Light Connections
 
 
















 

תקשורים ממקהלת אבלון, גלסטונברי, מאי 2018

מפי קריון באמצעות לי קרול

 

תרגום ועריכה: תמר גנישר

 

 

 

 

- המשך -

 

תקשור שישי

 

זהו המסר השישי.

 

בנומרולוגיה הטיבטית הספרה 6 מייצגת מושלמות, הרמוניה.

 

אנחנו מדברים באופן כללי על הפליאדים ועל מה שהם עשו בכדור הארץ, מעולם לא דיברנו על חיי היומיום שלהם, וכיצד הם הרגישו להיות כאן.

הבינו ש'אדם-על' הוא כזה מכיוון שהוא מחובר למקור המרכזי. הם כה מחוברים, עד שבהיסטוריה הם נחשבים בטעות כמלאכים. בכתובים שלכם כתוב אודות מה אמרו המלאכים, בעוד שלמעשה היו אלו ה'אימהות מהכוכב'.

הם היו אלה שעברו תהליך התעלות.

האם תוכלו לדמיין אותם עוזבים את בתיהם, ביודעם שהם עתידים להגיע לפלנטה הזו, להתקיים כאן, ולעולם לא לשוב בחזרה.

מקדש ההתחדשות הזכיר להם את הבית, וזו היתה אחת הסיבות לקיומו. הארכיטקטורה שלו, הדברים שהם נהגו לעשות שם, שהם לא יכלו לעשות במקומות האחרים, ב'נקודות הצומת' האחרות בדומה ללמוריה, שהם הגיעו לשם.

הם ידעו שבלמוריה לא יהיו פולשים אחרים שישאלו מה מתרחש שם. והם הקימו את המקדש בראש ההר, כה גבוה, כך שיוכלו להיות לבדם, ובני אדם רגילים לא יגיעו לבקר.

 

המחויבות שלהם, יקרים, היתה עבורכם. וזה עדיין כך..

לגוף האנושי יש מגבלות, ואתם עשויים לחשוב שהפליאדים הרב מימדיים, עם כל מי שהם, יכלו לתמוך בביולוגיה לעולם, אולם הם אינם מסוגלים לכך. גם לגוף של 'אדם-העל' יש מגבלות.. אפילו לפליאדים ישנה הגבלה לקשר הגופני. הם מתחו את הגבול הזה, וחיו אלפי שנים, עד שהגיע זמנם להיפרד.

 

במקהלה הקודמת ביקשתי מיה-הי להיזכר בטון של שיר הפרידה ששרו לו, ויה-הי שינה זאת לסוג אחר של שיר, כאילו שהיתה לו בחירה חופשית [ קריון צוחק..] אולם איכשהו הוא שינה אותו נכון, באופן אינטואיטיבי.

 

הטונים שנהגו לשיר אותם שוב ושוב, המקבץ הראשון של 24 הטונים, 12 הזוגות, היו קלים להיזכרות על ידי יה-הי.

אלה שהגיעו לאחר מכן היו מעט קשים יותר להיזכרות, מכיוון שהוא לא שמע אותם לעתים כה קרובות.

והוא נזקק לעזרה מן האבות ומאחרים על מנת להיזכר בטונים שהגיעו לאחר מכן [ קריון צוחק..], ועדיין הוא משך אותם מהרשומות האקאשיות שלו.

 

אולם שיר הפרידה הושר רק פעם אחת, ליה-הי ולאחותו. זה אינו שיר של פרידה ועם זאת הוא כן כזה.. שום דבר אינו דומה למצב שיש לאדם אם אוהבת במשך דורות, שנוגעת ואוחזת באופן אנושי, מרגישה, שומעת, שרה..

השיר שתשמעו מאוחר יותר, הוא שיר של שינוי, טרנספורמציה, התעלות. היא עברה ממצב של גוף אנושי לתודעה שהושמה בקפסולה.

