאובדן שלי. ובעקבות זאת אני גם אחיה חיים ארוכים יותר."

 

אחזו בידי ועשו זאת ...

ואם תשאלו האם זה יכול להיות פשוט עד כדי כך, הרי שהתשובה היא חיובית - כן!

אולם זה אינו פשוט. מכיוון שעל מנת להצהיר את ההצהרות האלו יהיה עליכם להשתמש בצורות רבות של 'אומץ', מכיוון שלפעמים זה הגדיר אתכם עד כדי כך, עד שלא תדעו כיצד לפעול, אלא אם כן תהיו מדוכאים. [ קריון צוחק..]

 

מתג הדאגה מפני מחלות

 

קיימת דאגה רבה בנוגע לבריאות, והחברה שלכם אינה עוזרת כלל, מכיוון שבכל צעד מספרים לכם שאינכם בריאים, ושקיים פתרון כלשהו עבורכם. וזה חלק מחיים בתוך חברה המעניקה לכם תרופות עבור דברים שמעולם לא שמעתם עליהם, או דברים 'שאינם בסדר' אצלכם ושאתם אפילו לא ידעתם אודותיהם.

 

ולעומת זאת קיימים דברים שאתם כן יודעים - כל אותם הכאבים והמחושים שהפכו למשהו גדול יותר - אני יודע מי נמצא כאן - ואתם מתחילים לדאוג מפני דברים רבים, כגון כמה זמן עוד הדברים האלה יהיו בקרבכם, האם המצב ימשיך כך, האם הוא יחמיר ויהפוך להיות גרוע יותר, כמה זמן עוד נותר לכם בכלל לחיות ...

ואפילו משכנעים בדאגה הזו את הבריאים והצעירים, כמעט כמו שהחברה אומרת להם שהם לא יחיו לנצח ולכן עדיף שהם יתחילו לדאוג כבר עכשיו ...[ קריון צוחק..]

וזה הופך לדרך חיים: אתם מתעוררים בבוקר, מרגישים משהו, ומיד מתחילים לדאוג. חלק מכם ממש 'דאגנים' ובטוחים שהדברים קשורים לבריאותכם.

דעו שקיימת פמליה המוכנה להביא אתכם לרטט גבוה יותר על מנת שהדברים האלה לא ימשיכו. חלק מהדברים האלה ייעלמו, חלק מהם נמצאים שם ממש אתכם, חלק מהאנומליות, חלק מהמחלות, חלק מהמחושים והכאבים נמצאים שם אתכם מכיוון שאתם ציפיתם להם!! והם הגיעו בדיוק בזמן!

חלק מהדברים נמצאים שם מכיוון שאתם דואגים בקול רם, וזו ממש כמו הצהרה - כאילו שהזמנתם משהו במסעדה, וההזמנה הגיעה ...וזה כואב ממש במקום 'הנכון'...

 

האם ידעתם שחלק מכם יצרו את הדברים שהם מודאגים כעת לגביהם? זו תפישה אחרת..

האם תרצו לשנות זאת? אמרו יחד אתי:

"פמליה יקרה, אחזי בידי ... הדבר הראשון שאני מבקש/ת הוא בהירות לגבי התפארת שבי, ולאחר אני רוצה להתחיל להרגיש טוב יותר ולדעת שאיני אפילו מזדקן/ת מהר כל כך, מכיוון שאני מאמין/ה בתפארת שבי."

 

יקרים, אם תעשו זאת ותתכוונו לכך, ותתבעו מהפמליה את העזרה שביכולתה להעניק לכם, את הכלים שיש ברשותה- תתחילו ממש להרגיש זאת.

ממש כמו שאתם מתעמלים, מתאמנים, ומתחילים להרגיש טוב יותר, ועד מהרה אתם מתחילים להתעלם מהכאב תוך כדי התרגול מכיוון שאתם מבינים שזה עובד!! ואתם מתאמנים עוד ועוד..

 

אימון ותרגול השריר הרוחני של האור, הבחירה החופשית, והידיעה שהפמליה נמצאת שם - גם זה עובד!! חלק מהמחלות שאתם נושאים עמכם ייעלמו, מכיוון שהכוונה שלכם לדאוג לגביהן כבר לא תהיה שם יותר.

