Light Connections
 
 









 

העוגן - מרץ 2018

מפי קריון באמצעות לי קרול

 

תרגום ועריכה: תמר גנישר

 

 

ברכות יקרים, אני קריון מהשרות המגנטי.

 

ברצוני להמשיך ולומר שכל הישויות, המדריכים, כולנו אחד. לא רק שכולנו מגיעים מאותו המקור, אלא שאנחנו שותפים בחמלה.

הסיבה לקיומו של תקשור כפי שאתם שומעים אותו כעת אינה על מנת להרשים, או על מנת לגרום לאנשים להקשיב לדברים מוזרים - הדברים תלויים באדם המתבונן או המאזין...

הסיבה לקיומו של תקשור היא לאפשר לכם הצצה לדברים שרוב האנשים אינם יודעים אודותיהם, למקום שהוא כה מסתורי עבור רוב האנשים, שנמצא מעבר למעטה/צעיף.

ישנה אהבה הזורמת למענכם מבעד למעטה הזה.

המעטה שאנחנו מדברים עליו הוא למעשה כל מה שאינכם יודעים אודותיו, הדבר שמשמר אתכם נפרדים מן הידע של המקור הבורא היצירתי, שלעתים אתם מכנים אותו 'אל'.

 

אחזור ואומר זאת פעם נוספת - לאל אין תכונות אנושיות. הבריאה של היקום, הגלקסיה, הנשמה השוכנת בתוככם אינה חלק מטבע אנושי שאינו מתפקד, כפי רבים מכם מחשיבים אותו. במקום זאת, ישנו טוהר שאינכם יכולים אפילו לדמיין אותו..

ישנו משהו משותף לכל אלה היושבים כאן עכשיו בחדר, אפילו לאלה שהגיעו לכאן 'בטעות' - יש לכם את האנרגיה, ה'שדה', המלכות, של ה'מרכבה'. ישנו דפוס המקיף אתכם, שיום אחד יתכן ויוכלו לראות אותו, ואז בתחילה הוא ייראה באופן לא לינארי, מחוץ לאנושיות.

אלה הטוענים שהם יכולים 'לקרוא' את המרכבה, אומרים שהיא חלון, לא בהכרח לבריאותו של האדם, או לתודעתו - אלא שזהו חלון לנשמתכם.. שה'מרכבה' נושאת את אורה של תודעת הבורא היוצר המעורבת ומתמזגת בשמכם.

כך אנחנו רואים אתכם, כל כך יקרים. איננו רואים אתכם כפי שאתם רואים את עצמכם.

 

כיצד אתם רואים את עצמכם?

אני מכיר אתכם. אני יודע מי נמצא כאן. זו אינה ידיעה פולשנית, זו ידיעה של אהבה, יפהפיה ומודעת, מכיוון שאני רואה את הערבוב והמיזוג הפנימי של נשמות ומרכבות, בשעה שאתם יושבים האחד לצד השני.

אני רואה את הפוטנציאלים, את העוצמה, ואני רואה גם משהו נוסף שיתכן ונזהה אותו עכשיו בפעם הראשונה.

אני רואה שאריות שאינן ניתנות לזיהוי בצורה פיסית, אולם אני רואה זאת ואני יודע שזה קיים.

 

האם הייתם מעודכם בפגישה, כמו הפגישה הזו, בו היה מאוורר או מזגן שהפיקו עבורכם אויר וטמפרטורה, ובאופן כלשהו, התרגלתם לקולם? לפעמים זה הרגיש מעין תחרות עם קולו של הנואם בפגישה, אולם איכשהו, בדרך כלשהי התרגלתם לכך..

המכשיר הזרים משב קריר, או חום - על פי צרכיכם באותו הרגע - אולם לתודעה שלכם היתה יכולת להתמקד בקולו של הנואם, ואילו קולו של המאוורר, או הזמזום שלו, עבר בשלב כלשהו להיות ברקע של הדברים, כך שיכולתם להקשיב לנואם.

ולפתע, לאחר שעה או שעתיים, הטמפרטורה בחדר הגיעה לרמה הרצויה שתוכננה מראש, המכשיר כבה. ולפתע הייתם מודעים לכך עד כמה יכולתם להקשיב באופן הרבה יותר ברור לקולו של הנואם.

כל כך התרגלתם לרעש, לזמזום, עד לרמה כזו שהופתעתם כאשר הרעש פסק. זה היה מעין שחרור, כולם שמעו, חייכו, והמשכתם משם.

 

זוהי מטפורה לזמזום ולרעש שקיים עתה בחדר הזה. זה אינו משהו שאתם יכולים לשמוע אותו, זה משהו פנימי שקיים כמעט בכל נשמה עתיקה הנוכחת כעת על הפלנטה.

כולכם נמצאים כאן, כולכם חווים זאת, ומכיוון שקשה לתאר זאת, אני אכנה זאת 'הזמזום של העצב'. זהו רעש שתמיד נמצא שם.