זה ציין את סופה של למוריה, המורות לא יכלו להמשיך וללמד במצב גופני והיה עליהן לנוע ולעבור ל'נקודות הצומת' האחרות. חלק מהן נשארו במקום המקורי הזה, של למוריה, אולם יקרים, היא שקעה לשבריר ממה שהיתה. כבר לא היו שם האנרגיה והתפארת מהזמנים של למוריה.

כן, זה עדיין מורגש שם, רבים מכם היו שם, אולם משימתם של הפליאדים היתה לעבור ל'נקודות הצומת' האחרות בהן התגוררה רוב האנושות. הם השפיעו על ההוראה והלימודים, והם המשיכו בכך.

חייהם של הפליאדים נמשכו ככל שהם רצו בכך. חלק מהם - כולל אמו של טוד - ישארו על הפלנטה ללא הגבלת זמן! הם ידעו זאת, ומוות לגבי הפליאדים אינו כמו המוות עבורכם. זו טרנספורמציה חזרה למקור המרכזי, והם מודעים לכך! זו התעלות מודעת.. אולי כמו זו של אליהו..אין באמת כל מוות.

 

האם אמו של יה-הי עברה לשאסטה? זמן רב היה צריך לעבור עד שתגיע לשם אוכלוסיה..

למעשה היא עברה לאחד ממרכזי האוכלוסיה באירופה - לגלסטונברי..

בעוד רגע יה-הי ישיר שיר שאינו מייצג פרידה, אלא מעבר.

כאשר יה-הי שר שירים עם המקהלה, אמו מגיעה על מנת לפגוש אותו. היא עדיין כאן..

יה-הי, כבד את הרגע.. מלי-הה, היא עדיין כאן..כבדי את הרגע.

 

האם אתם מתקשים להאמין בכך? האם אתם מאמינים במלאכים? האם אתם מאמינים באלוהיות שיצרה את נשמתכם והוויתכם?

זה אפשרי שהיא הגיעה למוריה לגלסטונברי, וחיכתה עד שנת 2018 למקהלה הזו..

 

 

 

תקשור שביעי

 

וזהו המסר השביעי

 

אלו ההנחיות עבור הרופא. בעבר ביקשנו מיה-הי לשבת על כסא לצידי, אולם הפעם זה אינו הכרחי, מכיוון שאתה יכול ללקט את ההוראות האלו יחד עם השאר. וההנחיות קשורות בטונים חדשים נוספים.

כפי שתארנו, הטונים שנוצרו במהלך 6 השנים האחרונות, החל משנת 2012, היו טונים שזכרת מהרשומות האקאשיות שלך, ולאחר זה המשיך לטונים שהיית זקוק לעזרה, מכיוון ששמעת אותם אולם לא לעתים כה קרובות, וזה התפתח לשירי הערש, לשיר הפרידה, ועכשיו ברצוני לאתגר אותך במשהו הרבה יותר פשוט.. ולמרות שהמבנה שלו יהיה פשוט, הרי שזה יהיה קשה יותר לזכור אותו.

 

לפני שהפליאדים הגיעו לכאן, הם עברו את מה שאתם עוברים, יקרים.

מכל הפלנטות בעלות הבחירה החופשית, הרי לאלה שמייצגים את 'שבע האחיות' היה עבר קשה במיוחד, הם אפילו חוו רצח עם, דברים הכי חשוכים. עד כמה שתנסו לדמיין דברים מכוערים שהתרחשו על הפלנטה כאן - הם חוו זאת בצורה הרבה יותר גדולה!

ועדיין הם משכו עצמם בתרבות והחליטו פה אחד, כאנושות, להפסיק את המחזוריות של הדברים. מחזוריות שמביאה מלחמה לאחר מלחמה. מחזוריות שאינה פקחית במיוחד כדי לראות את חוסר התפקוד שבכל זה, שלא מצליח לפתור שום דבר.