מחלה היא משהו חי, וכך גם אתם.. וקיימת תודעה הן במחלה והן בכם. וכל זמן שאתם מזמינים אותה פנימה, בדרככם שלכם - מכיוון שדאגה היא אנרגיה - היא תבלה טוב מאוד בקרבכם..

כאשר תתחילו לדחות אותה באמצעות האור והאהבה של ההגיון הבריא - היא תעלם ..

 

הפמליה נמצאת שם, ידה מושטת לעברכם, ואומרת לכם לנסות זאת, לתת לזה סיכוי, וכאשר אתם עושים זאת, התכוונו לכך!

 

מתג הדאגה מפני העתיד

 

נראה שהחברה שלכם שרויה בדאגה מתמדת מפני העתיד. וכאשר אתם קוראים עיתון, צופים בחדשות במדיה, ומספרים לכם שם אודות מה שמתרחש - אתם כבר מדמיינים מה עתיד לקרות למחרת.. וקיימת תעשיה שלמה המשתפת פעולה עם דאגתכם לגבי העתיד.

ואינכם דואגים רק לגבי עצמכם - אתם דואגים לגבי ילדיכם ונכדיכם, לאן תלכו ומה יהיה עליכם לעשות. ועד מהרה תבחינו שהשקעתם את כל ימי חייכם בדאגה לגבי יום המחר.

ויגיע יום בו תפסיקו לנשום, ובראיה לאחור תבינו שבכל יום מחייכם בעצם רק דאגתם לגבי יום המחר...

זה אינו הגיוני.

מה אם במקום זאת תאמרו את הדברים הבאים:

"אני שולט/ת במזל, אני שולט/ת בחיי, אני שולט במחלות שלי. יש לי אור ופמליה שתראה לי לאן לצעוד.

אני מאמין/ה בדברים בלתי נראים הנקראים אמונה, אמון. יש לי ברית עם גאיה, יש לי עזרה מעבר למציאות הזו, וכל הדברים האלה הם כמו ג'י.פי.אס עבורי, ואיני צריך/ה לדאוג לגבי המחר.

אתמודד פנים מול פנים עם 'המחר' עם אותו האור שבאמצעותו אני מתמודד/ת כיום. אתמודד פנים מול פנים עם 'המחר' עם אותן האהבה והחמלה שבאמצעותן אני מתמודד/ת כיום.

שום דבר אינו לעולם באמת שלם אלא אם כן אני משלים/ה אותו באמצעות אהבתי. כך שאין מוחלטות בחיי, מכיוון שאני שולט/ת בשינוי מדי יום ויום."

 

האם זה אפשרי? האם אתם תוכלו להיות כך? האם תוכלו להפסיק לדאוג באופן כללי, ולהבין שקיימת פמליה עבורכם?

ובמקרה זה - כמה אהבה תסכימו לקבל ממנה?

הפמליה תיקח את ידכם ותצעיד אתכם למקום בו תיווכחו יום אחד שאתם ישנים טוב יותר, אינכם דואגים, למרות שעתידה להתקיים פגישה כלשהי, עימות כלשהו, מצב כלשהו. ואתם תאמרו לעצמכם שכאשר זה יגיע, אתם תתמודדו עם זה באמצעות אותה האהבה שאתם מתבוננים במצב כעת. והדבר יגיע לפתרון מעצמו, בדרך חומלת ויפהפיה, מכיוון שזה מי שהנכם!

זה מי שהנכם - הנוכחים כאן, ואלה שיקראו זאת מאוחר יותר. זוהי תפארתו של האדם - לא מה שסיפרו לכם, לא ההרגל שאימצתם לעצמכם, אלא אמת ליבה הגדולה מעבר לכל גדלות.

 

יש למסר זה המשך, ובינתיים ברצוני להציע לכם תרגיל, אמרו בקול:

"טלי את ידי, פמליה, טלי את מטעני, טלי את מחלותי, טלי את דאגותי, והבה נעבור את החיים באופן שונה."

זה מספיק בינתיים,

 

וכך הוא הדבר.

 

 

 

© כל הזכויות שמורות לתמר גנישר

  כל הזכויות שמורות לתמר גנישר - קשרי אור © 2007-2019