Light Connections
 
 









 

סטונהנג' - מאי 2018

מפי קריון באמצעות לי קרול

 

תרגום ועריכה: תמר גנישר

 

 

 

 

ברכות יקרים, אני הוא קריון מהשרות המגנטי.

עבור הקוראים זאת, אנחנו נמצאים בסטונהנג', מקום מפורסם בו מעניקים כבוד לבונים, לאבות, וגם מעניקים כבוד לעובדה שזהו אתר המנוהל גם כיום, מוגן, על מנת שאנשים יוכלו לראות אותו באופן הקרוב ביותר שבו הוא התגלה.

אין כאן מסתורין רב, אולם ישנו כאן הרבה כבוד.

 

האתר הזה הרבה יותר אלגנטי, באופן מובהק בהשוואה לאתרים אחרים בהם ביקרתם.

לו יכולתם להתבונן קדימה לעתיד, ממרחק של עוד 1000 שנים, החברה תיראה שונה לגמרי.

כך גם קרה לפני 1000 שנים - החברה נראתה אז שונה לגמרי.

ועבר הרבה זמן בין אלה שבנו את המעגל האחרון שביקרתם בו [אייווברי, ת.ג.] ובין המעגל הזה. כך שקיימת כאן אלגנטיות שלא היתה לפני כן במעגל ההוא..

והאלגנטיות אינה רק באיזון שבין האבנים, והנחתם במעגל מושלם - האלגנטיות מגיעה גם עם ההבנה של היערכויות שמימיות.

אלה שבנו את המעגל הזה הבינו אודות ימי השיוויון, הם הבינו את הצללים החולפים כאשר דברים מסוימים מתרחשים, וקיים כאן הרבה כבוד, אולי אפילו כבוד קוסמי, המביא קרוב לשמיים את אלה שבנו את האתר הזה.

כאילו שהיתה זו דרכם לומר שהם 'אחד' עם הטבע, מבינים את מערכת הטבע, חוגגים אותה ונוטלים בה חלק.

 

זהו מעגל בעל מטרות רבות - כמו המעגלים האחרים.

בעוד שנראה שהיתה נטיה לבנות את המעגלים האחרים למטרת לידה, הרי שהמעגל הזה נבנה עבור גאיה.

כאשר מתבוננים בפוריות, שוב ושוב במהלך העידנים, המעגל הזה מתחיל להשתנות עתה.

אנחנו מתבוננים באלה המביטים ביקום, מפענחים מערכות, אולם זה עדיין מבנה מעגלי, בעל מסורת בדומה לרובם של המבנים המעגליים..

 

אחזור למעגל הקודם בו ביקרתם [אייווברי, ת.ג.], שם המעגל הראשון היתה השוחה, והשביל. אלה היו תמיד, מכיוון שזה עזר לבנות את מעגל האבנים, הסלעים של המעגל..

במקרה מיוחד זה, קיים מרווח זמן יוצא דופן בין הזמן בו נבנתה השוחה, ובין הזמן בו הוצבו הסלעים.

ודברים נוספים התרחשו:

השוחה שנבנתה, זו שאתם רואים סביב מעגל האבנים הזה, ואפילו השדרה - לא נועדו למעשה למעגל האבנים הזה, אלא למעגלים קודמים אחרים.

 

 

 

 

 

באופן בסיסי, קיימים כאן שני סוגים של אבנים, שהובאו משני אזורים שונים.

המעגל הקטן יותר הוא חלק ממקבץ האבנים המקורי, שזוהו כאבנים שהגיעו מווילס, מקום המרוחק כ 210 ק"מ מכאן, ומסתורין אופף את השאלה כיצד הן הובאו לכאן. החקירה על מנת למצוא מהיכן האבנים, והאם הן מונחות על האדמה כמשאב טבעי באותו המקום, מעלה שאלה כיצד הן הגיעו לכאן, מכיוון שלא היו קיימים כבישים או סימנים לכבישים בעת ההיא.

זו היתה משימה קשה לשאת אותן לאורך כל המרחק הזה, לדחוף או למשוך אותן..

 

הארכיאולוגים יצחקו למשמע הדברים שאומר לכם כעת, עד שהם יגלו את העדויות שלהם עצמם:

האבנים המסוימות הראשונות האלו, הקטנות יותר, היו כאן כאשר בוני האבנים רצו בהן. כלומר, הם לא הביאו אותן - הן כבר היו כאן.. הן הובאו לכאן על ידי הקרח, לפני עשרות אלפים בשנים.

הקרח דחף את כולן עד שהן הגיעו לכאן, ממרחק של 210 ק"מ ממקומן המקורי.

אלה שלמדו את תורת מזג האויר מבינים ויודעים אודות מה שאני מדבר, יכולים למדוד מהיכן זרם הקרח, לאן הוא הגיע, ויכולים לאשר שאבנים אלו פשוט נדחפו לכאן.