הם היו גזע אנושי שהחליט באופן קולקטיבי שהוא כבר התעייף מכל זה, ומבקש לשנות את המאפיינים, אנושות שהחליטה שההיסטוריה לא תקבע יותר את העתיד..

וזה מה שאתם עוברים כרגע - אם כי רבים אינם זוכרים במודע שהם 'הצביעו' עבור משהו כזה..

 

ובאמת שרדתם ועברתם את הזמן שניבאו שלא תצליחו לעבור אותו. עברתם את שנת 2000 שתוארה כשנת מלחמת גוג ומגוג, שלאחריה האנושות תחדל מלהתקיים כפי שהיא מתקיימת כיום.

עברתם את השינוי של שנת 2012, כאשר לוחות השנה הסתיימו, והנבואות הזכירו לכם לאן פניכם מועדות, לעבר פי תהום, בה אין כל נבואה - ולמעשה עדיין אין כל נבואה וחיזוי עתידיים, מכיוון שאתם מצויים בתקופת זמן שאיש לא חזה שתגיעו אליה..

 

חגגתם זאת באופן אזוטרי עם הטונים, ושמעו אתכם, אלה מכם שהאמינו שהפליאדים היו כאן. הטונים הפליגו דרך הגלקסיה כך שרבים הבינו שהפלנטה שכם, של הבחירה החופשית, הצליחה לבסוף, ממש כמו הפליאדים!

הפליאדים עברו את מה שאתם עוברים, והתחילו לגדול.

יקרים, סיפרתי לכם שיגיע יום בו תתבוננו חזרה בשנים האלו, ותשנו את לוח השנה שלכם פעם נוספת, ותתחילו מחדש, בעידן של חמלה. ותכנו את השנים שלפני שנת 2012, 'העידן הברברי'.

לאט לאט תראו את האנושות מתחברת יחד ומסכימה שההיסטוריה, ומה שארע בעבר אינם קובעים את העתיד.

 

יום אחד, עם הנהגה חדשה, גם הישראלים והפלשתינאים יחליטו על כך יחד. זה יהיה קשה לבליעה, הם יאמרו שהם מכירים את ההיסטוריה שלהם ו'מי עשה למי', אולם זה אינו מעניין אותם מכיוון שהם רוצים את העתיד אינם רוצים לזכור את העבר ולהמשיך להאשים איש את רעהו. הם לא יהיו מעוניינים בגמול שמגיע עם זה, הם ירצו בעתיד שהם יתכננו אותו מהזמן ההוא ואילך..

וזה מה שעשו הפליאדים. מאה שנים אחר מאה שנים התודעה מהעבר התרוממה והפכה להיות רב מימדית. אלה שהזריעו אותם ברכו אותם לבסוף והם שרו על כך שירי ניצחון.

ביום השנה על הפלנטה שלהם, הם חגגו - התאספו יחד ושרו את שיר הניצחון על הדואליות של העידן הברברי שהם עברו בעבר שלהם. זה היה שיר פשוט שכולם ידעו אותו. הם גם הבינו שכל הנשמות שהיו חלק מן הישן, שבו ונולדו שוב מחדש והיו חלק מן החדש.

הם מבינים את המערכת האלוהית, עכשיו, אז, ואפילו לפני כן.

 

יה-הי, האתגר שלך יהיה להיזכר במשהו שמעולם לא שמעת..[ קריון צוחק..]

סיפרתי לך שאמך עדיין נמצאת כאן והרשושמות האקאשיות שלה עדיין זוכרות את השיר הזה. כל פליאדי מכיר את השיר הזה, 'מלפנים ומאחור'.

אמך מעולם לא עזבה, והיא תמשיך לחלוק אתך את הרשומות האקאשיות שלה.

אתה, האבות, המנצחים, יכולים להיזכר בכך, ומן הסתם זה יהיה מדויק להפליא!