כאשר נשמה עתיקה הולכת למקום שקט בו היא מחליטה לעשות עבודה על עצמה, לעשות מדיטציה, להרהר בדברים מסוימים - היא מתחילה לשמוע את הזמזום הזה, שעד מהרה מכסה את נפלאותה!

זה נלחם בתוככם, מכיוון שאתם נושאים אתכם את 'עצב העידנים', העצב של נוכחות על הפלנטה כאן בתקופות של עוני. זו שארית מיחידות חיים אחרי יחידות חיים בתקופות ומקומות בהם ראיתם דברים שאנחנו אפילו לא נתאר אותם עכשיו, גם לא נתאר את החוויות שחוויתם בעצמכם.

כולכם יודעים שזה נמצא שם.

הרשומות האקאשיות של האנושות מלאות כל כך ב'זמזום העצב' הזה, עד שאפילו המופלאים שבכם, עדיין נאבקים בכך באנרגיה החדשה הזו - אתם נאבקים על מנת לשמוע את האמת מעבר לכך.

ואתם יודעים שאני צודק..

 

כאשר אתם הולכים לאותו מקום שקט, מדוע אינכם פורצים בצחוק באופן מיידי?

כאשר אתם הולכים לאותו מקום שקט, מדוע אינכם מחייכים באופן מיידי?

במקום זאת, בשעה שאתם מתבוננים בעצמכם אתם מהרהרים, ויודעים שהנה, זה מגיע.. 'זמזום העצב', השארית, הם תמיד נמצאים שם..

 

היום, במקום הזה, בתקשור הזה, נזהה זאת, אולי בפעם הראשונה, כעוגן, שאינו מקרקע אתכם, אלא ששומר אתכם מלהמשיך ולהתקדם הלאה.

דמיינו את עצמכם צפים באוקינוס החמלה, מוכנים לפרוץ אל האור והשלווה שהם מי שהנכם,

אולם לכל אחד מכם ישנה שרשרת - השארית, העצב.

והשרשרת מחוברת לעוגן בתחתית, במקום החשוך ביותר על הפלנטה, שפעם הייתם חלק ממנו.

ולשרשרת יש חיבורים לכל יחידות החיים שהיו לכם, שיתכן שהשארית מגיעה מהם...

 

ומכיוון שאתם מבינים את כל זה, אנחנו עוד מעט נעשה משהו כאן, בחדר..

זה אינו מעבר ליכולת ההבנה שלכם. זוהי היסטוריה, זה אתם..

לצידו של העצב, ממש כאן ועכשיו, קיימת חרדה, בלבול, מבוכה אודות מה ביכולתכם לעשות בנוגע לדבר הזה שאתם נושאים אותו..

אני רואה מה אתם נושאים אתכם - את העצב, בעיות ביולוגיות, בעיות אחרות - שכולן יכולות להיכנס תחת הכותרת של חרדה, בלבול ומבוכה, בגידה, עצב לנוכח מצבים מסוימים, אי וודאות - אני יודע מי נמצא כאן, ונראה לי שמניתי את רוב הנושאים..

וכל אחד מהנושאים האלה מחובר לעוגן הזה!

 

יתכן ואתם חושבים שהדאגה לגבי הדברים האלה זה מצב נורמלי, אולם נשמות עתיקות, עובדי אור מופלאים שהנכם - ברצוני לספר לכם שזה אינו נורמלי כלל!

שבירת העוגן הזה היא הדבר הנורמלי, הראיה אותו ואת מה שהוא מייצג.

כאשר צורות מלאכיות רואות אתכם צפים על גבי האוקינוס ולא מתקדמים לשום מקום- הן 'מגרדות בראשן' ושואלות את עצמן האם אינכם מודעים ויודעים אודות העוגן הזה, שכל מה שיש לעשות הוא פשוט לשחרר אותו..

אלא שאתם אינכם יודעים אודות העוגן הזה.

 

ישנה מעורבות המתרחשת כעת בחדר, ישנה הערכה לחמלה שאתם מתחילים להרגיש, ישנה הבנה של אמת בסיסית, ואתם משערים לאן מועדות פני עכשיו..

בפעם הראשונה, אני עומד לבקש מכם לנעול יחד את ה'מרכבות' שלכם, האחד של השני, פשוט דמיינו את עצמכם נועלים את עצמכם לחמלה על הפלנטה שיש לאלה שיושבים משני צידיכם (או לאדם אחד, במידה ואתם יושבים רק לצידו של אדם אחד) - האל שבתוכם ננעל לאל שבתוככם.

בשעה שאתם מדמיינים זאת, נוצרת שרשרת, ומציאות של מה שאתם עושים כעת.