עובדה זו תפתור את המסתורין על האופן בו האבנים המסוימות המקוריות הקטנות האלו הגיעו למקום הזה.

 

האבנים הגדולות יותר שאתם רואים, שייכות למקום הזה, בדומה לשאר מעגלי האבנים..

 

 

 

 

 

מעניין כיצד 1000 שנים גרמו להבדל כל כך אלגנטי, לתחילתו של הגילוף, של האיזון.

זה נראה מלכותי, זה נראה שונה - אבנים על גבי אבנים..

וחלק ישאלו כיצד הם הצליחו להרים ולהניח חלק מהאבנים, האחת על גבי השניה? הרי היה צורך במכונות גדולות או מכשירים גדולים על מנת לבצע זאת..

ברצוני לספר לכם שאנשים אלה היו חכמים, אלגנטיים, והם ידעו מה שהם עשו מכיוון שהיה להם ידע של יותר מ 1000 שנים לגבי חפירה והרחקה של עפר [ קריון צוחק..] כל מה שהם היו זקוקים לו הוא עפר, חורים במקום הנכון, נקודת משען וסמך של כוח הכובד, ואיזון, והם יכלו להרים את האבנים כמעט לכל גובה רצוי.

דבר זה התגלה אפילו באיי הפסחא..

אין זה מסתורין - הם ידעו כיצד לתפעל ולאזן אבנים גדולות עם אבנים גדולות אחרות. וזה נעשה באופן פשוט מאוד, וחכם.

 

המסתורין האמיתי הוא לגבי מי היו אלה שבנו זאת? האם הם התגוררו כאן? האם הם הובאו ממקום אחר? האם יתכן שהיו מומחים למעגלים כבר בעת ההיא?

מעגל האבנים כאן הוא כמעט מעגל מושלם, שלא בדומה למעגלים האחרים..

הם הבינו אודות גיאומטריה, היערכות שמימית, ובאופן מוזר למדי, ההיערכות שלהם היא כמו ההיערכות של הפירמידות.

ואולי זה אינו כה מוזר, מכיוון שגם בוני הפירמידות ידעו אודות תנועות שמימיות, ומכאן שהפירמידות נערכו באותו האופן שמעגל האבנים הזה נערך.

ועד כמה שהם היו מרוחקים ונפרדים, הם עדיין גילו את היקום.

 

ובכן, היה מעגל ראשון של אבנים קטנות יותר, 'המעגל המבשר' למעגל הרחב יותר, שנבנה מאוחר יותר.

 

 

 

 

 

חלק שאלו לגבי אופיין החלק של האבנים הפנימיות, זה נראה כמעט כמו שהתחילו לגלף אותן, כך שיוכלו ליצור באופן קל יותר פני שטח שטוחים.

אכן, זה מה שהם עשו, וזה ניכר בסידור הזה הרבה יותר מאשר במעגל הקודם [אייווברי, ת.ג.].

 

חלק שאלו האם זה נעשה לצרכים אקוסטיים, והאם זה היה קשור לאיזון של קול..

למרות שזה נשמע אלגנטי וחביב, אתן לכם הסבר יותר מעשי:

פני השטח היו חלקים ככל שיכלו, מכיוון שכל אחת מהאבנים היתה מעין קנבס / אריג עם ציורים על גביה, והם יכלו ונהגו לשנות את הציורים עבור החגיגה.

היתה שם הבנה שהתחילה עם היצירה, הציורים, עבודת האבנים - כל אותם דברים שביכולתכם לראות כאן, והרבה שאינכם יכולים לראות, מכיוון שלא הייתם שם.

 

הסיפור האמיתי של סטונהנג' הוא, שמעגל האבנים הזה עדיין כאן, שהוא נחשב כמשהו עם אנרגיה שיש לשמרה, שיתכן שזו היתה תחילתה של הבנה אלגנטית של היקום, של הרעיון השמימי של החגיגה וההבנה של ימי השוויון ומעבר לכך.

 

 

 

 

 

תהנו מהמקום הזה, מכיוון שלו האבות הקדמונים יכלו להיות כאן, היה על פניהם חיוך רחב.

הם היו נהנים מעבודת השימור הטובה למה שהם העניקו לכם בדרך הזו.

האבות נוכחים כאן, המיקוד של המעגל המסוים הזה אינו רק בלידה או במוות, או באבות - אלא המיקוד הוא בגאיה, בהבנה של תנועתם של השמש, הירח, והכוכבים.

אפשרו לאבות לחגוג אתכם בשעה שאתם חוגגים אותם.

הם מודים על השימור של משהו שהיה חשוב ויקר להם, ועתה הוא יקר וחשוב לכם..

 

וכך הוא הדבר.

 

 

 

© כל הזכויות שמורות לתמר גנישר

  כל הזכויות שמורות לתמר גנישר - קשרי אור © 2007-2019