 

ואתן לך את המאפיינים של הטון הזה, שיר הניצחון הזה. אתה מחקה ומנסה להשתוות למשהו שהוא פליאדי כה עמוק. הפליאדים יודעים ומכירים את השיר.

זה אמור להיות צמד של טונים, כמו האחרים, והאתגר הוא שזה יהיה פשוט כמו 17 ו 24, פשוט כמו ה'אה-איו', כמו היזכרות של ה'הא-הא-הא'.. [ כולם צוחקים..] כך שיהיו אלה שיוכלו לשיר זאת, גם אם מעולם לא השתתפו במקהלה - לאחר שישמעו זאת פעם או פעמיים.

המאפיינים והמשמעות הם שזהו שיר בו הדואליות פוגשת ב'אחד', זו חגיגה של כיבוש הדואליות ומעבר ל'אחד', זהו שיר נצחון על החשכה, בו דואליות חדלה מלהתקיים, והופכת בבחירה חופשית ל'אחד' עם הכל.

המאפיינים הם שאלה אמורים להיות שני טונים, פשוטים, ששרים אותם האחד כנגד השני, אולם ב 3 מקומות במסגרת השירה, מגיעים לאחדות אמיתית - אותו תו במוסיקה, שמושר על ידי שתי הקבוצות באותם צלילים זהים.

זה מייצג את הדואליות שמגיעה לאחדות, והפעם האחרונה תהיה סוף השיר.

על הסיום להיות מלא הוד וגבורה, הוא אינו מסתיים ברכות, אלא בצעקה! ניצחון, כולם צועקים יחד, באותה המנגינה באותם התווים.

 

הפליאדים מכירים היטב את השיר הזה, זה נמצא שם תקוע ברשומות האקאשיות של אמך, יה-הי. היא נמצאת כאן, חוגגת איתך ואת מה שאתה ואחותך הפכתם להיות.

היא נמצאת כאן, כך שהיא תוכל לקחת חלק ב'שיר המעבר' שהיא שרה לך פעם אחת.

דמיין, היא עכשיו נוטלת חלק במשהו שהיא שרה לך לפני כל כך הרבה זמן.

 

שיר הנצחון יגיע בקלות רבה יותר מכפי שאתה חושב. הוא מלא גבורה, פשוט, קל. ומעולם לא שמעת אותו ..

 

אני אשוב..

 

 

 

תקשור שמיני

 

יקרים, זהו המסר השמיני.

ברצוני שתעצמו את עיניכם, ותדמו אתי משהו - לילה באצטדיון, וישנו סוג של רחש לחש בקהל.

האצטדיון ענק, עצום, צפוף מאוד, אינכם יכולים לראות בברור את המשתתפים, נראה שהם בחשכה, אולם אתם יכולים לראות נקודות של אור, כאילו שהם אוחזים בגפרור - זה מקובל בקונצרטים שאתם מקיימים.. וכאשר הגפרורים מודלקים, אתם רואים שם עשרות אלפים..

במרכזו של האצטדיון ישנו זרקור בהיר ובוהק ביותר, שמאיר סלע שנמצא למרגלותיו על האדמה, ובתוך הסלע הזה ישנה חרב.

בקהל עובר רחש לחש, אתם יכולים להרגיש את הלילה הקריר, אולם לא נשמע קולה של רוח.

החרב בסלע נמצאת שם מזה זמן רב, והאגדות על פני כדור הארץ העניקו שמות לכל הכלים כאילו וכולם היו בעלי אישיות. שמו של הסלע הוא 'החשכה של העבר'.

לחרב יש שמות רבים שהוענקו לה במהלך ההיסטוריה על הפלנטה ועל ידי כל התרבויות השונות שהעניקו לה שמות.

בגלסטונברי החרב מכונה אקסקליבר. יש לה אישיות משל עצמה, ומאסטר משל עצמו. הוא נעוצה בסלע, בלתי ניתנת להריסה. ועל פי האגדה, רק האדם המיועד לכך יוכל לשלוף אותה מן הסלע, בעזרת אנרגיה ומעט קסם וכישוף.

