Light Connections
 
 











 

רגשות והילדים החדשים - אוגוסט 2017

מסר באמצעות רבקה דוסון

 

תרגום ועריכה: תמר גנישר

 

 

בקרב הילדים של היום, ישנה קבוצה של ילדים שנראים אדישים, וישנה קבוצה של ילדים שהם מאוד רגישים.

לילדים רבים שנולדים כעת על הפלנטה אין כל היסטוריה של רגשות, כך שהם אינם יודעים באמת כיצד להגיב.

 

לילדים שנראים אדישים אין כל נסיון עם רגשות, לא רק עם ההיסטוריה שלהם על הפלנטה הזו, אלא גם לא בחותם הגנטי שלהם.

יש ללמד אותם אודות רגשות.

הם עדיין חווים תגובה לדברים, תחושות בגופם, אולם קשה להם מאוד להכיר ולזהות זאת אצל אחרים מכיוון שהם אינם יכולים להתייחס לכך כלפי עצמם.

אין להם כל מערכת התייחסות לגבי המשמעות של הרגשת רגשות.

 

לעומתם יש ילדים רגישים ביותר לתחושות, לרטטים של תדרים.

הם חשים רטט תדר מסוים ומתרגמים זאת לרגש.

מכיוון שהם אינם יודעים, או שאין ברשותם כלים לתרגם את מה שהם חשים מבחינת רטט - הדרך היחידה שהם יכולים לתרגם זאת לעצמם היא באמצעות רגשות. וכאשר הם מבטאים רגשות למבוגרים, המבוגרים מבינים אותם.

 

כאשר ילד כזה נכנס לחדר ומרגיש רטט שאינו אוהב אצל מישהו שנמצא שם, או שהוא אינו אוהב מישהו מהחברים של הוריו - הוא מתחיל להגיב בחוסר שקט, או בכעס - וזה מושך את תשומת ליבם של ההורים.

הילד לא יהיה מסוגל לומר ולבטא זאת במילים מכיוון שעדיין אין לו את היכולת לכך, אולם הוא יבטא זאת בדרך שתגרום למבוגר להבין שקיימת בחדר אנרגיה שהילד אינו מרגיש בנוח איתה.

 

כך שהילד לומד כבר מינקות או מגיל צעיר, שאם הוא משתמש ברגש, ההורה שם לב אליו ומבין שמשהו אינו כשורה.

אם כך, הילדים האלה משתמשים ברגש ככלי לתרגום, לא לתועלתם, אלא למעשה לתועלתם של המבוגרים..

יתכן שמדובר במשהו שלא חשבתם עליו לפני כן - אתם, כהורים או מחנכים, יודעים לקרוא רגש אצל ילדכם בצורה טובה מאוד. אתם מחווטים לכך. לימדו אתכם מהי המשמעות של הרגשות השונים אצל ילדיכם או בכיתות שלכם - הרגשות הם סימנים חזותיים.

הילדים בעלי רגישות היתר רגישים מאוד לתדר של רטטים, והם חשים מה מהדהד להם נכון ומה אינו מהדהד להם נכון..

 

לרוע המזל, בחברה האנושית שלנו קיים הרבה חינוך סביב רגשות, והוא באופן מסורתי נוטה להיות מאוד דואלי - זה מתחיל להשתנות עכשיו - כך שישנן מוסכמות שהולם להפגין רגשות מסוימים, בעוד שקיימים רגשות שאין זה הולם לבטא אותם. מנקודת המבט שלנו זה אינו הגיוני כלל..!!

מכיוון שהדבר דומה למצב בו הייתם מחליטים שלא להשתמש בכל הצבעים בקשת הצבעים, אלא רק בחלק מהם.

או לו הייתם מגישים לילד מקלדת שהיא מגש של כל הרגשות והתגובות הרגשיות לאנרגיה שזמינות עבורו, והייתם מרשים לו להשתמש רק בחלק מסוים בלבד של המקלדת, ולא בחלקים האחרים שלה.

זה אינו הגיוני, מכיוון שתגובה רגשית - וזו תמיד תגובה - היא כמו מוסיקה.

זו דרכו של הילד הקטן לבטא את הבנתו לגבי מה שהוא מרגיש. ופעמים רבות, אם לא כל הזמן,  מדובר במה שהוא מרגיש לגבי משהו חיצוני.

 

זהו מושג חדש - 'חישה חיצונית' מכיוון שהוא מנוגד לכל מה שמלמדים את רוב האנשים אודות רגשות.