התודעה מעורבת בדמיון שלכם, ותודעה היא משהו עוצמתי ופיסיקלי. כך שאפילו בשעה שאתם עושים זאת באופן אינטואיטיבי עם האדם שלצדכם, הבינו שמתפתחת עקביות בחדר הזה, מכיוון שאתם עומדים לעשות משהו:

 

אני שואל אתכם, על פי בחירתכם החופשית, אם ברצונכם לעשות זאת, מכיוון שאם אינכם מעוניינים בכך, זה לא ישבור את השרשרת הזו - המרכבות האלו הן עצומות ומכסות שניים-שלושה מכם בשורה.

כך שאם ישנם מעטים שאינם רוצים לקחת חלק בכך, בבחירה חופשית, זה לא ישנה אתכם.

 

נעלו את עצמכם רק לרגע, התרכזו באופן שזה עתיד להיראות - שדה בקוטר של 8 מטרים הנמצא מסביבכם, המתחיל להתערבב ולהתמזג, ולקיים מפגש עם האחרים.

אתם ננעלים כמו שאתם לוחצים ידיים, כמו טבעות הננעלות אחת עם השניה, עד שניתן לשמוע את קול ה'קליק' של הנעילה, כך יחד באופן אזוטרי, ולפתע, רק לרגע, אתם 'אחד'..

אחד מהאורות הבוהקים ביותר על הפלנטה.

 

ועכשיו אבקש מכם לשבור יחד את העוגן, ולהיפטר מהשאריות.

אתם עומדים לתת כוונה שהזמזום ייפסק. והכוונה תושג עם דבר אחד שנאמר אותו יחד 3 פעמים..

אני אומר זאת יחד איתכם - ואיננו עושים דברים כאלה לעיתים קרובות, אנחנו עושים זאת על מנת שתבינו את האמת של מה שאתם עושים - אתם יכולים לשבור את העוגן הזה, יקרים, כך שלא תהיה עוד יותר עצבות..

האמינו לי, אתם תעזבו שונים מכפי שהגעתם.

 

בבחירה חופשית, הנה המילים שאתם עומדים לומר יחד אתי "אני מפואר/ת".

אמרו זאת יחד אתי, ברצוני שתרגישו זאת.

זה עתה אמרתם זאת בקול רם, התאים שלכם שומעים זאת, וגם העוגן שמע זאת..

שבירת העוגן הזה מתרחשת כאשר אתם מתאספים יחד, ננעלים ביחד, ואור ענקי ובוהק אומר זאת יחד פעם נוספת: "אני מפואר/ת".

מכיוון שאתם הם אלה שאומרים זאת, זה מהדהד לבנין, לצד השני של המעטה/צעיף..

ובפעם השלישית - אתם עומדים להרגיש זאת, את השבירה והשחרור מהעצב, הבנה שזה אינו שייך לכם יותר - "אני מפואר/ת".

 

כיצד זה מרגיש לצוף בחופשיות על גבי האוקינוס?

זה המפתח! אתם יכולים לפתוח עכשיו את הנעילה של ה'מרכבות' שלכם.

הה?? האם יש לכם בעיה לפתוח את הנעילה של ה'מרכבות' שלכם? [קריון והקהל צוחקים..]

אם כך, מדוע שלא תשאירו אותן נעולות?

 

אתם תעזבו, יתכן ולא תראו יותר את האדם שישב לצידכם, אולם אם תרצו בכך, אתם יכולים להישאר נעולים יחד באופן רב מימדי.

באופן מפואר כמוכם, באופן שאומר שאתם נשמה עתיקה חומלת, ללא אותו הזמזום..

 

צאו מהמקום הזה ולמדו זאת אנשים אחרים.

מכיוון שזה מה שצריכה לדעת האנושות שחיתה זמן כה רב כמוכם. עליה לדעת שניתן לשמוט את העוגן, שאין עוד צורך בזמזום בתהליך ההיזכרות של הרשומות האקשיות..

במקום זאת, דמו עוגן אחר מה'עצמי הגבוה', אתם מעגנים אותו לכיוון השני, לרקיע הקיים, ועוגן זה אינו מעכב בעדכם - במקום זאת, זהו עוגן של אור.

אתם משתייכים לרשומות אקאשיות אחרות, חיוביות ומלאות בשמחה, ובפעם הבאה שתלכו לאותו מקום שקט בו תחשבו על עצמכם, תעשו עבודה על עצמכם, תעשו מדיטציה, תחשבו על נושא מטריד -

במקום להיות מהורהרים, אפשרו לחיוך לבצבץ ולהופיע, והמילים יהדהדו בראשכם ובליבכם

"אני מפואר/ת" [קריון לוחש..]

 

זהו המפתח להתפתחותו של האדם החדש!

 

זה מספיק לעכשיו,

וכך הוא הדבר.

 

 

 

© כל הזכויות שמורות לתמר גנישר

  כל הזכויות שמורות לתמר גנישר - קשרי אור © 2007-2019