והאדם הזה מגיע, צועד לאיטו למרכז האצטדיון, לעבר הסלע, מתוך כוונה. הזרקור נע מעט הצידה.

הצופים יודעים אודות רבים שניסו לשלוף את החרב הזו, ונכשלו.

ובתסריט המסוים הזה, שמו של האדם הצועד למרכז הוא 'בן אדם' - לא גבר, לא אשה..תת שם יכול להיות 'האנושות', התרבות החמישית, הנוכחית.

האדם צועד לבימה ומביט בחרב. הוא מחייך, אינו מזיע, הוא יודע שהחרב תישלף מעצמה, מכיוון שהוא פענח זאת - הוא בעל הקסם! יש לו מכשף והוא הצליח לפענח זאת - הקוסם הוא 23 זוגות של כרומוזומים.

'אדם העל', הוא האדם של היום עם הדנ"א של הפליאדים.. הקוסם, הוא הפליאדי שבתוככם.

יש לכם את הביולוגיה שלהם.

אנשים על הפלנטה האשימו אתכם ואת מערכת האמונה שלכם, וטענו שכולכם חוצנים, הגעתם ממקום אחר - וזה נכון, כל אחד באנושות הוא חוצן בעל 23 זוגות נראים של כרומוזומים. כולכם הגעתם מן הכוכבים, אולם רבים מכם אינם יודעים זאת.

ההכרה בקוסם היא למעשה ההכרה בבריאה של הקוסם.

אתם בעלי 'עצמי גבוה', האל בתוככם, הקסם, הדבר שהפליאדים העניקו לכם.

 

האדם אוחז בחרב ושולף אותה מן הסלע.

הייתם מצפים לשאגה מן הקהל, אולם לא נשמע אף קול - אתם מבינים, בחלל אין קול.

הצופים הם למעשה הגלקסיות, הקונסטלציות, הכוכבים, הפלנטות...

 

כולם ידעו כאשר שלפתם את החרב הזו בשנת 2012. וכאשר אחזתם בחרב גבוה גבוה, שרתם שיר, וחלק מהשירים היו 'אה-איו' וחלק נשמעו אחרת..

לכן אתם נמצאים כאן, 'מסעו של הגיבור' הושלם, יקרים, וזה אינו קיצה של האנושות או סיום הסיפור - זוהי ההשלמה של החלק הראשון.

התחלתם ברצינות בקרב נגד החשכה עם אור שלא היה לכם קודם לכן, עם קוסם שלא ידעתם לפני כן שיש לכם, ואתם מתגברים ביחד עם חבריכם. ממש כפי שעשו לפיכם בפלנטות אחרות ובזמנים אחרים.

 

יתכן ותאמרו לי שזה מעט דרמטי, ואני אבקש מכם לבחון את האגדות באזור הזה ואת מסעם של הגיבורים, יש בהם אהבה, ניצחון, עומק, אלגנטיות, שהם כולם שלכם!

 

שמה של החרב הידועה לרבים בשמות כה רבים ויפים, היא 'שלום עלי אדמות', 'העיר על הגבעה', 'ירושלים החדשה' - שמות שמייצגים את מעשיכם עכשיו.

 

בשעה שהאדם נוטל את החרב ויוצא מן האצטדיון, החרב מתחילה להיות בוהקת, נוצצת, ולזרוח באור - הוא מוכן להיאבק בחשכה ולנצח!

 

זהו סופה של המקהלה, אולם זה אינו סופו של המסע.

כל אחד מכם הוא ואתו אדם השולף החוצה את החרב.

אחזו בזאת בדעתכם, בזכרונכם, בחזון שלכם - מי הנכם, מיהו הקוסם, ומהיכן הגעתם.

 

וכך הוא הדבר.

  כל הזכויות שמורות לתמר גנישר - קשרי אור © 2007-2019