מלמדים אתכם שמדובר במה שמתרחש אצלכם פנימה, ולכן עליכם להתאים ולסדר את מה שמתרחש בתוככם פנימה - זה מה שאתם יודעים, זה מה שאפילו המדע מלמד אתכם, וטוען שהרגשות אצורים בדנ"א מבחינה גנטית.

זה כמעט נכון, מכיוון שהידע והזכרון הרגשי מאוחסנים בדנ"א שלכם, אולם זו תמיד תהיה תגובה למה שקורה מחוצה לכם, תגובה שתראה כיצד אתם חשים את מה שמתרחש.

 

יהיו אלה שיאמרו שהתגובה מתייחסת באופן מהותי למחשבה. מכיוון שאם יש לכם מחשבה כלשהי היא יכולה לעורר את הרגש המסוים.

אולם הילדים הצעירים חשים בתדר של רטטים, ומכיוון שישנה על הפלנטה מקלדת שלמה או קשת שלמה של תדר של רטטים - הכל שוטף וזורם - הרי שהם חווים את הכל.

ומכיוון שהילדים מחווטים לתודעה הקולקטיבית, למודעות קולקטיבית, ופחות לתחושת העצמי שלהם - וזהו דבר מהותי ששונה אצלם - לכן הם יותר מכווננים למה שמתרחש בקולקטיב מאשר למה שמתרחש בקרבם שלהם.

אולם כל מה ששואלים אותם הוא רק לגבי מה שמתרחש אצלם...שואלים איזו הרגשה יש להם...במקום לשאול אותם מה הם מרגישים, מה מתרחש?

 

ילדים רבים, על בסיס יומיומי, ובמיוחד במהלך 18 החודשים האחרונים, מתעוררים בחרדה, או מרגישים לפתע שמחה מבלי לדעת מדוע - וכל זה מפני שהם מחווטים לחוויה הקולקטיבית וחשים מה מתרחש בתודעה הקולקטיבית בפלנטה.

כך שזה אינו מועיל לשאול אותם מה קורה בתוכם שעורר את הרגש הזה שלהם -

וזה עשוי להיות מאוד קשה להורים ומחנכים מכיוון שזה פשוט הפוך לגבי כל מה שלימדו אתכם על מנת להתמודד עם רגשות.

אין מדובר בסידור והתאמה של המרחב הפנימי, מכיוון שזה עלול ליצור לחץ.

יש לעזור לילדים להיות מודעים ולתת תוקף להרגשות שלהם ולחוויות שלהם, ואז יהיה להם מאוד נוח לחוות את כל ההתנסויות הרגשיות האלו, כך שהם לא יזדהו עם רגשות.

זה חשוב מאוד, מכיוון שברגע שאתם מפנימים את הרגשות, אתם תתעוררו מודאגים ולחוצים ותחשבו שמשהו אינו כשורה אתכם.

ואז זה כבר שלכם. ועכשיו נסו להיפטר מזה...

 

אפשר לומר לילדים האלה שהיום למשל יש חרדה, יש עצב היום, יש כעס היום...

זה הרבה יותר מעצים עבור הילד מכיוון שאתם מאשרים שרגשותיו מדויקים וכמה הוא חכם שיכול לחוש מה מתרחש ב'שדה', ואינכם הופכים זאת לבעיה שלהם, והם לא יזדהו עם זה יותר ויחשבו 'אני ילד כועס', 'אני ילד מודאג', 'אני ילד קשה' - זה פשוט אומר שהוא ילד חכם ורגיש לכל מה שמתרחש.

האישור אינו לגבי מה שהם מרגישים כלפי עצמם, אלא האישור הוא לגבי העובדה שהם חשים במה שקורה.

אתם יכולים לנהוג בילדים האלה כאילו הם 'מצפנים של רטט', ולהודות להם על שהפנו את תשומת לבכם שקיימת חרדה, ולאחר צפו בהם ותראו עד כמה מהר הם מתאימים את עצמם.

המצב הרגשי שלהם ישתנה ממש כמו שהרוח משתנה.

 

זה אינו מכונה חוסר יציבות.

זה מכונה 'גאונות חישתית'.

כך שאין מדובר אודות כיצד לייצב את הילדים האלה ולהפוך אותם לרובוטים, אלא יותר אודות נתינת אישור למה שהם חשים.

המקלדת כולה, ספקטרום הצבעים כולו הוא חלק מהרפרטואר שלהם, מכיוון שעל הפלנטה הזו החוויה כולה זמינה.

תוכלו לדעת שילדיכם מתפקדים באופן מלא אם הם מרגישים את כל זה...

 

 

 

© כל הזכויות שמורות לתמר גנישר

  כל הזכויות שמורות לתמר גנישר - קשרי אור © 2007-2019